הכנסת השביעית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע
פורטל - הממשל בישראל

כהונתה של הכנסת השביעית החלה ב-17 בנובמבר 1969, בעקבות הבחירות שנערכו ב-28 באוקטובר אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה זלמן שזר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, יצחק מאיר לוין. מיד אחר כך נבחר ראובן ברקת ליושב ראש הכנסת. לראשונה הוצעו שני מועמדים לתפקיד זה, ואולם בעוד שברקת נהנה מתמיכתם של 70 מחברי הכנסת (1 הצביע נגד ו-29 נמנעו), במועמדותו של חבר הכנסת אורי אבנרי תמכו רק שני חברי כנסת, בעוד ש-87 התנגדו ושלושה נמנעו.

הבחירות לכנסת השמינית היו אמורות להתקיים ב-30 באוקטובר 1973, ואולם בשל מלחמת יום הכיפורים, שפרצה ב-6 באוקטובר, נדחו הבחירות ל-31 בדצמבר, והכנסת כיהנה עד להשבעתה של הכנסת השמינית, ב-21 בינואר 1974, ובסך הכל תקופה של 4 שנים וחודשיים.

הרכב פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת השביעית

אלה היו תוצאות הבחירות עם תחילת כהונתה של הכנסת השביעית:

מפלגה מושבים בכנסת
המערך 56
גח"ל 26
מפד"ל 12
אגודת ישראל 4
ליברלים עצמאיים 4
הרשימה הממלכתית 4
רק"ח 3
קידמה ופיתוח 2
פאג"י 2
שיתוף ואחווה 2
העולם הזה - כוח חדש 2
המרכז החופשי 2
מק"י 1

בשלהי כהונתה של הכנסת השישית התמזגו המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל (שכלל את מפא"י ואת אחדות העבודה - פועלי ציון), מפ"ם ורפ"י והקימו את סיעת המערך, שהתמודדה במשותף גם בבחירות לכנסת השביעית. המפלגה זכתה ב-56 מושבים, ההישג הגבוה ביותר אליו הגיעה מפלגה כלשהי בישראל. עם זאת, היה בהישג זה משום ירידה קלה בכוחו של המערך, שכן עם הקמתו, מנו חברי הסיעות שהרכיבו אותו 63 חברי כנסת.

ביתר המפלגות נרשמה תנודה קלה בלבד ביחס לתוצאות הבחירות לכנסת השישית. בכוחן של 7 מתוך 13 הסיעות שהרכיבו את הכנסת לא חל כל שינוי. גח"ל שמרה על כוחה וזכתה ב-26 מושבים, וכמוה גם אגודת ישראל (4), רק"ח (3), קידמה ופיתוח (2), פאג"י (2), שיתוף ואחווה (2) ומק"י (1). המפד"ל קיבלה עוד מושב ועלתה ל-12, סיעת העולם הזה - כוח חדש הכפילה את כוחה לשני מושבים, ואילו רשימת ליברלים עצמאיים ירדה במושב אחד, לארבעה.

שתי רשימות חדשות נבחרו בפעם הראשונה לכנסת השביעית. דוד בן-גוריון, שפרש מרפ"י עם הצטרפותה של המפלגה למערך, הקים את הרשימה הממלכתית. המפלגה קיבלה 4 מושבים בכנסת. שמואל תמיר, שקרא להחליף את מנחם בגין כמנהיג תנועת החרות, נוכח כשלונותיו בבחירות, הקים מפלגה עצמאית, המרכז החופשי, שהתמודדה בנפרד מגח"ל, במסגרתה התמודדה תנועת החרות. מפלגת המרכז החופשי קיבלה שני מושבים.

הרכב קואליציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה, גולדה מאיר

גולדה מאיר, שהייתה לראש הממשלה חודשים ספורים לפני הבחירות, עקב פטירתו של לוי אשכול, לא התקשתה להרכיב ממשלה. בדומה לממשלת אשכול, שמאז תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הייתה ממשלת אחדות לאומית, הקימה גם מאיר ממשלה רחבה. סיעות הקואליציה מנו 102 חברי כנסת, מסיעות המערך, גח"ל, מפד"ל, ליברלים עצמאיים, קידמה ופיתוח ושיתוף ואחווה. גח"ל, שבממשלות האחדות הקודמות כיהנו שריה רק כשרים בלי תיק, קיבלה הפעם אחריות על משרדים ביצועיים, אף שיושב ראש המפלגה, מנחם בגין, העדיף להישאר שר בלי תיק.

כשמונה חודשים לאחר שהוקמה הממשלה, פרשה ממנה גח"ל, ב-6 באוגוסט 1970, על רקע הסכמתה של מאיר לדון בתוכנית רוג'רס. הקואליציה נותרה רחבה, ומנתה 76 חברי כנסת.

בשל דחיית הבחירות לכנסת השמינית, כהונתה של ממשלת ישראל החמש עשרה נמשכה 4 שנים ו-3 חודשים, יותר מכל ממשלה אחרת.

שינויים בהרכבי הסיעות במהלך כהונתה של הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד בן-גוריון, שעמד בראש הרשימה הממלכתית, התפטר מהכנסת ביוני 1970, ופרש מהחיים הפוליטיים. בעקבות פרישתו, פרש מהסיעה חבר הכנסת מאיר אביזוהר, שגרס שללא בן-גוריון אין טעם בקיומה של המפלגה, והקים סיעת יחיד. ב-1973 הצטרף אביזוהר למערך.

אבנר חי שאקי הקים אף הוא סיעת יחיד, לאחר שפרש מהמפד"ל. בבחירות לכנסת השמינית עמד שאקי בראש התנועה לשוויון חברתי.

שלום כהן, מסיעת "העולם הזה - כוח חדש", החל לפעול רבות בסוגיות עדתיות, למורת רוחו של יושב ראש המפלגה, אורי אבנרי. בעקבות הקרע בין השניים, פרש כהן מהסיעה והקים אף הוא סיעת יחיד. בהמשך היה למזכ"ל הפנתרים השחורים.

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא הרביעי, אפרים קציר

ב-28 ביולי 1970 מונה סיף א-דין א-זועבי לסגן יושב ראש הכנסת, והיה לחבר הכנסת הערבי-ישראלי הראשון שמכהן בתפקיד זה.

ב-5 באפריל 1972 נפטר יושב ראש הכנסת, ראובן ברקת. ב-9 במאי נבחר לתפקיד ישראל ישעיהו-שרעבי, שכיהן עד אז כיושב ראש ועדת הכנסת.

ב-10 באפריל 1973 בחרה הכנסת באפרים קציר לנשיא הרביעי של מדינת ישראל. קציר נתמך בידי 66 מחברי הכנסת, בעוד שבאפרים אלימלך אורבך תמכו 41 חברי כנסת. תשעה חברי כנסת נוספים שלשלו פתק לבן.

ב-25 באוקטובר 1973, יום לאחר שהושגה הפסקת האש בין ישראל לבין סוריה ומצרים, חוקקה הכנסת בהליך בזק חוק לדחיית הבחירות, שנועדו להתקיים חמישה ימים לאחר מכן. הבחירות נדחו בחודשיים.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך כהונתה של הכנסת השביעית, אישרה הכנסת 319 חוקים, מהם 279 ביוזמה ממשלתית (87.5%) והיתר ביוזמה פרטית[1].

חוקי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתה של הכנסת השביעית לא נחקקו חוקי יסוד חדשים, אך חוק יסוד: הממשלה תוקן, ונקבעה בו תקופת צינון של 100 ימים לשופטים, דיינים וקציני צבא בטרם ניתן יהיה למנותם לשרים.

חקיקה בתחום המשטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים בתום מלחמת יום הכיפורים
  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7). במסגרת תיקון זה הונהגו לראשונה דמי אבטלה.
  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 13). במסגרת תיקון זה נקבעה קצבת נכות ונקבעו הוראות שונות לזכאותם של נכים לטיפולים שונים.
  • חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 10). תיקון מקיף בחוק הביטוח הלאומי, במסגרתו, בין היתר, הוצמדו קצבאות הנכות והמשפחה לשכר הממוצע במשק, נקבע כי קצבת שארים תומר בקצבת זקנה עם ההגעה לגיל המתאים, נקבע כי בחישוב דרגות נכות ניתן יהיה להתחשב בדרגות נכות קודמות, נקבע כי גברים מגיל 65 ונשים מגיל 60 יהיו פטורים מתשלום דמי ביטוח לאומי, למעט דמי ביטוח נפגעי עבודה, ועוד.
  • חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
  • חוק החיילים המשוחררים (הוראת שעה). חוק זה הקנה שורה של הטבות והקלות לחיילים ששירתו תקופות ממושכות בשנה שהחלה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. בין היתר, ניתנה לחיילים אלה עדיפות במכרזים, בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה, בשיכון ובהלוואות לדיור, הנחה בתשלום שכר לימוד במוסדות להשכלה גבוהה, זכות ללמוד בחינם לשם קבלת תעודת בגרות, זכות לקבל בחינם הכשרה מקצועית הניתנת על ידי המדינה ומענקי סיוע לעובדים עצמאיים.
  • חוק המזונות (הבטחת תשלום).

חקיקה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק מילווה מלחמה. החוק נחקק במהלך מלחמת יום הכיפורים, ונועד לאפשר את מימון הוצאות המלחמה באמצעות מלווה מהאזרחים.
  • חוק מס מקביל. חוק שקבע כי על המעסיקים להעביר למוסד לביטוח לאומי 2.7% משכרו של כל עובד, והמוסד יעביר את הכספים לקופות החולים.
  • חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 3). תיקון חקיקה שהסמיך את שר התעשייה והמסחר להוציא צווים האוסרים על העלאת מחירים, לגבי מצרך מסוים או סוגי מצרכים, אדם מסוים, סוג מפעלים מסוים, או אזור מסוים בישראל.
  • חוק לעידוד השקעות (חברות עתירות הון). חוק שהעניק הטבות כלכליות לחברות שהון המניות שלהן הוא 100 מיליון דולר לפחות, ושמטרותיהן הקמה, רכישה או הפעלה של מפעלים ועסקים בישראל.
  • חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון מס' 6). התיקון הסמיך את שר האוצר לקבוע כי ניתן יהיה לתת פיצויים לפי החוק גם בגין נזקים שנגרמו לנכסים מסוימים מחוץ למדינת ישראל. התיקון נוסף בשל פעולות הטרור שהחלו נגד מטרות ישראליות בחו"ל.
  • חוק מס שירותים (מוסדות בנקאיים וחברות ביטוח). החוק הטיל מס בשיעור של 3.5% על הכנסותיהם של מוסדות בנקאיים וחברות ביטוח.

חקיקה פלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). חוק המסדיר את ההליכים הפליליים נגד קטינים.
  • חוק לתיקון דיני העונשין (שכר עבירה). תיקון שקבע כי אם אדם קיבל שכר תמורת ביצוע עבירה, ניתן להטיל עליו בנוסף לכל עונש קנס בשיעור פי שלושה מגובה שכרו, וכן קבע הוראות שונות לגבי חילוט חפצים שניתנו כשכר תמורת ביצוע עבירה.
  • חוק לתיקון פקודת החוק הפלילי (מס' 35). תיקון חקיקה במסגרתו נוספו עבירות של מתן כלים, חומרים או אמצעים לביצוע פשע, השפעה והטרדה בקשר לעדות או חקירה, נשיאת נשק בבית משפט וחבלות ותקיפות בנסיבות מחמירות, שונו הגדרות העבירה של איומים, מסירת ידיעות כוזבות, שיבוש עשיית משפט, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, וכן ניתנה לשוטרים הסמכות לחפש בגופם ובחפציהם של הבאים לבית משפט.
  • חוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק) (תיקון). התיקון הוסיף לספר החוקים עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד ונטילת נכסים לשם סחיטה.
  • חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 4). תיקון לחוק הנוער (טיפול והשגחה) שקבע, בין היתר, כי שופט רשאי למנוע את זימונו של קטין להעיד, או להפסיק את עדותו, אם סבר שמתן העדות עלול לסכן את שלומו של הקטין, וכן לקבל תחת זאת כראיה עדות שגבה חוקר נוער. עוד קבע התיקון כי בסמכותו של בית המשפט לכפות את התייצבותו של קטין בפניו או במוסד שקבע, וכן הסמיך את המשטרה לסייע לפקידי הסעד באכיפת צווים.
  • חוק לתיקון דיני העונשין (עבירות שוחד) (תיקון מס' 5). תיקון שקבע עונש של שלוש שנות מאסר על שוחד שנועד להשפיע על תוצאות תחרות.
  • חוק לתיקון פקודת החוק הפלילי (מס' 34). במסגרת התיקון הוחמרה הענישה על עבירה של החזקת נשק לא חוקי ונקבעה תקופת מעבר בה ניתנה אפשרות למסור נשק בלתי חוקי לתחנות משטרה ללא סנקציה פלילית.
  • חוק דיני עונשין (דרכי ענישה) (תיקון מס' 2). במסגרת תיקון זה נקבע כי על קנס שלא שולם במועד תיווסף תוספת פיגור.
  • חוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה) (תיקון מס' 7). התיקון קבע הוראות לגבי מי שהוטל עליו הן מאסר פלילי והן מאסר אזרחי.

חקיקה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דת ומדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק השבות (תיקון מס' 2). תיקון לחוק השבות שהתקבל בעקבות בג"ץ שליט ועורר דיונים סוערים בשאלת מיהו יהודי. התיקון קבע כי יהודי לפי החוק הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת", וכן קבע כי הוראות החוק יחולו לא רק על יהודים, אלא גם על ילד ונכד של יהודי, על בן זוג של יהודי ועל בן זוג של ילד ונכד של יהודי, אך לא יחולו על יהודים שהמירו דתם מרצון.
  • חוק הבחירות למועצת הרבנות הראשית.
  • חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון). חוק שהסמיך את שר הדתות להוציא למועצה דתית צו למלא חובה או לבצע פעולה שהיא מוסמכת לעשותה והיא אינה עושה זאת, וכן למנות אדם אחר שיעשה זאת במקומה, על חשבונה.

מערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 14). בתיקון זה לפקודת סדרי השלטון והמשפט נמשכה המגמה של ההתנתקות מהוראות המשפט המנדטורי, בכך שנקבע בו כי "כל הוראה בחוק שלפיה יש לפרש אותו או ביטויים שבו לפי דיני אנגליה או לפי עיקרי פרשנות משפטית המקובלת באנגליה - לא תהיה עוד הוראה מחייבת.
  • חוק הסיוע המשפטי, מכוחו פועל הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
  • חוק העזרה המשפטית למדינות זרות (תיקון). במסגרת תיקון זה, נקבעו הוראות לגבי מסירת חפצים שנתפסו לרשויות שיפוטיות, וכן נקבעו הוראות לגבי העברת אסירים ועצירים לחו"ל.

חקיקה ביטחונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסון מתגייסים

עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 11) (מבקר העירייה). חוק שחייב עיריות שבהן למעלה מ-30 אלף תושבים למנות מבקר וקבע את תפקידיו וסמכויותיו, וכן הסמיך ערים קטנות יותר למנות מבקרים אם יהיו מעוניינות בכך.
  • חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 13). תיקון בפקודת העיריות שקבע כי חברי המועצה רשאים לעיין בכל מסמכי העירייה.
  • חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (מס' 5). תיקון חקיקה שקבע כי בכל רשות מקומית תוקם ועדת מל"ח וכי הכנת משק לשעת חירום והפעלתו יהיו בין תפקידי הרשות המקומית.
  • חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (מס' 3). החוק קבע כי פושט רגל לא יוכל לכהן כחבר מועצה.
  • חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (מס' 2). התיקון הסמיך את הרשויות המקומיות לחייב בעלי עסקים לנקות את המדרכות שמול בתי העסק שלהם.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק לימוד חובה (תיקון מס' 8). תיקון לחוק לימוד חובה שהחמיר את הענישה על הורים שלא שולחים את ילדיהם לבית הספר, וקבע כי בית משפט הדן בעבירה כזו ישמע את חוות דעתו של עובד סוציאלי ושל היועץ בבית הספר.
  • חוק לימוד חובה (תיקון מס' 9). בתיקון זה הוסמכה מערכת החינוך להורות על בדיקות רפואיות לתלמידים לשם קביעת התאמתם למוסדות חינוך מסוימים.
  • חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 3). התיקון אסר על פתיחת מוסד להשכלה גבוהה ללא היתר מהמועצה להשכלה גבוהה.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל תל אביב בשנות ה-50, בהן היה פעיל
  • חוק חגורות בטיחות ברכב. חוק שחייב לראשונה נהגים ונוסעים היושבים במושב הקדמי להשתמש בחגורת בטיחות.
  • חוק הספנות (ימאים). חוק שהסדיר את העיסוק במקצועות הימאות.
  • חוק הטיס (עבירות ושיפוט).
  • חוק הטיס (תיקון מס' 2). תיקון שהסדיר את הפעלתם של מנחתים.
  • חוק רשות הנמלים (תיקון). תיקון שהוציא את נמל תל אביב ונמל יפו מאחריותה של רשות הנמלים, ובכך קבע כי נמלים אלה יחדלו לשמש כנמלי סחורות.

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק המים (תיקון מס' 5). תיקון לחוק המים שקבע הוראות לגבי מניעת זיהום מים.
  • חוק לתיקון פקודת המכרות (מס' 2). תיקון חקיקה שקבע הוראות לגבי שיקום מחצבות.

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד בעל התפקיד הערות
נשיאות הכנסת
יושב ראש הכנסת ישראל ישעיהו-שרעבי
ישראל ישעיהו-שרעבי
סגני יושב ראש הכנסת סיף א-דין א-זועבי, ראובן ארזי, מרדכי ביבי, אריה בן-אליעזר, ישראל שלמה בן-מאיר, מרדכי זר, יצחק נבון, אליאס נח'לה, טובה סנהדראי, צבי צימרמן, שלמה רוזן
סיף א-דין א-זועבי
אריה בן-אליעזר
יצחק נבון
ראשי הוועדות הקבועות
יושב ראש ועדת החוץ והביטחון חיים יוסף צדוק
חיים יוסף צדוק
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט יוסף גולדשמידט
יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות אלימלך-שמעון רימלט, אברהם כץ
אלימלך שמעון רימלט
יושב ראש ועדת הכלכלה אברהם שכטרמן, שמואל תמיר
שמואל תמיר
יושב ראש ועדת הכנסת ישראל ישעיהו-שרעבי, ארי אנקוריון
ישראל ישעיהו-שרעבי
יושב ראש ועדת הכספים ישראל קרגמן
יושב ראש ועדת העבודה שושנה ארבלי-אלמוזלינו
יושב ראש ועדת הפנים מרדכי סורקיס
יושב ראש ועדת השירותים הציבוריים חייקה גרוסמן
בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים
ראש האופוזיציה מנחם בגין
מנחם בגין
באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי
בעלי תפקידים בכנסת
מזכיר הכנסת חיים ליאור, נתנאל לורך
נתנאל לורך
קצין הכנסת יצחק בן-גל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודמת:
הכנסת השישית
19651969
הכנסת השביעית
17 בנובמבר 1969 - 21 בינואר 1974
ז' בכסלו ה'תש"ל - כ"ז בטבת ה'תשל"ד
הבאה:
הכנסת השמינית
19741977