חוק העליונות הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק העליונות הראשון שהועבר ב-1534 העניק למלך הנרי השמיני עליונות מלכותית, שמשמעותה: הכרזתו כראש העליון של הכנסייה האנגלית. החוק מהווה סמכות חוקית לגבי השליט של הממלכה המאוחדת עד היום הזה.

חוק זה שהועבר על ידי הפרלמנט האנגלי הכריז שהנרי השמיני הוא "הראש העליון היחיד על פני האדמה של הכנסייה האנגלית" ושהכתר האנגלי יהנה "מכל הכבוד, הרוממות, העליונות, הסמכות המשפטית, הזכויות, הסמכות, החסינות, הרווח והסחורות". בחוק העליונות, הנרי זנח את רומא לחלוטין והכריז על העצמאות של הכנסייה האנגלית. הוא מינה את עצמו ואת יורשיו כשליטים העליונים של הכנסייה האנגלית. הנרי הוכרז כ"מגן האמונה" ב-1521 על ידי האפיפיור ליאו העשירי בעקבות הקונטרס שכתב שהאשים את מרטין לותר בכפירה. הפרלמנט החזיר את התואר הזה להנרי ב-1544.

לעתים קרובות משתמשים בחוק זה כדי לציין את תחילת הרפורמציה באנגליה. היו מספר סיבות לחוק הזה, בעיקר הצורך של הנרי להשיג ביטול לנישואיו לקתרין מאראגון, היות שקתרין לא ילדה בן ויורש (ובגלל החששות לכאורה של הנרי על חוקיות נישואיו לאשת אחיו המנוח). האפיפיור קלמנס השביעי סירב להעניק את הביטול, משום שעל פי חוקי הנצרות הקתולית נישואים כדין הם בלתי ניתנים להפרדה עד המוות ולכן האפיפיור לא יכול לבטל נישואים בגלל מכשול דתי שהותר קודם לכן (אביו של הנרי, הנרי השביעי השיג התר מהאפיפיור לצורך הנישואין).

חוק הבגידה (1534) הועבר לאחר מכן: הוא קבע כי התכחשות לחוק העליונות או מניעה מהמלך את "הכבוד שלו, התואר, או השם" ייחשבו כבגידה. הדמות הציבורית המפורסמת ביותר שהתנגדה לחוק הבגידה הייתה סר תומאס מור . חוק זה בוטל ב-1554 על ידי בתו הבכורה של הנרי, המלכה מרי הראשונה (שהייתה קתולית) והוחזר מאוחר יותר על ידי אחותה למחצה – אליזבת הראשונה.


P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.