ישיבת מיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת מיר
Yeshivatmir2.JPG
ישיבת מיר בירושלים
ישיבה
תאריך ייסוד תקע"ה
השתייכות ליטאית
מייסדים הרב שמואל טיקטינסקי
ראש הישיבה הרב אליעזר יהודה פינקל
תלמידים 6000
מיקום בית ישראל 3, בית ישראל, ירושלים, ישראל
קואורדינטות 31°47′18″N 35°13′25″E / 31.788472222222°N 35.223694444444°E / 31.788472222222; 35.223694444444 קואורדינטות: 31°47′18″N 35°13′25″E / 31.788472222222°N 35.223694444444°E / 31.788472222222; 35.223694444444 
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
ישיבת מיר
ישיבת מיר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישיבת מיר היא ישיבה חרדית-ליטאית ותיקה הנחשבת לאחת משתי הישיבות הגדולות ביותר בעולם (יחד עם ישיבת לייקווד).

הישיבה נחשבת כאחת הישיבות הראשונות שנוסדו במתכונת הישיבה החדשה, שנייה לישיבת וולוז'ין. נוסדה בעיר מיר שבבלארוס על ידי הרב שמואל טיקטינסקי, לפני שנת ה'תקע"ה, 1815. הישיבה נמנתה עם "ישיבות המוסר" שאימצו את תנועת המוסר. סגנונה הלימודי הושפע מתלמידי ראשי ישיבות שונים שהגיעו ללמוד בישיבה והביאו עמם את סגנון לימודם של רבותיהם, וצביונה המוסרי אף הוא הושפע מתנועת תלמידים זו, בעיקר בוגרי ישיבת סלובודקה שנשלחו לישיבה בידי הסבא מסלובודקה.

תקופת הזוהר של הישיבה באירופה הייתה תקופת בין המלחמות, אז לוטש סגנונה הלמדני בידי ראש הישיבה הצעיר, הרב אליעזר יהודה פינקל שאיזן בין השפעות תלמידי הרב שמעון שקופ ותלמידי הרב ברוך בר ליבוביץ, שניהם תלמידי ר' חיים מבריסק, שהיו הקולות הדומיננטיים בבית המדרש של התקופה[1]. דמותה הכללית של הישיבה הושפעה יותר בפן החינוכי-מוסרי, אותו עיצב "המשגיח" הרב ירוחם ליוואוויץ, חניך אסכולת קלם של תנועת המוסר[1].

בעת שואת יהודי אירופה ניצלו רבים מתלמידי הישיבה וחלק גדול מהצוות החינוכי כשנמלטו לשנחאי באמצעות אשרות כניסה ליפן שסיפק חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, הניצולים הקימו את הישיבה מחדש בירושלים ובארצות הברית וממנה יצאו ישיבות נוספות.

כיום שוכנת הישיבה המרכזית בשכונת בית ישראל בירושלים, ויש לה ישיבה-בת במודיעין עילית. ענף אחר של הישיבה שעומד עצמאית מבחינה מנהלתית הוא ישיבת מיר בארצות הברית.

הישיבה עד מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת היווסדה הרשמית היא שנת ה'תקע"ה, 1815, אך אפשר שקמה עוד קודם לכן. לאחר מותו של מייסדה הרב שמואל טיקטינסקי, כיהן כראש הישיבה, בנו הרב אברהם, שנפטר בגיל צעיר. לאחריו שימש בתפקיד הרב יוסף דוד אייזנשטאט (נפטר ה'תר"ו, 1846) רבה של מיר, ובנו הרב משה אברהם אייזנשטט, ואחריהם בנו השני של מייסד הישיבה, הרב חיים לייב טיקטינסקי, עד פטירתו בשנת ה'תרנ"ט (1899). בתקופה זו הגיע מספר התלמידים ל-120.

בתרנ"ט (1899) צורף הרב אליהו ברוך קמאי, רבה של העיירה מיר, לצוות הנהלת הישיבה, ועמד בראשה עד ה'תרע"ז (1917). בתרס"ז (1907) מונה חתנו הרב אליעזר יהודה פינקל כר"מ בישיבה, ולאחר מות חותנו נעשה לראש הישיבה ביחד עם גיסו הרב אברהם צבי קמאי. בתקופה זו בלט בישיבה לימוד המוסר, בהשפעת המשגיח הרב ירוחם ליבוביץ.

הישיבה בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הגרמני את מיר והרוסים פינו את התושבים לפנים רוסיה. ב-1922 כשנחתם הסכם ריגה בין ברית המועצות לפולין, חזרו התושבים למקומם תחת השלטון הפולני. הישיבה המשיכה לצמוח וכונתה "ישיבת ראשי ישיבות", שכן ראשי ישיבות רבים צמחו בה. עד מלחמת העולם השנייה הגיע מספר הלומדים בה ל-400.

הישיבה במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת מיר בבית הכנסת בית אהרן בשאנגחאי

בשנת תרצ"ט (1939) צורפה העיירה מיר לברית המועצות לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. מיעוט מתלמידי הישיבה נשארו במיר, רבני הישיבה יחד עם רוב התלמידים ברחו לוילנא שעברה אז לשלטון ליטא, תחילה השתכנו הבחורים בבניין ישיבת רמיילס, אך הוא היה צר מהכיל את 350 בחורי הישיבה ומאוחר יותר עברה הישיבה לבית המדרש בפרבר נוביגורוד. (ראש הישיבה, הרב פינקל, נסע קודם לכן לארץ ישראל) משם עברה הישיבה לקידן בליטא, מאוחר יותר התפצלה הישיבה לשלוש קבוצות בשלוש עיירות. בעקבות השתדלותו ופעילותו של הרב זרח ורהפטיג, חילק הקונסול היפני בליטא, חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, לתלמידים אשרות כניסה ליפן. רבים מהתלמידים יצאו בזכותו מליטא ברכבת הטרנס-סיבירית, עם הרבנים חיים שמואלביץ (חתנו של ראש הישיבה הוותיק, הרב פינקל) ויחזקאל לוינשטיין, דרך סיביר לקובה שביפן שם שהו כתשעה חדשים עד שהיפנים נוכחו לראות כי למרבית הפליטים וביניהם בני הישיבה אין סיכוי להמשיך למדינה אחרת, והם הגלו אותם לשאנגחאי הסינית, שהייתה תחת כיבוש יפני, ובה הוקם גטו ליהודים שכונה "גטו שאנגחאי".

בהגיעם ליפן, התעורר פולמוס השבת ביפן, העוסק בשאלה מתי חלים שבתות ומועדים בארץ זו, השוכנת בסמוך לקו התאריך הבינלאומי. עם מעברם לשאנגחאי שבסין, שביחס אליה אין חילוקי דעות, נפתרה הבעיה מאליה. אחרי המלחמה, היגרו תלמידי הישיבה לארצות הברית. חלק מהתלמידים נשארו בארצות הברית, ויסדו מחדש את ישיבתם בברוקלין, אך מרביתם המשיכו עם רבותיהם לארץ-ישראל (ראו להלן).

אחד מבוגרי הישיבה פרסם את הספר "נס ההצלה" ובו סיפור הבריחה וההצלה. ספר נוסף שנכתב בנושא הוא "הזריחה בפאתי קדם".

הישיבה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין "בית ישעיה" מבנייני הישיבה
ארון הקודש בבנין המרכזי בירושלים

בשנת תש"ד (1944) הקים ראש הישיבה, הרב אליעזר יהודה פינקל, את הישיבה מחדש, עם חלק מהתלמידים והרבנים ששרדו, בשכונת בית ישראל בירושלים. הרב פינקל פתח את הישיבה גם עבור קבוצות של בחורים ואברכים חסידיים וירושלמים. כבר בראשית ימי הישיבה בירושלים נפתחה בה "חבורה" של ירושלמים תלמידי החזון איש, בראשות הרב משה יהושע לנדא והרב חיים ברים[2].

מתשכ"ה (1965) כיהן כראש הישיבה הרב בנימין ביינוש פינקל. אחרי מותו בשנת תש"ן (1990) הפך לראש הישיבה חתנו, הרב נתן צבי פינקל, אחרי פטירתו בשנת תשע"ב (2011) מונה בנו הרב אליעזר יהודה פינקל. ראש ישיבה משני הוא הרב יצחק אזרחי, החותם על מסמכי הישיבה תחת התואר "מראשי ישיבת מיר". עד שנת תשע"ו כיהן הרב רפאל שמואלביץ, בנו של ראש הישיבה הקודם הרב חיים שמואלביץ, שאף מוסר שיעורים כלליים בכל בתי המדרש של הישיבה.

מספר הלומדים בישיבה גדל בהתמדה בעשרות השנים האחרונות ובפרט בתקופת כהונתו של הרב נתן צבי פינקל כראש הישיבה. בשנות התשעים למדו בישיבה כ-500 תלמידים ונכון לשנת תשע"ה - (2015) לומדים בה כ-7,000 תלמידים, למעלה מחציים נשואים ("אברכים").

בעבר הישיבה לא גבתה שכר לימוד מתלמידיה. החל מאוגוסט 2013, בעקבות הקיצוצים בתקציב הישיבות, החלה הישיבה לגבות שכר לימוד מתלמידים חדשים. לחלק מתלמידי הישיבה אין מקום בפנימיית הישיבה והם שוכרים על חשבונם חדרי מגורים באזור הישיבה.

כמעט 50% מתלמידי הישיבה הם מארצות הברית, ובערך 800 מאנגליה. כמו כן לומדים בה קבוצות של דוברי רוסית, צרפתית ועוד. השיעורים בישיבה נמסרים ב-5 שפות: עברית, יידיש, אנגלית, רוסית וצרפתית.

רוב תלמידי הישיבה מבוגרים יחסית, בני 19 ומעלה. רובם עוברים לישיבה מישיבות גבוהות אחרות.

על אף ריבוי הרבנים והלומדים בישיבות מיר, נפוצה בהן "שיטת מיר", שמייצגיה הבולטים הם הרב נחום פרצוביץ וכיום חתנו הרב אשר אריאלי. שיטת לימוד זו מתאפיינת בין היתר בדקדוק רב בלשון רש"י, והוצאת גדרים למדניים מדיוקים אלה. לרב נתן צבי פינקל הייתה שיטת לימוד אחרת, של התאמת דעות הראשונים לשיטתם במקומות אחרים.

בנייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישיבה מספר מבנים סמוכים ובהם מתקיימות כמה מסגרות של לימוד.

"הבניין המרכזי" הוא המקום שבו מתקיימות כל התפילות. בניין זה מכיל כמה בתי מדרשות ובו נמסרים השיעורים הכלליים של ראשי הישיבה, בבניין התגוררו בעבר ראשי הישיבה בישראל, מהמייסד הרב אליעזר יהודה פינקל, בניו הרב חיים זאב והרב משה וחתנו הרב חיים שמואלביץ, וכן נכדיו הרב נחום פרצוביץ והרב אליהו ברוך פינקל בבנין זה ישנם גם חדרי פנימיה וחדר אוכל. "חבורת קסטנר" נמצאת בעזרת נשים הגדולה של הבניין המרכזי. בבימ"ד זה כמאה בחורים ישראלים וכמאה וחמישים אמריקאים במסגרת שונה. חבורה זו מקבילה לחבורת "פרידמן" ובראשה עומד הרב נחום קסטנר.

בבניין "בית שלום" נמצא בית המדרש של לימוד "הדף היומי" שבמסגרתה לומדים בכל יום דף גמרא. ראש התוכנית הוא הרב יוסף גוטפרב. כמו כן לומדים בבניין זה משתתפי השיעור של הרב אשר אריאלי, תוכנית שבמסגרתה לומדים בעיון בקצב מהיר יותר מהמקובל בישיבות הליטאיות. השיעור של הרב אריאלי מתקיים מדי יום בפני כ-500 איש. האחראי על מסגרת זו הוא הרב חיים אריה פאם. בבניין "בית שלום" ישנן גם פנימיות וחדר אוכל.

"חבורת שפיגל" נמצאת בעזרת הנשים של בניין "בית שלום". בחבורה עשרות בחורים ואברכים הלומדים במסגרת העיון של הישיבה, ושומעים בכל יום שיעור של הרב שלמה שפיגל. עד לפטירת הרב נתן צבי פינקל, התקיים גם שיעור מיוחד מפיו מעת לעת בביתו. החבורה הוקמה בשנת תש"ס בביהמ"ד הישן "שיש".

"בניין פרידמן" הוא בית מדרש שבו לומדים כחמש מאות אברכים ובחורים ישראלים. יש בו הקפדה על נוכחות בסדרים. בתחילת כל זמן מחולקים המקומות בבית מדרש זה לאברכים ולבחורים אשר התמידו בנוכחותם בזמן הקודם. מקים החבורה הוא הרב מרדכי יפה (בנו של הרב דב יפה) ורבני בית המדרש הם הרב יעקב שמואלביץ (בנו של הרב רפאל שמואלביץ), הרב ישעיה פינקל (בנו של הרב נתן צבי פינקל) והרב שלמה שפיצר. בבניין זה קיימת גם פנימייה.

בשנת תשס"ה נחנך בניין "בית ישעיה" אשר מכיל כ-1500 מקומות לימוד וכן חדרי אוכל ופנימייה. בבניין זה קיימים שני בתי מדרש. "וולמארק" המשמש בעיקר בחורים אמריקאים ובראשו עומדים הרב ניסן קפלן והרב משה אהרן פרידמן; ו"בית ישעיה" שבו לומדים בחורים מאנגליה צרפת ובלגיה וכן מסגרת חסידית שבראשה עמד הרב אליעזר יהודה פינקל עד התמנותו לראש ישיבה וכיום עומד בראשה אחיו הרב חיים.

בית מדרש "בית מנחם" שימש בתחילה בחורים ישראלים וכיום לומדים בו אברכים.

בית המדרש "שלמי שמחה", משמש אברכים ובחורים דוברי אנגלית. בבית מדרש זה מתקיים "שיעור כללי" מפי ראשי הישיבה לסירוגין.

בית מדרש "נר גבריאל" (מכונה גם "קדשים") משמש חבורות אברכים הלומדים את המסכתות בסדר קדשים.

לישיבה עוד כמה בתי מדרש בהם לומדים 'חבורות' שונות כמו "דרך צדיקים", "פינסק -קרלין" ועוד.

מיר ברכפלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת מיר מודיעין עילית
ישיבת מיר ברכפלד

סניף של הישיבה פועל ב"אחוזת ברכפלד" שבמודיעין עילית, והוא מכונה ישיבת "מיר ברכפלד". בראשות ישיבה זו עמד הרב אריה פינקל. מנהלה הוא שמריהו יוסף פינקל, בנו של הרב נתן צבי פינקל. בתחילת שנת הלימודים תשס"ח מונה הרב נועם אלון, חתנו של הרב נתן צבי פינקל, כראש ישיבה משני המעביר שיעורים כלליים לבני הקיבוץ. לאחר פטירת הרב נתן צבי פינקל מונה הרב אלון לראש ישיבה לצד הרב אריה פינקל, ולאחר פטירתו הפך לראש הישיבה המרכזי בישיבה. הרב צבי פרצוביץ (בנו של הרב נחום) מכהן כר"מ בתואר "מראשי הישיבה" והרב אברהם יצחק ברזל מכהן כראש ישיבה לסדר בקיאות. המשגיח הוא הרב ראובן הכסטר ולצדו צוות של משגיחים עוזרים.

בישיבה לומדים כ-600 תלמידים, בתנאי פנימייה. בנוסף להם לומדים בישיבה (ובבית מדרש נוסף בשכונה, 'ישועת דוד') כ-300 אברכים. בישיבה הוקמה ספרייה גדולה, "אוצר ספרים", בשם "עזרת תורה" המכילה למעלה מ-16,000 ספרים תורניים.

הישיבה בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המעבר משאנגחאי לארצות הברית הקים הרב אברהם קלמנוביץ' עבור התלמידים ישיבה בברוקלין. חתנו הרב שמואל בירנבוים עמד בראש הישיבה מאז 1952 ועד פטירתו בינואר 2008. בנוסף כיהנו כראשי ישיבה הרב דוד קוויאט (מ-1976 ועד לפטירתו בסוף שנת 2009) והרב שרגא משה קלמנוביץ' (בנו של הרב אברהם). כיום עומדים בראשות הישיבה הרב אברהם יעקב נלקנבאום (חתנו של הרב אברהם קלמנוביץ'), הרב צבי יעקב ז'ולטי, הרב אשר דב בירנבוים (בנו של הרב שמואל) והרב אשר אליהו קלמנוביץ' (בנו של הרב שרגא משה).

ראשי ישיבת מיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי ישיבה
רב תקופה הערות
שמואל טיקטינסקי (המייסד) תקע"ה - תקפ"ג נפטר בתקצ"ה.
אברהם טיקטינסקי תקפ"ג - תקצ"ה
יוסף דוד אייזנשטט (ר' דוד'ל מירער) תקצ"ה - תר"ו
משה אברהם אייזנשטט (אב"ד זעטיל) משנת תר"ו -
חיים יהודה לייב טיקטינסקי תרי"ט – תרנ"ט
אברהם (השני) טיקטינסקי משנת תרל"ו -
אליהו ברוך קמאי תרנ"ט - תרע"ז
אברהם צבי קמאי תרע"ז – תש"ב נרצח בשואה
אליעזר יהודה פינקל בשנים תרס"ג – תשכ"ה
חיים שמואלביץ בשנים תרצ"ו – תשל"ט
בנימין ביינוש פינקל תשכ"ה – תש"ן
נחום פרצוביץ תשכ"ה – תשמ"ז)
נתן צבי פינקל תש"ן - תשע"ב
אליעזר יהודה פינקל מתשע"ב
ראש ישיבת מיר-ברכפלד
אריה פינקל תשס"א - תשע"ו נפטר בשנת תשע״ו
נועם אלון מתשע"ב
"מראשי הישיבה"
רב תקופה הערות
משה פינקל נפטר: תשס"א
אליהו ברוך פינקל תשמ"ז - תשס"ח
רפאל שמואלביץ תשל"ט - תשע"ו נפטר בשנת תשע״ו
אריה פינקל תשכ"ה - תשע"ו
הרב יצחק אזרחי מתשל"ט
יעקב שמואלביץ מתשע"ד
מנהלים רוחניים
רב תקופה הערות
זלמן דולינסקי (זלמן רדינר) תרס"א - תרע"א
ירוחם הלוי ליבוביץ תרע"א - תרצ"ו
יחזקאל לוינשטיין תרצ"ו - תשי"ד נפטר תשל"ד
חיים זאב פינקל תשי"ד - תשכ"ה בנו של ראש הישיבה הרב אליעזר יהודה פינקל
אהרון דוד חדש מתשכ"ה יליד 1931. למד בישיבת חברון עד נישואיו עם חסידה בתו של הרב חיים זאב פינקל, המשגיח בישיבה עד תשכ"ה.

מבוגרי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגרי הישיבה בליטא

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה צינוביץ, מיר : תולדות ישיבת מיר, מוריה, חייה, תלמידיה ותורתה. תל אביב: מור, תשמ"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יוסף ד. עפשטיין, ישיבת מיר, בתוך: שמואל קלמן מירסקי (עורך), מוסדות תורה באירופה: בבנינם ובחורבנם, ניו יורק: עֹגֶן, תשט"ז, 1956. עמ' 87.
  2. ^ חברים נוספים בחבורה היו הרב מנדל אטיק, הרב אברהם יעקב ויינר, הרב זונדל קרויזר, הרב מאיר ברנדסדורפר, הרב דב מאיר קרויזר.