הומניזם חילוני

הומניזם חילוני הוא זרם מוסרי הנכלל בהומניזם, המתבסס על ערכים נטורליסטיים. לפיכך, זרם זה דוחה את העל-טבעי ואת הרוחני כשורש למוסר ולקבלת החלטות נכונה, לטובת לוגיקה, אתיקה וצדק. כסוגים אחרים של הומניזם, הומניזם חילוני הוא עמדה מוסרית ודרך חיים המתמקדת בדרך בה על בני האדם לנהוג בשביל חיים טובים ומאושרים. המונח עצמו נוצר במאה ה-20 כדי להבדילו מזרם ההומניזם הדתי.

יסודות

השקפת העולם של ההומניזם החילוני כוללת את עיקרי האמונה הבאים:

• יש לבדוק את הדוגמות, האידאולוגיות והמסורות, בין אם דתיות, פוליטיות, או חברתיות, ולהימנע מלקבלן מתוך אמונה עיוורת.
• במהלך הניסיונות להבין את מסתורי הקיום האנושי ובעיותיו, על האדם להפגין מחויבות לביקורת, לעובדות, ולשיטות חקר מדעיות, ולא לאמונה ולרוחניות.
• מחויבות לצמיחתו ומימושו העצמי של הפרט והמין האנושי כולו.
• חיפוש תמידי אחר אמת אובייקטיבית, תוך הבנה שמידע חדש וניסיון צריכים לשנות תמידית את התפיסה הפגומה של אמת זו.
• מחויבות לחיים האלו ולא לבאים. הפיכתם למשמעותיים באמצעות ידע על ההיסטוריה, ההישגים האינטלקטואלים והאומנותיים, והשקפותיהם של אחרים.
• חיפוש אחר יסודות קבילים של התנהלות מוסרית ברמה האישית, החברתית והפוליטית, ושפיטתם לפי התועלת שהם מביאים לאדם ולהתנהגותו כפרט אחראי.
• היגיון, שיתוף מידע, רצון, וסבלנות, יובילו לעולם טוב.

יחס לאמונות אחרות

השימוש במונח הומניזם חילוני בא להדגיש את ההבדלים בינו לבין הדתי, ובינו לבין הדת בכלל. ישנם מספר הבדלים בולטים בין שני הזרמים:

• הומניסטים דתיים נוטים להשתמש בטקסים ומנהגים כאישור לדרך חייהם.
• חלק מההומניסטים הדתיים מחפשים חוויות דתיות עמוקות, בעוד שהומניסטים חילונים נמנעים מכך.
• בהומניזם הדתי משתמשים במושגים "קדוש" ו"נשגב" בצורה השוללת את מובנם המטפורי, על אף שחלקים שונים בהומניזם הדתי אינם מאמינים באלוהות מסורתית. מקרה דומה חל על אמונתם באידיאלים החורגים מתפיסתה של המציאות הפיזית, תפיסת חוויות שונות כבעלות זיק אלוהות בהן, וכדומה. הומניסטים חילונים אינם מאמינים באלוהים, ומתייחסים למושגים אלו כמטפורות או כאמונות גרידא, שמקורן בעולם החומרי. היחס לאלו הוא כאל דרכים גרועות להתמודדות עם צרות החיים.

הומניזם אומנם מעודד תפיסת עולם חילונית, אך שונה ממנה בכך שבחילונית ישנו דגש רב על הצורך בהפרדה בין הדת לחברה ולממשלה, בעוד שהומניזם חילוני מוסיף על אלו עוד תוכן רב הנוגע לתפיסה את הקיום האנושי, הכולל מחויבות לכבוד האדם ולמוסר. הומניזם חילוני נבדל בכך שהוא בא להצהיר על עמדות נוספות מלבד אמונה או אי-אמונה באלוהים. הומניזם חילוני נבדל אם כן בכך שעל אף שרוב המאמינים בו חילונים, ניתן למצוא בתוכם גם בודהיסטים ומאמינים בהינדואיזם.

הומניזם חילוני כדת

בגלל אופיים של יסודות רבים בהומניזם החילוני, יש הרואים בו דת בפני עצמה. ההומניסטים החילונים טוענים שההומניזם החילוני עצמו אינו דת, גם אם יש בו גוונים דתיים. מחלוקות סביב עניין זה מתנקזות ברובן לוויכוחים סמנטיים. ניתן לראות קשת רחבה ביותר של פילוסופים הומניסטיים שניתן לחלקם למספר קטגוריות:

1. הומניסטים דתיים שמאמינים באלוהות.
2. הומניסטים דתיים שאינם מאמינים באלוהות.
3. הומניסטים שאינם דתיים ואינם מאמינים באלוהות.

רבות מהמחלוקות מתעוררות עקב הבלבול בין שתי הקטגוריות הראשונות, ונטייתם של ההומניסטים החילונים ומתנגדיהם להגדיר את המושג בדרכים שונות. ההומניסטים החילונים טוענים שמעצם המילה "חילונים" נובעת הגדרתם העצמית כלא דתיים. יש הרואים אותם כמשתייכים לקטגוריה השנייה וכמובן כאלו החולקים עליהם, וחלק נכבד מן המחלוקת תלוי פשוט בהגדרה הפרטית של מהי בדיוק "דת".

התייחסויות היסטוריות

המונח "חילונות" הומצא ב-1846 בידי ג'ורג ג'יקוב הוליהוק כדי לתאר "מודעות הטורדת עצמה רק בשאלות, שניתן לבדוק את תוכנן באמצעות החוויות של חיים אלו".

שימוש היסטורי במושג "הומניזם" (שמשתקף לפעמים גם במחקר אקדמי בן ימינו), מופיע בכתבים של הפילוסופיה הקדם סוקרטית. כתבים אלו לא נודעו לחברה האירופאית עד שחוקרים מתקופת הרנסאנס גילו אותם מחדש דרך מקורות מוסלמים ותרגמו אותם מערבית לשפות אירופאיות. כך קרה שהמונח "הומניסט" מיוחס גם לאדם שדעותיו הומניסטיות, בנוסף למשכילים מתקופת ההשכלה, ולאלו שדעותיהם תואמות לאלו של הפרה-סוקראטים.

משמעות המושג "הומניזם חילוני" התפתחה במשך הזמן, כאשר השימושים הראשונים מופיעים בשנות ה-50 של המאה ה-20. ב-1958 ליאו פרפר השתמש במונח כדי לתאר את אלו ש"אינם מזדהים עם דת מאורגנת ודואגים לזכויות האדם".

ב-1961 השתמש השופט הוגו בלאק במונח "הומניזם חילוני" כדי לציין סוג של הומניזם שאינו מאמין באלוהות וחסידיו החשיבוהו כדתי. שימוש זה אומץ במהרה בידי פונדמנטליסטים דתיים, תוך שימוש במושג "חילוני" כתואר חלופי ל"מתנגד לדת".

עד שנות ה-70 המונח אומץ בידי הומניסטים, שעל אף ביקורתם על הדת בשלל גווניה, הצהירו במכוון שהם חסרי דת, אך לא נגדה. בכך הם הצהירו שלהומניזם שהם דוגלים בו אין דבר וחצי דבר עם הרוחני, הדתי, והאמוני, אך הם אינם נגדו. כך מזוהה לרוב ההומניזם החילוני בימינו.

בלעג להתייחסותו של בלייק להומניזם החילוני כדת, הקים המוזיקאי פרנק זאפה, הידוע גם בתמיכתו בחופש הדיבור, את "הכנסייה האמריקאית של ההומניזם החילוני". הכותב ארט בוכוואלד כתב טור שכותרתו "הומניסטים חילוניים: איום או סכנה?" שלעג לרעש שנוצר סביב ההומניזם החילוני.

הומניזם חילוני כיום

כיום ישנם ארגונים רבים המשתייכים לזרם, כאשר הגדול שבהם שוכן בנורווגיה, ומונה 69 אלף חברים רשומים, מתוך אוכלוסייה של 4.6 מיליון (נכון ל-2004). במקומות רבים בעולם מוצאים עצמם ארגונים אלו בהתנגשות עם הפונדמנטליזם הדתי בנושאים רבים מספור, וזאת תוך עוינות רבה בין הצדדים. אחד הארגונים הגדולים, המאגד מאות ארגונים הומניסטים ברחבי העולם הוא האיגוד ההומניסטי והאתי הבינלאומי.

המבקרים את ההומניזם החילוני טוענים שההומניזם החילוני לא מציע אף אמיתות ברורות ומונע תחושת סיפוק רוחני, ומציע במקומם עולם פוסטמודרני קר וחסר מוסר ברור. על כך עונים ההומניסטים החילונים שתפיסת עולמם אופטימית ואידיאלית, ומקורה בתקופת ההשכלה, ואפילו לפני זה בפילוסופיה הקדם סוקרטית, ועד הקונפוציאניזם הסיני.

הומניסטים חילוניים בולטים

מספר הומניסטים חילונים בולטים הם:

• אייזק אסימוב
• ארתור סי. קלארק
• ג'רמי בנת'ם
• ריצ'רד דוקינס
• א.מ. פורסטר
• ויקטור הוגו
• ג'וליאן הוקסלי
• פול קורט
• ג'ון לנון
• ג'ון סטיוארט מיל
• פיליפ פולמן
• ג'ין רודנברי
• ברטראנד ראסל
• צ'ארלס מ. שולץ
• קרל סייגן
• פיטר סינגר
• אדוארד אוסבורן וילסון
• קורט וונגוט
• יאפ ואן פראך
• יעקב מלכין
• סיקיבו הצ'ינסון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הומניזם חילוני בוויקישיתוף

• איגוד ההומניזם הישראלי
• מגזין "הומניסט"