חומצה גליקולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חומצה גליקולית
חומצה גליקולית
נוסחה כימית של חומצה גליקולית
Glycolic acid 3D ball.png
דגם כדור-מקל של חומצה גליקולית
שם סיסטמטי חומצה גליקולית
שמות נוספים 2-Hydroxyethanoic acid
חומצה דיקרבואית
חומצה הידרוקסיאצטית
כתיב כימי C₂H₄O₃ עריכת הנתון בוויקינתונים
מסה מולרית 76.05 גרם/מול
מראה לבן, מוצק אבקתי
מספר CAS 79-14-1
צפיפות 1.49 גרם/סמ"ק
מצב צבירה מוצק
מסיסות תמיסה מימית 70%
ממסים כהלים, אצטון, חומצה אצטית
אתיל אצטט
טמפרטורת היתוך 75 °C
348.15 K
חומציות 3.83 ‏pKa
נקודת הבזק 129 °C
402.15 K
NFPA 704
הערה כללית מתפרק ברתיחה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חומצה גליקולית (או חומצה הידרוקסיאצטית) היא החומצה הקטנה ביותר מקבוצת חומצות אלפא הידרוקסיות (באנגלית: (α-hydroxy acid (AHA). הנוסחה המולקולרית שלה היא C2H4O3 (או הנוסחה הכימית HOCH2COOH). חומצה זו נמצאת בשימוש בתעשיות רבות כגון טקסטיל, קוסמטיקה ועוד.

אופן ההכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר דרכים לבצע סינתיזה של חומצה גליקולית אשר מיושמות כיום.

רוב האספקה בעולם של חומצה גליקולית מיוצרת באמצעות תהליך קטליזה של פורמאלדהיד יחד עם גז סינתיזה, זאת מאחר שתהליך זה הוא חסכוני במיוחד.[1]

ניתן להכין את החומצה על ידי תגובה בין חומצה כלורואצטית ונתרן הידרוקסיד. בדרך זו, בכל שנה מיוצרים כמה מיליוני קילוגרמים של החומצה. [2]

שיטות נוספות שאינן בשימוש תעשייתי כוללות הידרוגנציה של חומצה אוקסלית עם מגיב תורם מימנים וכן הידרוליזה של נגזרת ציאנוהידרין מפואמאלדהיד. ניתן לבודד את החומצה הגליקולית ממקורות טבעיים עתירי סוכר, כגון קנה סוכר, סלק סוכר, אננס, מלון וענבים לא בשלים. דרך נוספת להכנת החומצה היא שימוש בתהליך אנזימטי ביוכימי אשר יוצר כמה שפחות זיהומים בהשוואה לסינתיזה כימית,[3] צורך פחות אנרגיה בייצור ויוצר פחות תוצרי לוואי. לדוגמה, בתהליך המטבוליזם של עובש ממשפחת Aspergillus מתקבלת החומצה הגליקולית כתוצר לוואי אשר ניתן לאסוף.[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "חומצה גליקולית" נטבע בשנת 1848 על ידי הכימאי הצרפתי אוגוסט לורן (1807-1853). הוא הציע כי חומצת האמינו גליצין - שלימים נקראה גליקוקול - יכולה להיות חומצת אמינו של חומצה היפותטית, אותה כינה "חומצה גליקולית" (חומצה גליקוליקית).

חומצה גליקולית (סוג של AHA) הוכנה לראשונה בשנת 1851 על ידי הכימאי הגרמני אדולף סטרקר (1822-1871) והכימאי הרוסי ניקולאי ניקולאביץ 'סוקולוב (1826-1877). הם ייצרו אותו על ידי טיפול בחומצה היפורית עם חומצה חנקתית וחנקן דו-חמצני ליצירת אסטרים של חומצה בנזואית וחומצה גליקולית (C6H5C (= O) OCH2COOH), אותם כינו "חומצה בנזוגליקולית" (Benzoglykolsäure), (גם חומצה בנזואיל גליקולית). הם הרתיחו את האסטר במשך מספר ימים עם חומצה גופרתית מדוללת, וכך קיבלו חומצה בנזואית וחומצה גליקולית (Glykolsäure).

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומצה הגליקולית משמשת בתעשיית העורות בשלב ההרטבה, החלק הראשוני בטיפול בעורות. בחלק זה, עורות חדשים עוברים מספר שלבים כדי לתת לעור גמישות ורכות. חלק מהשלבים הם טבילה של העורות בחומרים בעלי פעילות שטח פנים ולאחר מכן, העורות נטבלים בתמיסות חומצה כגון החומצה הגליקולית והחומצה הפורמית.[5] לפעמים שלבים אלו מבוצעים מספר פעמים עד לקבלת המאפיינים הרצויים.

בתעשיית הבדים, החומצה הגליקולית משמשת בתמיסות צביעה.[6]

סינתזת חומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומצה הגליקולית משמשת חומר מוצא בתהליך פולימריזציה של מספר פולימרים כמו חומצה פוליגליקולית (PGA), חומצה פולי (לקטית גליקולית) (PLGA) ועוד קופולימרים. פולימרים אלו משמשים כחומרים מתכלים, לדוגמה, בחוטי תפירה ניתוחיים ויצירת מבנים זמניים לאיחוי רקמות פגועות.[7]

תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצעות היכולת הטובה של לחדור את העור, חומצה גליקולית משמשת רבות ליישומי טיפוח העור, לרבות בקילוף כימי אשר מבוצע על ידי דרמטולוג, מנתחים פלסטיים או אנשים שהוסמכו לכך. הקילוף הכימי מבוצע על ידי מוסמכים באמצעות תכשירים המכילים את החומצה הגליקולית בריכוז של עד 70% או באמצעות ערכות ביתיות (לרוב בצורת קרם) בריכוזים של 10-20%. האפקטיביות של החומצה תלויה רבות ברמת החומציות של התמיסה או המשחה שהיא נמצאת בה. השימוש בחומצה הגליקולית נעשה כדי לשפר את נראות ומרקם העור. החומצה עשויה להקטין קמטים, צלקות כתוצאה של אקנה,[8] היפרפיגמנטציה ולשפר מחלות עור כמו אקנה ומחלות הנובעות מחשיפה ממושכת לשמש. ברגע המגע של החומצה הגליקולית עם השכבה העליונה של העור, הקשרים הליפידיים אשר מחזיקות את שכבות העור המתות ובכך נעשה הקילוף הכימי.

בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן אירוני, החיסרון של החומצה היא שכתוצאה משימוש על העור, העור נחשף ונהיה רגיש לקרינת UV מהשמש ולכן יש צורך לנקוט אמצעי הגנה מפני השמש.

החומצה הגליקולית יכולה לעבור מטבוליזם ולהפוך לחומצה אוקסלית אשר מסוכנת לגוף האדם ולכן יש להימנע מבליעתה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חומצה גליקולית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]