לאופולד קרקואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לאופולד קרקואר
לאופולד קרקואר
לידה 30 במרץ 1890
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בדצמבר 1954 (בגיל 64)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה לאמנויות בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אדריכל, צייר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג גרטה וולף קרקואר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מלון טלטש (עם תופסת בנייה מאוחרת)
חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף, בדצמבר 2006
בית קרקובר של חברת הילדים של הקיבוצים חפציבה ובית אלפא ב-1935, חברת הילדים הראשונה בתנועה הקיבוצית, קרקובר עומד במרכז התמונה

לאופולד קְרָקַוּאֶר (לעיתים קְרָקַאוֶר; Krakauer;‏ 30 במרץ 1890 – דצמבר 1954) היה אדריכל וצייר; אחד האדריכלים הבולטים אשר פעלו בארץ ישראל מאמצע שנות העשרים, וכן צייר פורה שהציג את רישומי הפחם שלו בתערוכות בישראל ובחוץ לארץ. ישב בירושלים משנת 1924 ועד מותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרקואר נולד בווינה בירת אוסטריה, ולמד בבית הספר הטכני הגבוה ובאקדמיה הקיסרית לאמנויות פלסטיות בווינה. עד מלחמת העולם הראשונה עבד במשרד תכנון מקומי, ובזמן המלחמה שרת ביחידה טכנית בחזית האיטלקית. ב-1919 הציג בתערוכה בווינה, שם פגש את גרטה וולף אשר הציגה גם היא באותה תערוכה, והם נישאו. בשנים 1920-1921 השתתף בתכנון בנין הפרלמנט בבלגרד.

ב-1924 עלה לארץ ישראל והחל לעבוד במשרד התכנון של אלכסנדר ברוואלד בחיפה. לאחר מכן עבר לירושלים ופתח משרד פרטי[1]. הוא הרבה לתכנן בתים פרטיים, בירושלים ומחוצה לה, והיה מהמתכננים הבולטים בהתיישבות העובדת בה תכנן חדרי אוכל ומבני ציבור אחרים. כמו כן עסק בתכנון תוכניות מתאר. היה מהאדריכלים הראשונים שהביאו את הזרם המודרני באדריכלות לארץ ישראל, זרם אשר נמנע במכוון מאלמנטים קישוטיים ושאף לפונקציונליות מרבית. הושפע במיוחד מהאדריכל אדולף לוס, שהיה גם מבאי ביתו בווינה[2].

ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל[3].

קרקואר נפטר ב-19 בדצמבר 1954, חודש לאחר מותו נערכה לזכרו תערוכה בבצלאל[4]. ב-1978 הנפיק השירות הבולאי, בול ובו אחד מציוריו[5].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו גרטה הייתה ציירת[6], בתו הייתה הארכאולוגית טרודה דותן. נכדיו הם הזמר והסופר דני דותן והאמן אורי דותן[7].

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית עבודתו של קרקואר בתחום הציור התמקדה ברישום פחם. מרביתם של רישומיו אופקיים ונעשו על נייר בגודל אחיד כמעט של חצי גיליון (50 על 70 ס"מ לערך) או מעט פחות. כמעט תמיד צייר על גבי נייר רשת בצבע קרם (לתיאור נופי יום צרובי שמש) או על גבי נייר רשת בצבע כחלחל או ירקרק (לתיאור נופים ליליים). נושאיו נחלקים לשלושה: קוצים; נופים (בעיקר בסביבותיה של ירושלים); דמויות קבצנים/נביאים/עלובי חיים המתמזגים בנוף או בוקעים מתוכו. יצירותיו אלה נמצאות במוזיאונים חשובים בישראל (בהם מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות), באמסטרדם, במינכן ובציריך.

בין עבודותיו האדריכליות הבולטות:

ספרים וקטלוגים על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאופולד קרקואר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]