וולוז'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולוז'ין
Валожын

Coat of Arms of Vałožyn, Belarus.png

דגל העיירה
מדינה / טריטוריה Flag of Belarus.svg  בלארוס
מחוז מחוז מינסק
תאריך ייסוד המאה החמש עשרה
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה

11,400‏  (נכון ל-2004)
קואורדינטות 54°5′N 26°31′E / 54.083°N 26.517°E / 54.083; 26.517קואורדינטות: 54°5′N 26°31′E / 54.083°N 26.517°E / 54.083; 26.517
אזור זמן UTC +2
אנדרטה לזכר יהודי וולוז'ין, בבית הקברות בקריית שאול

וולוז'יןכתיב בלארוסי: Валожын; בכתיב רוסי: Воложин; בכתיב יידי: וואָלאָזשין) היא עיירה המשמשת מרכז אזורי במחוז מינסק בבלארוס. מיקומה של וולוז'ין הוא 54°5 צפון 26°31 מזרח, והיא נמצאת 75 ק"מ מצפון-מערב למינסק.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה ממוקמת על אם הדרך שבין וילנה למינסק. היא מחולקת לשני חלקים: "השכונה התחתית" לאורך הנחל העובר בה הקרוי בשם "וולוז'ינקא", ו"השכונה העילית" ההררית. רוב בתיה בתי עץ, ובמרכזה הכיכר הראשית המרשימה הנקראת "כיכר העיר" ובאמצעה נשתמרו שרידי מבנים מהמאה ה -12, הכוללים מגדל פעמון, ארמון, ומנזר. שאר מבני העיירה הם מהמאה ה-19.

נכון ל-1995 בעיירה וולוז'ין יש 11,500 תושבים.

היסטוריה של העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולוז'ין נוסדה בסביבות המאה החמש עשרה על ידי הגראף טישקביץ (Tyszkiewicz) כעיר פרטית שנשארה בבעלות צאצאיו עד המאה ה-20. העיירה הייתה ידועה באדמתה הפוריה, המתאימה לגידול פשתן, כמו כן היו בה שטחי מרעה רבים ובה גדלו סוסים ובקר. עשירי העיירה עסקו בסחר תבואה, פשתן, קמח, מלח, סוכר ונפט.ואף היו שניהלו בתי מרזח.

בשנת 1681 הוקם בה מנזר ומכללה נוצרית. בשנת 1839 הקים בה אחד מצאצאי הגראף שמשל בה פארק ציבורי גדול ובו גן חיות לאורך גדת נחל וולוז'ינקה העובר בה.

שלוש שריפות כילו את העיר התחתית, הבנויה כולה מבתי עץ, בשנת 1815, 1880 ו1886 ובכל פעם נבנתה מחדש. בזו האחרונה אף עלו באש מבניה של ישיבת עץ חיים שבנה מקים הישיבה, רבי חיים בשנת 1807.

מפאת מיקומה האסטרטגי, נכבשה וולוז'ין על ידי הצבא הרוסי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולמרות שרוב תושביה הורשו להישאר בחלקיה הכבושים של העיירה, העדיפו רוב התושבים לעזבה מפחד ההפצצות. בשנת 1919 נטל הצבא הפולני את האחריות על המקום,ומירר את חייהם של תושביה היהודים, וכך נולד הרעיון של ארגון ההגנה העצמית של יהודי העיירה.

היהודים בעיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסם של מושלי העיירה היה נח בהקשר למגורי היהודים בה, הם נתנו יד חופשית לכל הדתות, ובכללם ליהודים. הם לא התנגדו ללימודים בה ועל כן עלה בהתמדה מספר היהודים הגרים בה. בשנת תקכ"ו (1766) גרו בה 383 יהודים, בשנת תר"ז (1847) גרו בה 590 יהודים, ובשנת תרנ"ז (1897) כבר היה מספרם 2,452, במלחמת העולם הראשונה ברחו הרבה מתושביה ונשארו בה בשנת 1921 רק כ-2600 תושבים, ומתוכם 1,434 יהודים, בשנת 1931, בהיותה חלק מפולין, חיו בה כ5,600 יהודים‏[1].

הפועלים היהודים שחיו בה הקימו חברה בשם "חברת פועלים", ואף הקימו בית כנסת בנפרד.

למרות מספרם הדל של תושביה, התפרסמה וולוז'ין בזכות ישיבת עץ חיים (המוכרת יותר בשם ישיבת וולוז'ין). שהייתה הישיבה הראשונה מסוגה בעולם, הישיבה הוקמה בשנת 1807 על ידי רבי חיים מוולוז'ין, רב ובעל מפעל טקסטיל, בנו של הרב יצחק בן חיים, פרנס הקהילה, ובגיבוי מלא ובסיוע של הגראף המושל.

תלמידי הישיבה שימשו מקור פרנסה משמעותי עבור תושבי העיירה. מספרם הרב של התלמידים לא אפשר את המשך מנהג אכילת ה'ימים', שבמסגרתו התנדבו בעלי הבתים להאכיל את בחורי המקום. תחת זאת, גייסה הישיבה כספים בין היהודים במזרח אירופה כדי לשכור חדרים אצל התושבים היהודים בעיירה, עבור התלמידים. המשכירים דאגו גם להכנת ארוחות עבור התלמידים שגרו בביתם, בעבור זאת שילמו בני הישיבה סך 30 קופיקות לשבוע‏[2].

בתוך כמה עשרות שנים נולדו כמה ישיבות באותה המתכונת, אך ישיבה זו נסגרה בהוראת השלטונות הרוסים בשנת 1892, עקב סירוב ראש הישיבה דאז, הנצי"ב מוולוז'ין, להורות על לימודי חול בישיבה.

בשנת ה'תרנ""ט שב והקים בה הרב רפאל שפירא את הישיבה, אך זו הייתה בקנה מידה קטן יותר. בזמן המלחמה עקרה הישיבה למינסק ושבה אליה רק בשנת תרפ"ב. לאחר פטירת ראש הישיבה עמד בראשה בנו הרב יעקב, הישיבה פעלה עד לתקופת מלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בספטמבר 1939, ביומה הראשון של הפלישה הסובייטית לפולין, נכבשה וולוז'ין על ידי הצבא האדום וסופחה לבלארוס. עם ניצחון הצבא הגרמני על רוסיה, ב -25 ביולי 1941 מינו הגרמנים מועצה חדשה לעיר, וכראש העיר מינו את סטניסלב טורצקי, חבר המפלגה הפולנית לאומית הידועה באנטישמיותה. כבר ביום השני שלו כראש העיר, הורה על מעצרו של רופא העיירה היהודי ובתו, ועוד עשרה יהודים, שהוכו ונורו באכזריות. באוגוסט 1941, הייתה האקציה הנאצית הראשונה בוולוז'ין בה נשלחו כ-3500 איש מתושביה היהודים של העיר לגטו סמוך יחד עם יהודים מהערים השכנות ווישינב, ואולשן ועוד.

ב-10 במאי 1942 הייתה האקציה השנייה, בה נרצחו רוב יהודי וולוז'ין, ויום זה נהיה ליום האזכרה השנתי של יהודי וולוז'ין.

ב -5 ביולי 1944, נכבשה וולוז'ין מחדש על ידי הכוחות של החזית הבלארוסית אך כמה מן היהודים ששרדו וחזרו אליה נרצחו על ידי תושבי העיר המקומיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א.לאוני וולוז'ין: ספרה של העיר ושל ישיבת עץ חיים, תל אביב תש"ל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן ציון יהושע, במאמרו על חיים נחמן ביאליק ב"אימגו", לקראת סופו
  2. ^ "וולוז'ין: ספרה של העיר ושל ישיבת עץ חיים", בעריכת א'לאוני, תל אביב תש"ל