אפיפיור

הפונטיף העליון
Pontifex maximus

סמל האפיפיור
צילום צבע מקורי של האפיפיור פיוס העשירי בעת כהונתו (1907)
איוש נוכחי	לאו הארבעה-עשר
תאריך כניסה לתפקיד	8 במאי 2025
דרכי מינוי	קונקלווה
תחום שיפוט	הכנסייה הקתולית, הכס הקדוש, קריית הוותיקן
מעון	הארמון האפוסטולי, קריית הוותיקן
מושב המשרה	הארמון האפוסטולי, קריית הוותיקן
ייסוד המשרה	המאה ה-1
איוש ראשון	פטרוס

האַפּיפְיוֹר הוא מנהיגה של הכנסייה הרומית-קתולית, ראש מדינת קריית הוותיקן והבישוף של רומא. נוצרים קתולים מאמינים כי הוא יורשו של פטרוס, הבכיר מבין שנים-עשר השליחים, שלו ניתנה הסמכות להיות נציגו של ישו המשיח לאחר עלייתו השמיימה. לפיכך האפיפיור סוחף אחריו למעלה ממיליארד מאמינים קתולים ושולט על הוותיקן, מדינה עשירה מבחינה חומרית ותרבותית, מה שהופך אותו לאחת מהדמויות המשפיעות בעולם.

מוסד האפיפיורות קיים מעל ל-1,900 שנים. מנגנון בחירת האפיפיור נקרא קונקלווה, אספה של אנשי הדת הבכירים ביותר בכנסייה הקתולית, שמתקיימת מיד לאחר מותו של אפיפיור. משתתפי הקונקלווה מחליטים בהצבעה מי יהיה האפיפיור הבא, והאפיפיור הנבחר ממונה לתפקיד עד אחרון ימיו. האפיפיור הנוכחי הוא לאו ה-14, ה-267 במספר, שנבחר ב-8 במאי 2025, והוא האפיפיור הראשון מיבשת צפון אמריקה.

תוארי האפיפיור

לאורך ההיסטוריה הארוכה של מוסד האפיפיורות, ניתנו לאפיפיור תארים שונים המבטאים את תפקידיו עבור הכנסייה. חלק מתאריו של האפיפיור מייצגים אחריות מעשית המוטלת עליו, וחלק מבטאים את תפקידיו התאולוגיים על פי השקפת הכנסייה הקתולית, ואינם מלווים בסמכות כלשהי בפועל.

• ממלא מקומו של ישו המשיח

• יורשו של ראשון השליחים . תואר זה מתייחס אל האפיפיור כיורשו של פטרוס, הבכיר מבין שנים-עשר השליחים, שנחשב לאפיפיור הראשון. על פי השקפת הכנסייה, סמכותו של פטרוס נגזרת מהפסוקים המופיעים בבשורה על פי מתי:

וְגַם־אֲנִי אֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה פֶּטְרוֹס וְעַל־הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת־קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ׃ וְאֶתֵּן לְךָ אֶת־מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָּׁמָיִם וְכָל־אֲשֶׁר תֶּאֱסֹר עַל־הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָּׁמַיִם וְכָל־אֲשֶׁר תַּתִּיר עַל־הָאָרֶץ מֻתָּר יִהְיֶה בַּשָּׁמָיִם׃

— הבשורה על פי מתי, פרק ט"ז, פסוקים י"ח-י"ט

• הבישוף של רומא. באופן רשמי, מוטלת על האפיפיור האחריות לתפקד כבישוף של העיר רומא וסביבתה, שבה הוא שוכן. בפועל ממלא את התפקיד אחד מעוזריו.

• הפונטיף העליון/הפונטיף הריבוני/הפונטיף של רומא תואר זה מבוסס על התואר פונטיפקס מקסימוס, הכוהן העליון של הדת הרומית, וניתן לאפיפיור מתוקף היותו הבישוף של רומא.

• הפטריארך של המערב . תואר שניתן לאפיפיור לפרקים החל משנת 450.

• משרתם של משרתי האלוהים

• ראש מדינת קריית הוותיקן

אטימולוגיה

לוחית לציון ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל עם כיתוב באיטלקית ובערבית: "הוד קדושתו, האפיפיור יוחנן פאולוס השני, עולה רגל בנצרת, 25 במרץ 2000"

תוארו של האפיפיור ברוב השפות נגזר מהמילה Πάπας (פאפאס) ביוונית, או papa בלטינית שפירושה "אבא". באנגלית: Pope, בגרמנית: Papst, בצרפתית: Pape, בספרדית ובאיטלקית: Papa, בערבית: البابا (אל באבא). התואר papa נמצא בשימוש גם מחוץ לכנסייה הקתולית. שני הפטריארכים של אלכסנדריה, הפטריארך היווני-אורתודוקסי (שיושב בפועל ביוון) והפטריארך הקופטי, מכונים papa בקהילותיהם. בערבית מקובל לומר "אפיפיור הוותיקן" (بابا الفاتيكان) במקום שיש אפשרות לבלבול בינו לבין המנהיגים הנוצריים הנושאים בתואר דומה בעדות הנוצריות האחרות.

בעברית

התואר "אפיפיור" בעברית – מקורו בספרות העברית של ימי הביניים. המונח שאול מן המשנה והתלמוד, בהן מופיעות תצורות הלשון:

• "אַפִּיפְיָרוֹת", שפירושה: קליעת נצרים מעצים או קנים הארוגים בשתי וערב, שבהקשר לאפיפיור משמשת ככל הנראה כמטפורה לצלב, המכונה בלשון נקיה: "שתי וערב".
• "אֲפִיפוֹרִין", שפירושה: כיסא, העשויה לשמש כמטפורה לכינוי האפיפיורי "הכס הקדוש".
• "פִּיפְיוּרָא", ובלשונו של רש"י שם "אַפִּיפְיוּרָא", המשמשת כתואר שררה, היא התצורה הקרובה מכולן לתפקיד האפיפיור. מילה זו המופיעה במקור בארמית, הושאלה ככל הנראה מיוונית או לטינית. המונח אפיפיורא מתייחס בתלמוד לפקיד רומי בכיר. ^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

לפי מילון אבן-שושן, השימוש העברי בימי הביניים בתואר אפיפיור לראש הכנסייה הקתולית, נבע מהדמיון בצליל ובמשמעות בין המילה התלמודית לבין אחד מתאריו ביוונית: papas ieros ("האב הקדוש").

היסטוריה

פטרוס מונה על ידי ישו לראש הכנסייה ונחשב כאפיפיור הראשון

לינוס הקדוש נחשב עד סוף המאה ה-2 כאפיפיור הראשון

ערך מורחב – היסטוריה של מוסד האפיפיורות

על פי האמונה הנוצרית, ישו מינה את פטרוס הקדוש, אחד השליחים, לעמוד בראש הכנסייה הנוצרית ולנהל אותה. כלומר, להיות האפיפיור הראשון. באחד ממסעותיו המיסיונריים הגיע פטרוס לרומא שם נצלב, ולפי האמונה גם נקבר. יורשיו נחשבים לאפיפיורים הראשונים. רובם פעלו ברומא ורובם זכו לגורל דומה כמו פטרוס.

באותה תקופה, בה לא היה מנהיג יחיד לנצרות, היו מספר אנשים שנשאו במקביל בתואר האפיפיור. לפיכך, עליונותו של בישוף רומא על בישופים או אנשי דת אחרים במאות הראשונות שנויה במחלוקת בין היסטוריונים של הכנסייה. קיימות מספר עדויות לכך שבישוף רומא קיבל עליונות על פני בישופים אחרים: האפיפיור ויקטור הראשון (שכיהן בסוף המאה ה-2, בין 189 ו-199) הצליח לכפות דעתו על העולם הנוצרי כשהכריז על דחיית ה"קוארטודצימניזם", או המנהג לחגוג את חג הפסחא בערב פסח ובכך דחה את דעתו של יוחנן כותב הבשורה.

במהלך השנים התפשטה הנצרות וקנתה לעצמה אחיזה במדינות נוספות. אולם רומא, שהייתה בירת האימפריה הרומית, נשארה העיר החשובה לנצרות ומנהיגי הנצרות (האפיפיורים) ברומא נחשבו כמנהיגי הנצרות כולה. כבר במאה הרביעית הקים הקיסר קונסטנטינוס (הקיסר הראשון שקיבל עליו את הנצרות) כנסייה במקום בו האמינו שקבור פטרוס הקדוש. מאז, ראשי הכנסייה ברומא נחשבו לראשי הכנסייה הקתולית, ורוב כנסיות העולם ראו בבישופים (שנקראו אפיפיורים) של רומא את מנהיגיהם. אולם המאבק על ההגמוניה נמשך, חלק מהמאבק של הזרם האריאני כנגד השילוש הקדוש היה שלילה מוחלטת של מוסד האפיפיורות. באותה תקופה כפרו גם הבישופויות של ארץ ישראל (בהנהגת בישופות ירושלים) והסביבה (אלכסנדריה וכל הערים בסוריה וטורקיה) וכן בישופויות שהיו קשורות תרבותית לאזור (בישפות קרתגו) בכך שלרומא יש חשיבות גבוהה מאשר לערש הנצרות בירושלים, נצרת ובית לחם. לכן לא קיבלו עליהן את מרות רומא מבחינה דתית.

מאז הועתקה בירת האימפריה הרומית לקונסטנטינופול, הייתה נתונה רומא לחסדיהם של שבטים ברברים. האפיפיורים לא הצליחו למנוע את כניסתם, אך רבים מהם המירו את דת השבטים לנצרות. הבולט מכולם היה האפיפיור לאו הראשון/הגדול (כיהן בין 461–440).

לאו הראשון/הגדול נחשב גם כאפיפיור שמיסד את האפיפיורות וקבע את עליונותה של רומא. הוא עשה זאת בכך שקבע את הקשר שבין ישו לפטרוס ובין פטרוס למנהיגי הכנסייה ברומא ובכך מתח קו ישר בין ישו לבין האפיפיור המכהן והאציל את גדולתו של ישו על האפיפיור.

רק אחרי פילוג מזרח-מערב בכנסייה, גרגוריוס השביעי הכריז רשמית כי התואר "אפיפיור" יהיה שמור בלעדית עבור הבישוף של רומא.

מעמדם של האפיפיורים נחלש עקב התרחקות ביזנטיון מהנצרות הרומית המערבית, אך עם כיבוש מרבית אירופה בידי הפרנקים במאה השמינית וקבלת הנצרות על ידיהם, עלה מעמד האפיפיורות והשפעתה. הפרנקים ראו באפיפיור את מנהיגם הרוחני ואף העניקו לאפיפיורים קרקעות בשליטה ישירה. הדבר סיבך את האפיפיורים בתחרויות פוליטיות ואף הרס פעם אחת את מדינת האפיפיור בעקבות מאבק מזוין. עם זאת, השליטה על אדמות אלו חיזקה את הצד החילוני של האפיפיורות, והביאה למוסדות שלטון הן באחוזות והן במדינת האפיפיור גופא.

במאה ה-11 התנתקו הנוצרים המזרחיים מהכנסייה הקתולית והקימו להם כנסייה נפרדת. מאז החל שוב להתחזק מעמד האפיפיורים. הם נקראו לפשר בין מדינות ובסכסוכים בין-לאומיים ונחשבו לסמכות עליונה, הם נקראו לפתוח אוניברסיטאות ומוסדות מדינה ולברך ערים וקהילות.

במאות ה-11 וה-12 עודדו האפיפיורים את היציאה למסעות הצלב כדי להציל את כנסיית הקבר הקדוש והמקומות הקדושים מהמוסלמים. ב-1309 העתיק האפיפיור קלמנס החמישי את מושבו לעיר אביניון שבפרובאנס ורק בשנת 1378 חזרו האפיפיורים לרומא, תקופה זו של נדידת כס האפיפיורות מאיטליה לצרפת מכונה בספרי ההיסטוריה של הנצרות בשם גלות בבל של האפיפיורים.

פיצול חמור במוסד האפיפיורות התרחש כאשר למשרה נבחר אורבנוס השישי בשנת 1378. התנהגותו האלימה גרמה למספר מדינות קתוליות להציב כמתחרה ("אנטי-אפיפיור") את קלמנס השביעי. מאז ועד 1417 הוצגו טוענים נוספים לכתר עד שלבסוף הוחלט על מרטינוס החמישי. הקרע היה פוליטי ולא רוחני ולכן מעמד הכנסייה הקתולית נפגע עקב כך.

במאה ה-16, שורה של מנהיגים חזקים הגבירו את כוחה של הכנסייה והאפיפיורות, אך משבר נוסף לא אחר לבוא: בעוד מדינות אירופה נקרעות במלחמות, ניצב מול האפיפיור פאולוס השלישי מרד גרמני בראשות הרפורמטור מרטין לותר. הדבר החל את תנועת הרפורמציה שמנהיגיה דרשו שינויים בכנסייה הקתולית והקימו להם כנסיות משלהם, כגון הכנסייה הלותרנית והכנסייה הקלוויניסטית. אך האפיפיור פאולוס השלישי יצא מחוזק מהמשבר, ובוועידת טרנטו ערך מספר רפורמות, אך גינה את הכופרים והחלטות הוועידה הביאו לפרץ אמונה מחודש. פאולוס גם הקים את מסדר הישועים שחניכיו הפכו למיסיונרים והביאו את הבשורה לאסיה, אפריקה ואמריקה.

על אף עליית כוחה הרוחני של האפיפיורות החלה ירידה בכוחה המדיני, ולאחר שנפוליאון כבש את איטליה הושמו פיוס השישי והשביעי במאסר בצרפת. עם עלותו של האפיפיור פיוס התשיעי ניעורו תקוות לליברליזציה בכנסייה. ואולם, פיוס, שאכן החל את דרכו כאפיפיור ליברלי, התאכזב מדרך זו ונעשה למוביל הקו השמרני. קו זה בא לידי ביטוי בשנת 1864 באנציקליקה המכונה קוואנטה קורה (Quanta cura) הקובעת פסלותן של אידאולוגיות מודרניות וקורא למאמיני הכנסייה להתגונן מפניהן. ידוע במיוחד "סילבוס הטעויות" (Syllabus of Errors), שהופיע כנספח לקוואנטה קורה (Quanta cura), ובו מנויות הדוקטרינות הפסולות מבחינת הכנסייה. ביטוי נוסף לקו השמרני והתקיף של פיוס בא לידי ביטוי בוועידת הוותיקן הראשונה, שזומנה ב-1869, כונסה ב-1870 וארכה כמה שנים. בוועידה זו אימצה הכנסייה את הדוגמה (dogma) בדבר האלטעות של האפיפיור, לפיה האפיפיור איננו טועה כאשר הוא מורה מכסאו (ex cathedra) בענייני אמונה ומוסר באופן המחייב את כלל הכנסייה.

מאבקם המדיני של האפיפיורים הסתיים ב-1929, לאחר שפיוס האחד עשר חתם על הסכם עם ממשלת איטליה בראשותו של בניטו מוסוליני שהכירה בוותיקן כמדינה ובראשה האפיפיור. ההתנהלות של האפיפיור פיוס השנים עשר, האפיפיור בעת השואה, שנויה במחלוקת, בשל טענות ששתק למול זוועת המלחמה בגלל חששו מתגובת גרמניה הנאצית כלפי הכנסייה.

האפיפיור יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור הראשון מאז המאה ה-16 שאינו איטלקי: מוצאו מפולין ושמו עד למינויו לאפיפיור היה קרול יוזף וויטילה (Karol Józef Wojtyła). הוא היה שמרני כמרבית האפיפיורים בנושאי אמונה ומסורות הכנסייה, אך עשה מספר צעדים היסטוריים כגון חיזוק ההכרה בכך שהיהודים לא אשמים במותו של ישו, תהליך שאותו התחיל יוחנן העשרים ושלושה שהיה פרו־יהודי, הכרזה על מספר גבוה של קדושים במטרה לחזק את האמונה הנוצרית ברחבי העולם וביטול תפקיד פרקליט השטן ועוד.

מחליפו, בנדיקטוס השישה עשר, שגם הוא לא היה איטלקי אלא גרמני, היה לאפיפיור הראשון מאז המאה ה-15 שהתפטר מתפקידו.

לאחר התפטרותו, ב-13 במרץ 2013, נבחר האפיפיור פרנציסקוס, שכיהן בתפקידו עד למותו ב-21 באפריל 2025. פרנציסקוס היה האפיפיור הישועי הראשון, הראשון מיבשת אמריקה ומחצי הכדור הדרומי, והאפיפיור הלא-אירופי הראשון זה 1,282 שנה, מאז גרגוריוס השלישי.

ב-8 במאי 2025 נבחר האפיפיור לאו הארבעה-עשר כמחליפו של פרנציסקוס.

ראו גם

• הכס הקדוש
• Jus exclusivae
• רשימת האפיפיורים
• פופמוביל
• קונקלווה
• האפיפיור היהודי

לקריאה נוספת

• McCabe, Joseph (1939). A History of the Popes. London. Watts & Co (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אפיפיור (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אפיפיור (באיטלקית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אפיפיור (בגרמנית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אפיפיור (בספרדית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אפיפיור (בפורטוגזית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אפיפיור (בצרפתית)
• אתר האינטרנט הרשמי של אפיפיור (בלטינית)
• מקור המילה "אפיפיור"
• אתר הוותיקן
• ניו יורק טיימס, הכלל הראשון בקמפיין לאפיפיורות: התנהג כאילו אינך מעוניין, באתר הארץ, 29 באפריל 2025
• רשימת אפיפיורים באנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
• אפיפיור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)