לדלג לתוכן

חיים וולקין (וולוז'ין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים וולקין
הרב חיים וואלקין (עומד מימין) עם בני משפחתו. לצדו הרב מאיר בר-אילן
הרב חיים וואלקין (עומד מימין) עם בני משפחתו. לצדו הרב מאיר בר-אילן
הרב חיים וואלקין (עומד מימין) עם בני משפחתו. לצדו הרב מאיר בר-אילן
לידה 1897
ה'תרנ"ח
גורזד, ליטא
נרצח 1941 (בגיל 44 בערך)
ה'תש"א
תחומי עיסוק ראש הישיבה האחרון של ישיבת וולוז'ין
אב אהרן וולקין
אם רחל, בת הרב בן ציון סורוצקין

הרב חיים וולקין (תרנ"ח, 1897תש"א, 1941) היה ראש הישיבה האחרון של ישיבת וולוז'ין. נספה בשואה.

נולד בשנת תרנ"ח (1897) בנו של הרב אהרן וואלקין ורחל, בת הרב בן ציון סורוצקין. הוא נולד בעיירה גורזד שבליטא, שם כיהן אביו ברבנות באותם ימים. בצעירותו למד בישיבות קלם, טלז ומיר. נשא לאישה את בילא, בתו של הרב יעקב שפירא, נכדתו של הרב רפאל שפירא מוולוז'ין. לאחר פטירת חמיו התמנה תחתיו כראש ישיבת וולוז'ין[1], עד לסגירתה בשל מלחמת העולם השנייה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח עם תלמידי הישיבה לווילנה. בתחילת 1941 קיבל סרטיפיקט לעלות לארץ ישראל[2], אך לא הספיק לצאת ונרצח שם על ידי הנאצים עם אשתו ובנותיו דרייזל וחיה לאה.

אחיינו, הקרוי על שמו, היה הרב חיים וולקין, משגיח ישיבת עטרת ישראל בירושלים.


עץ משפחת ברלין
עץ משפחת
חיים מוולוז'ין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריינא בתיה
ריינא בתיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתיה מרים
בתיה מרים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרה רשא
שרה רשא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דרייזל
דרייזל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ליפשא
ליפשא
 
 
אריה
אריה
 
 
מירל
מירל
 
 
יהודית
יהודית
 
 
שולמית
שולמית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עץ משפחת
סולובייצ'יק
 
 
ביילא
ביילא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבקה
רבקה
 

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הרב ד"ר שמואל ק. מירסקי, ישיבת וולוזין, באתר דעת
  2. ^ דרישות שלום מגדולי ישראל, הצופה, 20 בפברואר 1941