חדר האוכל של קיבוץ גניגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חדר האוכל של קיבוץ גניגר
The Dining room in Ginegar - front view 1.JPG
מידע על המבנה
סוג חדר אוכל (קיבוץ) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר גניגר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיום הבנייה 1929 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ריכרד קאופמן, לוטה כהן עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°39′47″N 35°15′24″E / 32.663111111111°N 35.256555555556°E / 32.663111111111; 35.256555555556
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חדר האוכל בגניגר - לוח המועצה לשימור אתרים
חדר האוכל בגניגר - הפינה הדרום מערבית

חדר האוכל בקיבוץ גניגר הוא חדר האוכל הראשון שהוקם בתנועה הקיבוצית. שימש את הקיבוץ במשך 30 שנה עד להקמת חדר אוכל חדש. משמש כיום כספריית הקיבוץ והוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

ההיסטוריה של המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר האוכל של קיבוץ גניגר נחנך ב-1929 (7 שנים לאחר הקמת הקיבוץ ב-1922) והיה חדר האוכל הראשון בתנועה הקיבוצית. הקמת המבנה מומנה על ידי ההנהלה הציונית[1] והמבנה תוכנן על ידי האדריכלים ריכרד קאופמן ולוטה כהן. לאור התקציב המצומצם כלל המבנה רק אולם אכילה ומטבח והורחב בשלבים יותר מאוחרים[2].

בשנת 1958 הוקם חדר אוכל חדש[3] והמבנה ההיסטורי ננטש. בהמשך אוכלס חלק מהמבנה על ידי הספרייה וחלק אחר משמש כגלריית אמנים.

על המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבנה תוכננו אלמנטים כמו פתחים וחזיתות על פי יחס הזהב. בנוסף התאפיין המבנה באוורור טבעי שצימצם את הצורך למיזוג. גג חדר האוכל כוסה ברעפים בעוד שגג המטבח השטוח נעשה על ידי יציקת בטון. גם הקירות נבנו מבטון מזוין.

חדר האוכל צויד בספסלי עץ (מווינה) ובכלי אוכל מחרסינה. המבנה והחלונות נצבעו בצבעים ססגוניים[4].

חדר האוכל יועד ל-72 סועדים[5].

השפעת מודל גניגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחת הפרויקט בגניגר, החליטו ראשי המחלקה להתיישבות לאמץ את מודל חדר אוכל זה כמודל אב על מנת ליישמו בקיבוצים אחרים[6] ואכן הוקמו חדרי אוכל דומים גם בקבוצת כנרת ובמזרע. בהמשך נאלצה המחלקה להתיישבות לשנות את המודל על מנת להתאימו לדרישות ביטחוניות[7][8] ולגודל הקיבוץ[9][10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חדר האוכל בגניגר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בקשת התקציב הוגשה כבר ב-1924 (על סך כ-300 לירות א"י) אך התקציב אושר רק ב-1927
  2. ^ בשלב מאוחר יותר נוספו אגפים ששימשו להרחבת חדר האוכל, למחסן, לשירותים ולמאפייה
  3. ^ תוכנן על ידי האדריכל נחמן קפלנסקי
  4. ^ סגנון זה של צבעוניות היה חלק מזרם אומנותי שהיה נפוץ בעולם באותה תקופה (במיוחד בגרמניה). בין מובילי הזרם היה ברונו טאוט שהיה חברו של קאופמן לספסל הלימודים
  5. ^ כולל שולחן לשומרי מסורת
  6. ^ מודל זה כונה התוכנית הטיפוסית
  7. ^ הדרישות הביטחוניות נבעו מההחמרה במצב הביטחוני ב-1929
  8. ^ שינוי אב הטיפוס בוצע על ידי האדריכל יוחנן רטנר
  9. ^ הנסיון להגדיל את חדר האוכל תוך שמירה על יחס הזהב נכשל והיה צורך בתכנון אחר
  10. ^ בסופו של דבר הוקמו חדרי אוכל במודל חדש בעין חרוד, בתל יוסף, בבית אלפא ועוד