חילון

חילון (בלועזית: secularization) הוא מעבר של חברה מזהות דתית או מזיקה לערכים ומוסדות דתיים, לכיוון זהות, ערכים ומוסדות חילוניים. במקור, המונח מגיע מן הנצרות ומציין הפקעה של דבר-מה מן הקודש אל החול, כלומר התחום שאין בו קדושה. החול, או הסקולארי, הוא בהשאלה כל תחום או דבר שלדת אין אחיזה בו.

תהליך החילון בתרבות המערב גאה במאה ה-18, בהשפעת ערכי עידן הנאורות והתפתחות המדע והטכנולוגיה. במרכזו של החילון עמדה תחושת הניכור אל הדת הנוצרית ואל עיקריה, בשל התחזקות הרציונליזם שסתר את ההיבטים האי-רציונליים של הדת, כמו גם בשל התרופפות כוחה של הכנסייה הנוצרית לטובת עליית כוחה של המדינה הריכוזית החדשה. מן העולם הנוצרי המערבי, החילון התפשט לרחבי תבל, בייחוד בהשפעת הקולוניאליזם האירופאי.

רקע היסטורי

העת העתיקה

החילוניות לא ידועה לנו מהתקופה של לפני הופעת המונותאיזם, ההצהרה של האדם על עצמו כחילוני או כבלתי דתי באה אל מול הדרישה הדתית להקדשה עצמית וחברתית. מסיבה זו גם אין למצוא תפיסות חילוניות בתרבויות לא מערביות כמו תרבויות יבשת אמריקה, אפריקה או מזרח אסיה בטרם הגיעה אליהם התרבות המערב-אירופית הנוצרית. בנוסף, העובדה ההיסטורית מציגה כי החילונות איננה ניצבת כנגד כל דת מונותאיסטית. היא קיבלה מעמד איתן דווקא בתוך מדינות של החברה הנוצרית, ולא במדינות האסלאם – על אף שדרישותיו להקדשה חריפות עוד יותר.

ימי הביניים

על רקע הסמכותיות הדתית, בעיקר הנוצרית, של ימי הביניים נשמעים קולות ראשונים של התרסה כלפי החיוב להחזיק באורח חיים דתי, דברים כאלה מופיעים בתיעוד חקירות האינקוויזיציה.

העת החדשה

תיעוד ראשוני של אמירות כאלה בעלות ביסוס רעיוני והפצה בציבור הרחב קיים החל מתחילת העת החדשה והופעת הרנסאנס כמו בכתבי פיקו דלה מירנדולה ובהתרסת מדענים דוגמת גלילאו גליליי וקופרניקוס כנגד אמיתות להן הטיפה הכנסייה הקתולית.

האמירה הפילוסופית המסודרת הראשונה היא של ברוך שפינוזה המציע את דת הטבע כאלטרנטיבה למונותאיזם.

חשובה בהקשר זה אמירתו של פייר-סימון לפלס: (dieu?) je n'ai pas eu besoin de cette hypothèse – "(אלוהים?) לא הזדקקתי להיפותזה זו", אמירה המבטאת את רוח עידן הנאורות הרואה באמונה באלוהים תשובה לחוסר הוודאות שאפיין את התקופה שקדמה לחידושים המדעיים של המאה ה-18.

התקופה המודרנית

בקהילה המדעית, בראשיתה של המאה ה-19, היו שסברו כי האמונה הדתית תיעלם תוך כדי תהליכי הקידמה שעוברת הציוויליזציה. הטענה הייתה כי האנושות עוברת מחשיבה המתאפיינת בביטויים מאגיים ומיסטיים, לקודים ומערכות חשיבה המאורגנים סביב הנחות לוגיות, שיטתיות-מדעיות. תאורטיקנים רבים כדוגמת קרל מרקס, גאורג זימל, אדוארד טיילור, אמיל דורקהיים ומקס ובר, תיארו את הדת, בשל כך, כמצע של אמונות טפלות, מיתולוגיות, קסמים, מאגיה וכישוף. בהמשך התגבשה תאוריה זו לכדי פרדיגמה מובילה, על פיה, יחד עם (ואולי בעקבות) תהליכי מודרניזציה כדוגמת רציונליזציה, תיעוש, בירוקרטיזציה, התמחות ועיור, החוויה המודרנית מכילה בתוכה גם תהליכי חילון.

גורמים לתהליך החילון בעת החדשה

החל מהמאה ה-17 החל באירופה תהליך של הצגת סימני שאלה לדת, שהשפיע גם על היהודים. תהליך זה נבע ממספר גורמים:

• אידאולוגיות חברתיות. הומניזם, לאומיות, וסוציאליזם, הוצעו כתחליף לדת, ולעיתים אף שללו אותה באופן ישיר ומוצהר.
• התפתחות המדע. במאה ה-19 תאוריות מדעיות קראו תיגר על אמונות דתיות. התאוריה המרכזית שעירערה את מעמדה של הדת הייתה תאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין, שכפי שארנסט מאייר מסביר, עירערה את תפיסת הדת בלפחות שלושה אופנים. ראשית, היא עירערה את מקומו של האדם בראש היררכיית הטבע. בתפיסה הדרווינית האדם איננו נזר הבריאה, כפי שמניחה הדת, אלא יצור שהתהווה והתפתח כמו כל שאר עולם החי והצומח. שנית, דרווין הציע הסבר טבעי לתופעות מורכבות שעד לזמנו הוסברו רק על ידי קיומו של יוצר תבוני. שלוש, דרווין הראה שהתפיסה האפלטונית (שבה גם דגלה הדת), שלפיה לכל דבר בעולם יש מהות ייחודית ואין אפשרות למעבר הדרגתי בין דבר לדבר, היא שגויה. בניגוד לאמונה הדתית שכל דבר בעולם קיים כיום כפי שהיה ביום בריאתו, ללא שינוי, הראה דרווין כי העולם הביולוגי עובר שינויים מהותיים.

הצלחות המדע חיזקו את ההכרה בשיטה המדעית ובתפיסה האמפירית, דבר שעמד בניגוד לדת המבוססת על אמונה. למשל, הצלחות בתחומי הרפואה ערערו את האמונה שרפואה היא בידי שמים ותפילה עוזרת לרפא חולים, המודל הגאוצנטרי הוכח כשגוי, ועוד.

• מודרניזציה. המודרניות שחקו את הדת באופנים רבים. שיפורים טכנולוגיים חיזקו את האמונה בכחו של האדם לפתור את בעיותיו בעצמו, ללא הזדקקות לכח עליון. המודרניזציה הביאה עימה אמצעי תקשורת חדשים, כגון עיתונים, טלפון ורדיו, דבר שיצר "שפע הולך וגדל של דעות, ערכים והשקפות עולם", והציב "אתגר בפני כל המסורות הדתיות". אידאולוגיות מוסריות ופוליטיות חדשות, שהציבו את זכויות האדם במרכז והטיפו לשוויון, לא התיישבו עם תפיסות המוסר הדתיות.
• ביקורת המקרא. התפיסה המדעית לבחינת המקרא, שהחלה במאה ה-17 והשתכללה מאוד במאתיים השנים אחרי כן, ערערה את האמונה המקובלת לגבי חיבור ספרי התנ"ך והברית החדשה, והם הוצגו כיצירות אנושיות שחוברו בהדרגה ושנוסחיהן שונו מאוד לאורך ההיסטוריה.
• התפצלות הדתות לזרמים שונים. הרפורמציה הפרוטסטנטית שמה קץ לאחדותה של הנצרות המערבית, קראה לפרשנות עצמאית של כתבי הקודש, וחיסלה את הסמכות הכנסייתית במרחבים רבים. הפילוג בין קתולים ופרוטסטנטים, וכמעט מיד בין קלוויניסטים ללותרנים ולרפורמטורים רדיקלים, חיסל את הסיכוי לכך שדת שלטת אחת תוכל לטעון למונופולין על האמת. מלחמות הדת ביבשת ובבריטניה, שחוללו הרס עצום, הניעו הוגים לקרוא לסובלנות דתית ולניתוק האמונה משאלות פוליטיות.
• בקרב היהודים, האמנציפציה ליהודים מן המאה ה-18 הובילה להתערערות המבנה המקצועי-כלכלי של היהודים ועמו גם המבנה המסורתי-דתי של הקהילה היהודית.
• בישראל, חל חילון בהיקף נרחב בקרב העולים מארצות המזרח, עקב השבירה החדה של אורחות חייהם, כולל הקהילות ולעיתים גם המשפחות, ואל נוכח אסטרטגיית כור ההיתוך של מוסדות המדינה.

תהליך החילון

פרדיגמת החילון מכילה בתוכה כמה נוסחים. המשותף לכולם היא הטענה כי מוסדות דתיים ומוסדות לא דתיים עברו לאורך השנים, ובמיוחד בתקופה המודרנית, תהליך של בידול (דיפרנציאציה). הטענה היא כי הסימביוטיקה בין מוסדות הדת ובין מוסדות המדינה נחלשה בתקופת ימי הביניים, והבידול העמיק בתקופה המודרנית. התאורטיקנים חלוקים באופן בו הם רואים את ההשפעה שיש לתהליך הבידול החברתי על היחסים בין הספרות הדתיות והלא דתיות, ועל העוצמה הדתית והאופי של האינדיבידואל הדתי.

הגדרות התהליך

אחת ההגדרות המקובלות ביותר באקדמיה, שנטבעה על ידי פיטר גלסנר ב-1977, נוקבת בעשרה סוגים שונים של תהליכי חילון:

1. שקיעה בהיקף הפרקטיקה הדתית, רמת האמונה הדתית וההזדהות עם דתות.
2. הַשְגָרָה (רוּטִינִיזַצְיָה), ההופכת תנועות דתיות חדשות ורדיקליות למוסדיות ושמרניות, תוך פשרה עם החברה הכללית והתמתנות.
3. בידול (דִּיפֶרֶנְצְיַאצְיָה), שבו דת מקבלת מעמד שונה בחברה, ובדרך כלל מכירה בכך שהיא אמונה אחת בין רבות.
4. התנתקות, שבה רכיבים שונים בחיי הכלל, כמו מוסדות, נפרדים מהדת.
5. שינוי (טרנספורמציה), שבמהלכו דת עוברת תמורה במענה ללחצים חברתיים שונים, כפי שהפרוטסטנטיות היא טרנספורמציה של הנצרות האירופאית הישנה.
6. הכללה, הגורמת לדת ל"היבלע" במקצב החיים, לטשטש את מאפייניה השנויים-במחלוקת ולהפוך למזמינה יותר עבור הכלל.
7. תיחום הקדושה (דה-סקרליזציה), שהוא צמצום או הוצאת יסודות מקודשים מהעולם החומרי, גם על ידי העברתם למוקד פולחני מוגדר וכדומה, והותרת שאר המרחב כנתון לשליטת מושגים לא-מקודשים.
8. התפלגות (סגמנטציה), פיתוח של מנגנונים דתיים ייעודיים, התופסים את מקומם לצד מוסדות חברתיים אחרים וממשטרים את תפקיד הדת בחברה.
9. חילון במובן של מודרניזציה, כלומר תהליכי עיור, תיעוש, בירוקרטיזציה וגיוון דתי-תרבותי המחלישים את אחיזת הדת בחברה.
10. חילוניות במובנה ה"קשה", כלומר שלילה של הדת.

בעוד שתשעת התהליכים הראשונים מקיפים את כל האוכלוסייה ללא קשר למידת האמונה הדתית של הפרטים בה, ורובם הופיעו באופנים מסוימים לאורך כל ההיסטוריה – כפי שכתב ג'ורג' אלר, "תאיסטים טובים רבים תומכים בחילון הממשל האמריקני באמצעות הפרדת הדת והמדינה, וכולם מבלים חלק מזמנם בפעילויות לא-דתיות" – רק הסוג העשירי מוביל בהכרח לגיבוש זהות לא-דתית.

חקר החילון

מקס ובר ואמיל דורקהיים, מאבות הסוציולוגיה, היו חלוצי הגדרת החילון כתהליך חברתי. ובר דן ב"הסרת הקסם" (entzauberung) מן העולם עקב התקדמות הידע האנושי, ומעבר לעולם מודרני רציונלי ובירוקרטי. "פרדיגמת החילון" שניסחו תפסה את מערכת היחסים בין המודרניות ובין הדת כליניארית, כך שלכל מקום שאליו מגיעה המודרניות, הדת נסוגה ונחלשת. החוקרים השונים מדגישים שלושה ממדים של חילון:

1. ממד קוגניטיבי: תהליכי רציונליזציה; שקיעתה של מסגרת ההתייחסות העל-טבעית לטובת הסברים ארציים
2. ממד מוסדי: בידול, תהליך בו מוסדות חילוניים אוטונומיים תופסים את תפקידם של מוסדות הדת הישנים
3. ממד התנהגותי: הפרטה, מעבר הדרגתי של הדת מהמרחב הציבורי אל הפרטי

החל משנות ה-70 של המאה ה-20, האקדמיה דחתה את "תזת החילון" הקלאסית, לאור עלייתם של כוחות דתיים רבי-עוצמה, בייחוד התחייה האוונגליסטית בארצות הברית והפונדמנטליזם האסלאמי. המחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי החל להצביע על פריחתם של כתות, תנועות, ארגונים וקהילות דתיות חדשות, וכן על הקצנה גוברת והולכת של זרמים מסוימים בתוך הדתות המונותאיסטיות, כתגובה למודרנה. במקום ההנחה על חילון ליניארי, אומצו מודלים מורכבים יותר או גישות פוסט-חילוניות.

בארצות הברית

החוקר רוברט פטנאם הצביע על עליה ניכרת בארצות הברית באחוז האנשים שלא משייכים עצמם לדת כלשהי, מ-3% בשנת 1957 ל-26% ב-2019. קבוצת ה"לא משויכים" (unaffiliated) היא כיום הקבוצה השנייה בגודלה בארצות הברית (אחרי פרוטסטנטים) ומהווה דוגמה לחילון של האוכלוסייה ברמה הקוגניטיבית והחברתית, אם כי פטנאם מציע שהגורם לצמיחת הקבוצה הוא דווקא פוליטי-מוסדי: הזיהוי שנוצר בשנות ה-90 בין אמונה דתית לימין הפוליטי בארצות הברית, שאחז בדעות לא פופולריות בקרב צעירים וליברלים. עם זאת, החוקר אריק קאופמן טען כי אף על פי שכ-37% מהצעירים (בני 24 ומטה) בארצות הברית מגדירים עצמם כ"לא משויכים דתית" (unaffiliated), דעיכת הדתיות במדינה תיעצר ותתייצב על כמחצית מהאוכלוסייה, בדומה למצב בסקנדינביה ובצרפת. קאופמן מונה שלושה גורמים שעשויים לאזן את תהליך החילון בארצות הברית עד כדי עצירה מוחלטת עד אמצע המאה ה-21:

• הגירה - רוב המהגרים הם אנשים דתיים, ודור ההמשך של מהגרים נוטה לדבוק באמונה יותר מדור ההמשך של מקומיים.
• פריון - שיעורי הפריון בחברות דתיות, ובעיקר דתיות מאוד כגון מורמונים, אמיש ויהודים חרדים, גבוהים יותר מאשר חברות חילוניות, וגיל הנישואין נמוך יותר.
• חברה - בחברות דתיות מאוד יש לעזיבת האמונה משמעויות חברתיות כבדות, לפעמים עד כדי נטישה של משפחה, חברים, פרנסה וזהות, מה שמקשה מאוד על ביצוע המהלך.

בישראל

מממצאי הסקר החברתי שנערך בשנת 2018 על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי 18% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת דיווחו כי נעשו דתיים יותר במהלך חייהם, לעומת 19% שדיווחו שנעשו פחות דתיים. בקרב המוסלמים 3% דיווחו כי נעשו פחות דתיים ו-30% כי נעשו יותר דתיים.

מחקר של מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי מעריך כי קיימת בישראל תזוזה בין-דורית חזקה לכיוון החילוני אצל יהודים דתיים ומסורתיים, ומאידך שיעורי הפריון והנאמנות לאורח החיים של המגזר החרדי מביאים לעליה הדרגתית במידת הדתיות של האוכלוסייה.

מחקר של מכון טאוב מעריך כי למרות הפריון הגבוה של חרדים ודתיים, הגידול של מערכות החינוך הדתיות ומספר המצביעים למפלגות חרדיות קטנים מהצפוי לפי שיעורי הפריון של המגזר, בעוד מערכת החינוך הממלכתי גדלה בניגוד לתחזיות. לשיטתם, מצביעים נתונים אלה על ניידות דתית לכיוון החילוני, שמאזנת את הפריון הגבוה ועשויה להשפיע באופן ניכר על הרכב האוכלוסייה הצפוי לשנת 2059, עד כדי עליית אחוז החרדים ל-28% בלבד מהיהודים בישראל (לפי החלופה הגבוהה) במקום 37%.

ראו גם

• עידן הנאורות
• סוציולוגיה של הדת
• פוסט-חילוניות
• חילוניות

לקריאה נוספת

• יוכי פישר (עורכת), חילון וחילוניות: עיונים בין־תחומיים, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.

קישורים חיצוניים

• Secularization, ערכים במספר אנציקלופדיות באתר Encyclopedia.com.
• חוזה קזנובה, Rethinking Secularization: A Global Comparative Perspective. אוניברסיטת וירג'יניה, קיץ 2006.
• ירמיהו יובל, מודרניזציה וחילון בתרבות היהודית, בתוך זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי, ירושלים: כתר ספרים, 2007