חוק הגנת הדייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 קובע את אופן ההתנהלות של בעל הבית והדייר המוגן, כל אחד בהתאם לחובותיו וזכויותיו.

החוק חל על דיירים המחזיקים בדירות או מחזיקים בית עסק שנרכשו תמורת דמי מפתח. רכישה בדמי מפתח היא עסקת נדל"ן המהווה מעין הכלאה בין רכישת הנכס לשכירתו. בעסקה זו הרוכש משלם מחיר נמוך (כמחצית משוויו המלא של הנכס), ובתמורה מקבל חזקה על הנכס וממשיך לשלם דמי שכירות נמוכים במיוחד. בתמורה לתשלומים אלו, מקבל הדייר הגנה לזכויות המגורים שלו בנכס עד סוף ימיו. הוא אף יכול להוריש זכות זו לקרוב משפחה מדרגה ראשונה אם התגורר עמו סמוך למועד פטירתו.

חובותיהם וזכיותיהם של בעל הנכס והדייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חובות בעל הנכס

בעל בית חייב לדאוג ולשלם עבור ניקוי חדר המדרגות וניקוי חצר הבית, תאורה בחדר המדרגות והרקת בור הביוב (במקרה בו הבית אינו מחובר למערכת הביוב העירונית).

על הדייר לשלם לבעל הבית, נוסף על דמי השכירות, תשלום חודשי קבוע עבור השירותים הללו. גובה התשלום נקבע בתקנות ומחושב לפי מספר החדרים בנכס.

אם בעל הבית אינו דואג לאספקת השירותים הללו, יכול דייר להתרות בו במכתב רשום. יש לתת לבעל הבית זמן סביר לקיים את השירותים. אם בעל הבית לא קיים את השירותים לאחר ההתראה, יכול הדייר להודיע זאת לדיירים האחרים ולדאוג לאספקת השירותים בעצמו. אם עשה כך הוא יכול לדרוש את החזר ההוצאות מבעל הבית, בניכוי החלק אותו הוא צריך לשלם, וכן לדרוש משאר הדיירים את חלקם היחסי.

כשמדובר בעסק, התשלום עבור השירותים הללו משתנה בהתאם לגודל העסק ולשימוש שלו על פי התקנות.

חובות הדייר המוגן

על דייר מוגן להקפיד על עמידה בכל תנאי החוזה, שנחתם בתחילת השכירות.

על הדייר לשלם במועד ובדרך שנקבעה על ידי בעל הבית את דמי השכירות ואת התשלום עבור השירותים אותם חייב לספק בעל הבית.

על הדייר לשאת בחלקו בהוצאות הנדרשות לתיקונים הנכס.

אסור לדייר לנטוש את הנכס אחרת יסתכן באיבוד זכויותיו.

פיצויים ותיקונים בנכס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל הבית הוא שחייב על פי החוק בהחזקת הבית במצב תקין. החוק מונה רשימה של תיקונים אותם חייב בעל הבית לבצע. הוצאות התיקונים נחלקות. מחציתן משלם בעל הבית ומחציתן - הדייר. מדובר בתיקונים יסודיים החשובים לשמירת הבית:

תיקון ביסוס שהתערער וגרם לסדקים בקירות או לשקעים ברצפה.

תיקון פגמים בקונסטרוקציה של הבניין:

תיקונים בקירות חיצוניים: סדקים, ציפוי וחידוש ציפוי, תיקוני קיר, מעקות ותחתית מרפסות, נגרות ומסגרות חוץ.

תיקונים בחדרי כניסה ומדרגות: שקיעת רצפה ותיקון מדרגות, קירות, תקרות, מעקות, נגרות ומסגרות, סיוד וצביעה, תיקון מתקן תיבות המכתבים.

תיקונים בגג: בידוד, זיפות, הלבנה או צביעה, מערכת הניקוז, מרזבים ופחחות, מעקה הגג, סיכוך ומבנה.

תיקונים בחצר: מתקני אשפה, קירות תומכים וגדרות, דרכי גישה לבית ולמקלט, מערכת הניקוז.

תיקוני אינסטלציה: צינורות מים ראשיים ואביזריהם, מערכת הביוב בחצר.

תיקוני חשמל: תיקון קווי החשמל מהקו הראשי למונה הראשי של הדייר.

אזכור לחוק בחוזי שכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, ברישא של כל חוזה שכירות הנחתם בין משכירים לשוכרים נכתב סעיף מפורש המכריז כי חוק להגנת הדייר אינו חל על אותו החוזה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Wikisource-logo.svg חוק הגנת הדייר, בספר החוקים הפתוח באתר ויקיטקסט