חיים גמליאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משפחת גמליאל באסמרה

חיים גמליאל (19121994) היה פעיל ציוני באריתריאה, שלקח חלק מרכזי בסיוע לכמה מן הבריחות ממחנות המעצר באפריקה של גולי האצ"ל והלח"י, וריצה על כך עונש מאסר. בהמשך עלה לישראל, לאחר מותו צורף רשמית לשורות האצ"ל, והמדינה העניקה לבני משפחתו את אות האצ"ל ואת עיטור אסורי שלטון המנדט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גמליאל נולד בצנעא שבתימן למשפחת רבנים. סבו שלום גמליאל היה רבה הראשי של העיר צנעא (חכם באשי).

בשנת 1928 יצא אביו, הרב שלום, יחד עם אחיו לאסמרה שבאריתריאה, במטרה לשפר את מצבם הכלכלי הקשה. בשנת 1930 יזם חיים, בתור האח הבכור, את הצטרפות שאר בני המשפחה לאב ולאח שבאסמרה. ב-1934 נשא לאישה את חנה לבית מורחי בעיר אסמרה, שבה נולדו חמישה מתוך ששת ילדיהם.

סיוע לבורחים ממחנה סמבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1945 נפגש גמליאל בפעם הראשונה בבית הכנסת באסמרה עם עצורי האצ"ל והלח"י לאחר בריחתם הראשונה ממחנה המעצר סמבל שבאסמרה. גמליאל הוביל את הבורחים לביתו, קנה להם מפות, מצפן ומכשירים אחרים החיוניים למסע הארוך וכן הרחיב את חוג הידידים המקומיים אשר באו לעזרת הבורחים. גמליאל, שהיה שותף לרוב הבריחות ממחנה המעצר סמבל, דאג למקומות מחבוא, תעודות מזויפות, הסדרי הסעה, דיור ואוכל, והיה הציר שאיפשר את הקשר בין המחנה לעולם החיצוני.

בחודש דצמבר 1946 לאחר הבריחה הגדולה, נתפס גמליאל, נאסר ונידון ל-15 חודשי מאסר בבית הכלא העירוני שבאסמרה, ושוחרר בחודש מרץ 1948. לימים, סיפר יעקב מרידור בספרו ארוכה הדרך לחירות שכאשר פגש את חיים בבית הכלא והודה לו על הקרבתו למען הבורחים, הצטנע חיים והמעיט בחשיבות מעשיו לעומת פעילות חברי האצ"ל ומלחמתם בארץ.

בשנת 1949 עלה גמליאל ארצה עם משפחתו, התגורר בתל אביב והתפרנס מעבודתו בעירייה כאיש תחזוקת בתי ספר. היה איש ספר, למדן וירא שמים, וכן היה פעיל במסגרות ציבוריות של עולי תימן.

נפטר בשנת 1994. לאחר מותו, צורף רשמית לשורות האצ"ל, וברית חיילי האצ"ל פרסמו כי "חיים היה ידיד נאמן והקריב רבות למען כל העצורים והבורחים אשר בלעדי עזרתו ספק אם היו מתגברים על הקשיים הרבים". ביום השלושים למותו ערכו ותיקי האצ"ל ערב לזכרו במוזיאון האצ"ל, ובמהלך האירוע הוענקו לבני משפחתו אות האצ"ל ועיטור אסורי שלטון המנדט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים גמליאל, פרקי חיים, הוצאת המשפחה, רמת גן, התשנ"ח.
  • יעקב מרידור, ארוכה הדרך לחירות, אחיאסף, ירושלים, 1956. בספרו מופיעות תמונות רבות שצילם חיים גמליאל.
  • בנימין זרעוני, גאון ונדיב ואכזר, מלוא, תשנ"ב.
  • דבורה עומר, הבריחה אל החופש,קרני, 1987.