יהדות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהדות ישראל
21 Israeli Jews.png
שורה עליונה (מימין לשמאל): שחר פאר · יוסי בניון · עמוס עוז · נתן שרנסקי · נטלי פורטמן · ישראל אומן · עדה יונת
שורה אמצעית (מימין לשמאל): אריאל שרון · גולדה מאיר · מנחם בגין · יצחק רבין · דוד בן-גוריון · אילן רמון · משה דיין
שורה תחתונה (מימין לשמאל): הרב עובדיה יוסף · יצחק פרלמן · אייל גולן · דנה אינטרנשיונל · אביב גפן · בנימין נתניהו · הרב ישראל מאיר לאו
אוכלוסייה
6,300,000 (ספטמבר 2015)
74.9% מכלל האוכלוסייה בישראל[1]
שפות
שפות יהודיות היסטוריות
עברית, יידיש, לאדינו, ושפות יהודיות נוספות
שפות תורניות
עברית מקראית וארמית
השפות המדוברות העיקריות
עברית ישראלית, אנגלית, רוסית
דת
יהדות

יהדות ישראל מהווה את הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם,[2] וכ-74.9% מכלל אוכלוסיית ישראל. בעת הכרזת העצמאות, בה' באייר תש"ח 14 במאי 1948, מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל כ-650,000 נפש. אוכלוסייה זו גדלה מאוד מאז כתוצאה מגלי עלייה גדולים וריבוי טבעי גבוה, ונכון לספטמבר 2015 היא מונה כ-6,300,000 נפש.[3] שלא כביתר העולם, יהדות ישראל איננה חטיבה המבוססת על הגדרה עצמית או השתייכות דתית וולונטרית, אלא מוגדרת משפטית כמילט נפרד שיש לו מעמד חוקי מיוחד.[4]

רקע

בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת היהודים, תצלום משנת 1901.

הקשר של העם היהודי לארץ ישראל התחיל לפי המסורת בברית בין הבתרים עם הבטחת הארץ, שכונתה אז "ארץ כנען", לאברהם על ידי הקב"ה. אברהם התיישב בארץ, בה גרו אחריו גם בנו יצחק ונכדו יעקב ומשפחותיהם. יעקב ובניו ירדו למצרים ולאחר שנים יצאו צאצאיהם ממצרים בהנהגת משה ואהרון, קיבלו את לוחות הברית, שבו לארץ כנען וכבשו אותה בהנהגת יהושע בן נון. לאחר תקופת השופטים, בה לא הייתה הנהגה מסודרת, הוקמה בה ממלכת ישראל המאוחדת שהקימה את בית המקדש הראשון. ממלכה זו התפצלה במהרה לממלכת יהודה וממלכת ישראל. לאחר חורבן ממלכות אלו ובית המקדש, גלה עם ישראל לבבל. לאחר כ-70 שנים שבו חלקים מהעם לארץ ובנו בה את בית המקדש השני בחסות האימפריה הפרסית. בהמשך הוקמה בה ממלכת החשמונאים ולאחר הכיבוש הרומאי וסדרת מרידות שבמהלכן חרב בית המקדש התדלדלה מאוד האוכלוסייה היהודית בארץ, אך אוכלוסייה משמעותית עדיין התקיימה במקום עד שלהי התקופה הביזנטית, ולבסוף רוב רובו של העם היהודי ירד לגלות.

במאה ה-7 נכבש האזור על ידי הח'ליפות המוסלמית, שהחלה לאכלס את הארץ בערבים. במהלך מאות השנים הבאות, היקף האוכלוסייה היהודית בארץ השתנה פעמים רבות. טרם ייסודה של הציונות בתחילת המאה ה-19, חיו באזור כ-10,000 יהודים.

במשך המאה ה-19 התגבשה הציונות, תנועה לאומית יהודית שבבסיסה הרצון להביא לייסודה של מדינה יהודית בארץ ישראל, וכן לקיבוץ גלויות ולעלייה משמעותית אליה. החל מהעשורים האחרונים של המאה ה-19 החלו גלי הגירה גדולים של יהודים לאזור שנשלט אז על ידי הטורקים, ומאוחר יותר על ידי הבריטים.

תוכנית החלוקה של האו"ם בשנת 1947 פיצלה את שטח המנדט הבריטי לשתי מדינות, יהודית וערבית. המנהיגות הערבית דחתה את תוכנית החלוקה, והחלה מלחמת העצמאות, שבמהלכה הוקמה מדינת ישראל. בשנת 1967, במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את יתרת שטחה של ארץ ישראל שבין הירדן לים התיכון, ויהודים התנחלו גם בשטחים נוספים אלה.

כיום (2016) חיים בישראל כ-6.3 מיליון יהודים, מתוך אוכלוסייה כללית של מעל 8.4 ישראלים. שני שלישים מיהודי ישראל (כ-4 מיליון) גרים במישור החוף.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2009, 75.4% מתוך שבעה מיליון אזרחי ישראל הם יהודים, מתוכם 68% ילידי הארץ צאצאים מדור שני או שלישי, והיתר עולים חדשים, כאשר מהם 22% ממוצא אירופאי ואמריקאי, ו-10% ממוצא אסיאתי ואפריקאי, כולל מדינות ערב.

כמעט מחצית מכלל יהודי ישראל הם צאצאי יהודים עולים מאירופה, ומספר דומה של יהודים הם צאצאי יהודים עולים מארצות ערב, איראן, טורקיה ומרכז אסיה. מעל 200,000 מיהודי ישראל הם צאצאים ליהודי אתיופיה והודו.

עקב הריבוי הטבעי הגבוה וכן עקב העובדה שיהודים מהווים בה את רוב האוכלוסייה, ישראל היא המדינה היחידה בעולם עם אוכלוסייה יהודית הנמצאת במגמת גידול, זאת בניגוד לקהילות יהודיות בשאר העולם בהן האוכלוסייה במגמת ירידה או שהיא יציבה. יוצאות דופן הן הקהילות היהודיות החרדיות ברחבי העולם שחוות גידול מהיר באוכלוסייה. אנשי הקהילות הללו מתנגדים בדרך כלל לשימוש באמצעים למניעת הריון מטעמים דתיים, ובנוסף אין בקהילות הללו תופעות של התבוללות עם הסביבה הנוכרית.

ירושלים היא העיר היהודית הגדולה בישראל.
תל אביב היא העיר היהודית השנייה בגודלה בישראל. אזור המטרופולין של תל אביב הוא בעל האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בישראל ובעולם.
חיפה היא העיר היהודית השלישית בגודלה בישראל.
האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל - לפי שנים
שנה סוג ספירה אוכלוסייה
1800 אומדן 6,700
1880 אומדן 24,000
1915 אומדן 87,500
1931 אומדן 174,000
1936 אומדן 400,000
1947 אומדן 630,000
1949 מפקד אוכלוסין 1,013,900
1953 מפקד אוכלוסין 1,483,600
1957 מפקד אוכלוסין 1,762,700
1962 מפקד אוכלוסין 2,068,900
1967 מפקד אוכלוסין 2,383,600
1973 מפקד אוכלוסין 2,845,000
1983 מפקד אוכלוסין 3,412,500
1990 מפקד אוכלוסין 3,946,700
1995 מפקד אוכלוסין 4,522,300
2000 מפקד אוכלוסין 4,955,400
2006 מפקד אוכלוסין 5,393,400
2009 מפקד אוכלוסין 5,665,100
2010 מפקד אוכלוסין 5,776,500
יהודי ישראל לפי אזורים
דירוג אזור סך הכל יהודים
(2008)
% יהודים
(2008)
1 מחוז המרכז 1,592,000 92%
2 תל אביב 1,210,000 99%
3 מחוז הדרום 860,000 86%
4 חיפה 652,000 76%
5 ירושלים 621,000 69%
6 מחוז הצפון 562,000 46%
7 יהודה ושומרון 304,569 15-20%
ריכוזי אוכלוסייה משמעותיים
דירוג עיר אוכלוסייה
(2009)
% יהודים
(2008)
מחוז
1 ירושלים 773,800 63.4% מחוז ירושלים
2 תל אביב 393,900 91.4% מחוז תל אביב
3 חיפה 265,600 80.9% מחוז חיפה
4 ראשון לציון 227,600 93.9% מחוז המרכז
5 אשדוד 211,300 91.0% מחוז הדרום
6 פתח תקווה 197,800 92.5% מחוז המרכז
7 נתניה 181,200 93.4% מחוז המרכז
8 באר שבע 187,900 87.9% מחוז הדרום
9 חולון 172,400 92.8% תל אביב
10 בני ברק 155,600 98.6% מחוז תל אביב
11 רמת גן 135,300 95.2% מחוז תל אביב
12 בת ים 128,900 84.9% מחוז תל אביב
13 רחובות 109,500 94.8% מחוז המרכז
14 אשקלון 111,700 88.4% מחוז הדרום
15 הרצליה 85,300 96.3% מחוז תל אביב

למטרת חישובים סטטיסטיים, מקובל לחלק את ישראל לשלשה מטרופולינים עיקריים. רוב מהאוכלוסייה היהודית בישראל יושב באזור גוש דן, שמהווה כיום את מרכז האוכלוסייה היהודית הגדול בעולם.

אוכלוסייה יהודית לפי מטרופולין[5]
דירוג אזור מטרופוליני אוכלוסייה כללית
(2009)
אוכלוסייה יהודית
(2009)
% יהודים
(2009)
1 מטרופולין תל אביב 3,206,400 3,043,500 94.9%
2 מטרופולין ירושלים 1,029,300 773,800 73.4%
3 מטרופולין חיפה 1,021,000 719,500 70.5%
4 מטרופולין באר שבע 559,700 356,000 63.6%
ארץ המוצא של יהודי ישראל[6]
ארץ מוצא אוכלוסייה (2009) אחוזים (2009)
ישראל 2,089,200 37.5%
אירופה-ארצות הברית 1,939,900 34.8%
אפריקה 860,800 15.5%
אסיה 679,300 12.2%
סך הכל 5,569,200 100%
יבשת לידה של יהודי ישראל[6]
יבשת לידה אוכלוסייה (2009) אחוזים (2009)
ילידי הארץ 3,937,400 70.7%
אירופה-ארצות הברית 1,126,500 20.2%
אפריקה 306,600 5.5%
אסיה 198,800 3.6%
סך הכל 5,569,200 100%

חלוקה עדתית

רוב יהודי ארץ ישראל בתקופה העותמאנית היו מזרחיים. מאידך, ערב הקמת המדינה היו רובם אשכנזים[דרוש מקור]. עם הכרזת העצמאות החל זרם של הגירת יהודים ממדינות שונות, הן ארצות אירופה-אמריקה והן ממדינות ערביות ומוסלמיות לישראל. רוב המהגרים בשנות ה-50 וה-60 היו ניצולי השואה ויהודים "ספרדים" ו"מזרחיים", ובהם: יהודי צפון אפריקה, יהודי תימן, יהודי בוכרה, יהודי פרס, יהודי עיראק, יהודי כורדיסטן, וכן יהודי קהילות קטנות יותר, בעיקר מלוב, מצרים, הודו וטורקיה. בהמשך הגיעו לישראל גם בני קהילות אחרות, כולל יהודי אתיופיה, יהודי ברית המועצות וכן בני מנשה. החרדים ילידי הארץ שגם אבותיהם ילידי הארץ, מהווים את קבוצת המוצא הבולטת באוכלוסיית הגרעין החרדי בישראל, כ-56% (נכון לשנת 2001). זאת לעומת האוכלוסייה היהודית הכללית, שבה כ-30% בלבד הם ממוצא ישראלי.[7]

ארץ המוצא הגדולה ביותר בארץ נכון לשנת 2012 היא ישראל. קרוב ל-2.4 מיליון ישראלים נולדו בארץ ואביהם נולד אף הוא בארץ. בישראל של 2012 ישנם מאות אלפים ממוצא ספרדי-אשכנזי מעורב כתוצאה מנישואים בין-עדתיים.[8] חלקם מופיעים כאשכנזים, חלקם כספרדים וחלקם כישראלים - על פי ארץ מוצא האב.

הערה: נתונים אלו מתבססים על נתוני הלמ"ס לשנת 2012, המגדירים את ארץ המוצא של ילידי הארץ לפי מקום הולדת האב ומתעלמים מארץ מוצא הסב כך שהמספרים הבאים אינם מוחלטים.

יהודים ישראלים יוצאי אירופה-אמריקה

אחרי ישראל, יוצאי אירופה-אמריקה (וילידים מדור ראשון לאב ממוצא זה) מהווים כיום (2012) את יבשת המוצא הגדולה ביותר בקרב יהודי ישראל, ומונים כ-1.9 מיליון נפש.[9] נתון זה כולל את ילידי ישראל שנולדו לאבות שעלו מאירופה-אמריקה, וכן כ-1,100,000 שעלו מברית המועצות לשעבר או שהם צאצאים לעולים כאלו (מתוכם כ-240,000 אינם נחשבים יהודים על פי ההלכה).[10] מתוך הנותרים הרוב הם צאצאים למתיישבים הציונים הראשונים וכן ניצולי השואה [דרוש מקור], ו-200,000 נוספים הם יהודים שעלו לארץ מאז קום המדינה ממדינות דוברות אנגלית. עולים יהודים אלו מילאו מאז קום המדינה תפקיד בולט בכלכלה, בתקשורת, ובפוליטיקה הישראלית והם נחשבים כקבוצה האתנית היהודית האמידה ביותר בישראל.

בעשורים הראשונים של מדינת ישראל התרחש עימות תרבותי בולט בין יהודים מזרחים ליהודים אשכנזים. שורשיו של עימות זה, שרשמיו עדיין ניכרים כיום בחברה היהודית בארץ, נעוצים בהבדלי התרבות הרבים בין העדות השונות, וברעיון "כור ההיתוך" שלפיו על כל היהודים בישראל "להתיך" את זהותם הגלותית לתוך "כור" חברתי משותף על מנת ליהפך לישראלים. החרדים יוצאי אירופה-אמריקה מהווים 29% מכלל אוכלוסיית הגרעין החרדית.

מדינות המוצא העיקריים של יהודים ישראלים יוצאי אירופה-אמריקה הן (לפי גודלן באוכלוסייה): ברית המועצות לשעבר, רומניה, פולין, צפון אמריקה, גרמניה/אוסטריה, צרפת, הונגריה, צ'כוסלובקיה, ארגנטינה, בולגריה ויוון, הממלכה המאוחדת.

יהודים ישראלים יוצאי צפון אפריקה ואסיה

יוצאי אפריקה ואסיה (וילדים לאב ממוצא זה) מונים נכון ל-2012 כ-1.5 מיליון אנשים בישראל.[11] במהלך השנים ניתן לרוב יהודי אפריקה ואסיה הכינוי "ספרדים", בלי שיהיה להם קשר עם מגורשי ספרד. בין היתר הדבר נבע מכך שבחלק מקהילות היהודיות באפריקה ובאסיה מתפללים בנוסח התפילה הספרדי, והם סרים למרות הרבנות הספרדית. מסיבה זו הם רואים את עצמם כ"ספרדים" במובן הרחב יותר של המושג, ולא במובן הצר של "יהודים מספרד". עם הזמן הפך המונח "מזרחים" לשם כולל ליהודים שמוצאם בארצות האסלאם.

רבים מן התושבים הוותיקים במדינת ישראל (שהיו ברובם ממוצא מזרח אירופי), החשיבו את עצמם מבחינה חברתית מעל לעולים החדשים. החינוך שקיבלו, התארים האקדמיים, ההיכרות עם התרבות המקומית והקשרים החברתיים שלהם סייעו להם להתקדם מבחינה כלכלית וחברתית במדינה החדשה.

להטיות התרבותיות או "גזעניות" כלפי העולים אשר באו בראשית שנות המדינה, התווספה גם העובדה שלמדינה הצעירה חסרו משאבים כספיים כדי להעניק קורת גג לזרם האוכלוסייה המסיבי, וכך נשלחו מאות אלפי עולים חדשים מזרחיים ומקצתם אשכנזים, למגורים במעברות ובפריפריה. המזרחיים והספרדים היו לעתים קרובות קורבנות לאפליה,[12] וכונו לפעמים "שווארצע" ("שחור" ביידיש) או "פרענק-פרך".

גרוע יותר מאפליית הדיור היה האופן השונה שבה טופלו ילדי מהגרים אלו. מערכת החינוך הפנתה רבים מהם לבתי ספר תיכון "מקצועיים" בלי לבצע שום הערכה אמיתית של יכולותיהם. יהודים מזרחיים מחו על היחס הלא הוגן, בין היתר בהקמת תנועת הפנתרים השחורים שפעלה למען צדק חברתי.

סימניה וההשפעה של האפליה המוקדמת הזו עדיין ניכרים חצי מאה לאחר ראשית המדינה, כפי שמתעדים אותן מחקרים שנעשו על ידי מרכז אדווה לשוויון חברתי,[13] וכן מחקרים אקדמיים ישראליים נוספים (למשל את מחקרו של פרופ' יהודה שנהב מאוניברסיטת תל אביב החוקר את חוסר הייצוג של יהדות ספרד בספרי לימוד של היסטוריה בתיכון)[14]

כל ראשי הממשלה הישראליים היו אשכנזים. ספרדיים ומזרחיים הגיעו למשרות רמות, בהן משרות שרים, שישה רמטכ"לים (מתוך 21) ושניים מנשיאי המדינה (מתוך עשרה). סגל ההוראה והגופים הסטודנטיאליים באוניברסיטאות בישראל נשארו אשכנזים בעיקרם[דרוש מקור], וזאת על אף העובדה שכמחצית מאוכלוסיית המדינה אינה אשכנזית. כמו כן הפכו ערי המעברות משנות החמישים, למה שמכונה "עיירות פיתוח". בהיותם מפוזרים על פני אזורי גבול בנגב ובגליל, הרחק מערי ישראל הגדולות. לערים האלה לא ניתן מעולם ההמסה הקריטית או המרכיבים הנחוצים על מנת להצליח, והן ממשיכות עדיין לסבול מאבטלה גבוהה, מבתי ספר נחותים ומבריחת מוחות כרונית.[15]

רוב יוצאי אפריקה ואסיה החיים כיום בישראל הם צאצאים לכ-680 אלף יהודים שעלו או נמלטו לישראל ממדינות ערב. מיעוט מהם עלה מהרפובליקות האסלאמיות של ברית המועצות לשעבר (250,000), הודו (70,000), איראן (200,000 - 250,000), טורקיה (80,000). לפני העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים היוו יוצאי אפריקה-אסיה 70 אחוז מכלל היהודים הישראלים. בנוסף, נכון ל-2012 חיים בישראל כ-200,000 עולים מיהדות צרפת, רובם הגדול דור ראשון או צאצאים לדור זה שהיגרו לצרפת מצפון אפריקה עם סיום הקולוניאליזם הצרפתי.

ילידי אסיה ואפריקה מהווים כ-15% מאוכלוסיית הגרעין החרדי בישראל.

מדינות המוצא העיקריים של יהודים ישראלים יוצאי אפריקה-אסיה הם כדלהלן:

אפריקה: מרוקו, אלג'יריה/תוניסיה, אתיופיה, לוב, מצרים.

אסיה: עיראק, איראן, תימן, טורקיה, הודו/פקיסטן, סוריה, לבנון.

יהודים ישראלים יוצאי אתיופיה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהודים ישראלים יוצאי אתיופיה

קהילת יהודי אתיופיה ביתא ישראל מנתה ב-2012 כ-119,000 בני אדם.[16] רוב בני הקהילה הם עולים וצאצאיהם שעלו במהלך שני גלי עלייה גדולים: מבצע משה ומבצע שלמה (1991). נכון לשנת 2009, כ-81,000 יוצאי אתיופיה נולדו באתיופיה, בעוד 38,500 או 32% של הקהילה הם ישראלים ילידי הארץ.[17]

בדומה לקבוצות עולים אחרות, יהודי אתיופיה עמדו בפני מכשולים רבים במהלך השתלבותם בחברה הישראלית. האתגר המרכזי של הקהילה האתיופית נובע מצבע עורם השונה וכן מאתגרים כגון מקשיי תקשורת (רוב האוכלוסייה לא ידעה קרוא וכתוב בעברית), הבדלי תרבות ומהמעבר מחברה פטריארכלית לחברה מערבית ומעבר ליהדות הרבנית. יוצאי אתיופיה סבלו מאפליה מסוימת ומגילויי גזענות בחלקים מסוימים של החברה הישראלית. שלא כמו העולים מרוסיה שרבים מהם היו מיומנים ובעלי מקצוע, יוצאי אתיופיה באו ממדינה עם כלכלה קיומית ולא היו מוכנים כראוי לעבודה בחברה כלכלית מתועשת.

עם השנים חלה התקדמות משמעותית בשילוב של אוכלוסייה זו בחברה הישראלית, בעיקר בשל העובדה שרוב צעיריה מתגייסים לצה"ל.[18] רוב יהודי אתיופיה השתלבו כיום (2010) בחברה הישראלית, כאשר בין 8,000 ל-17,000 יהודים נוספים, בעיקר יהודי פלשמורה, נותרו באתיופיה וממתינים לעלייה.

לא יהודים על פי ההלכה

בישראל חיים כ-380,000 אזרחים שאינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה,[19][20] אף כי לרובם שורשים יהודיים או בני זוג בעלי שורשים יהודיים, והם עלו לישראל על פי חוק השבות. ריכוזם הגדול הוא בקרב עולי ברית המועצות לשעבר. מדי שנה עוברים גיור רק אחוז קטן מאזרחים אלה, כ-6,000.

גרים

מאז הקמת מדינת ישראל ועד היום עלו אליה אלפי מתגיירים. קבוצות מתגיירים בולטות הם:

  • בני מנשה - כ-3000 ממתגיירי בני מנשה עלו לישראל מאז תחילת 1990. מקור הקבוצה הזו הוא במדינות צפון מזרח הודו, ואנשיה טוענים שהם צאצאים לאחד מעשרת השבטים האבודים. בני הקהילה מתגוררים בעיקר ביישובים ביהודה ושומרון ובעיר הדרומית ניצן. רובם מקיימים אורח חיים אורתודוקסי. 7,300 מבני הקהילה עדיין נותרו בהודו שם הם מקיימים אורח חיים יהודי, ומתוכנן להעלות את כולם לארץ עד לשנת 2012.[21]

במסגרת הממלכתית התגיירו באמצעות הרבנות הראשית 3,816 איש בשנת 2001, ו-4,031 בשנת 2002. רוב (60%) המתגיירים במסגרת זו (בשנות 1999–2007) הם עולי אתיופיה, שקבלת אזרחות מותנית אצלם כיום בגיור,[22][19] וכאלף מהמתגיירים הם עולי חבר המדינות. בשנת 2008 בוטלו אלפי גיורים שנערכו החל משנת 1999 על ידי הרב חיים דרוקמן, ומעמדם היהודי-רשמי של מתגיירים אלו נתקע במצב ביניים היות שההליכים בעניין עדיין נמשכים.[23]

במסגרת תוכנית נתיב של צה"ל התגיירו ברבנות הצבאית 5,000 חיילים, כ-800 מדי שנה.[24] בסקר שנערך בקרב המתגיירים ברבנות הצבאית, ציינו 26% מהנשאלים שהמניע המרכזי לגיור הוא רצונם בהשתלבות חברתית. כגורמים נוספים צויינו מניעים דתיים (13%) ולאומיים (12%).

אחוז נישואי התערובת בישראל עומד כיום (2009) על כ-5%, כאשר בני הזוג הלא יהודים הם רובם ככולם אזרחי ישראל.[19]

יהדות ישראל בתפוצות

מאז הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 נעשה שימוש במונח "ירידה" לתיאור הגירתם של יהודים מישראל. מרבית היהודים שהיגרו מישראל עברו לארצות הברית (250.000) קנדה (30,000) ובריטניה (30,000), והם מציינים לרוב שההגירה נובעת מאילוצים כלכליים, אכזבה מהפוליטיקה הישראלית, סוגיות ביטחוניות, ואי הפרדת הדת מהמדינה. אצל חלק גדול מבני הדור השני של מהגרים אלה (כ-30 %), נחלש המרכיב הישראלי בזהותם והם נוטים להיטמע בסביבה הלא יהודית, זאת לעומת 5% בלבד בקרב בני הדור הראשון.[25]

במשך שנים רבות לא פורסמו נתונים מוחלטים על הגירה ישראלית. לפי נתונים שפורסמו בשנת 2006, בשנים 1999–2005 עזבו את הארץ 230,000 יהודים, כאשר חלק גדול מהם כלל עולים חדשים שהפכו את החלטתם.[26] (48% מכלל העזיבות ב-1990 ו-60% ב-2003 ו-2004). 8% מכלל העולים בתקופה שלאחר 1990 עזבו את ישראל. בשנת 2005 לבדה עזבו את הארץ 21,500 ישראלים, 73% מתוכם יהודים. במקביל, 10,500 ישראלים חזרו לישראל אחרי שנה אחת בחו"ל; 84% מהם היו יהודים.[27]

בנוסף, יהדות ישראל בגולה כוללת גם יהודים רבים ברחבי העולם, בעיקר במדינות מערביות, אשר זכו לאזרחות ישראלית על פי חוק השבות וחיו בארץ לתקופה קצרה, ובחרו בסופו של דבר לחזור לארץ המוצא שלהם תוך שהם שומרים על אזרחות כפולה.

איומים דמוגרפיים

השוואה של השינויים בשיעורם של הקבוצות הדתיות העיקריות בישראל בין השנים 1949 עד 2008

שיעור האוכלוסייה היהודית מכלל האוכלוסייה במחוז הצפון נמצא בירידה מתמדת. ההאצה בגידול אוכלוסיית הערבים, והיותם הרוב בשני אזורים גאוגרפיים גדולים - בגליל ובמשולש הפכה בשנים האחרונות לאיום על מעמדה של ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי בחלקים ניכרים משטחה.

בשנת 2003 פרסם עיתון מעריב מאמר שכותרתו: "דו"ח מיוחד: הפוליגמיה מהווה איום ביטחוני", והמפרט על דו"ח שהציג מנהל מינהל האוכלוסין דאז; לפיו הילודה המוגברת במגזר הבדואי מהווה "איום ביטחוני", וכי יש לפעול להקטנת שיעור הילודה במגזר הערבי.[28]

הריבוי הטבעי המואץ במגזר החרדי עשוי להשפיע לדעת חוקרים בישראל בעתיד על שימור הרוב היהודי במדינת ישראל.[29]

השתייכות דתית

מרבית הישראלים נוטים לסווג את זהותם היהודית בדרכים שונות משאר יהודי העולם בכלל, ומיהודי ארצות הברית בפרט, שבה יש נוכחות גדולה של זרמים יהודיים שאינם אורתודוקסיים. לפי סקר שנערך על ידי מכון גאלופ הבינלאומי 25% מאזרחיה היהודים של ישראל נוכחים באופן קבוע בטקסים דתיים[דרושה הבהרה]; זאת לעומת 15% מהאזרחים הצרפתים היהודים, 10% מהאזרחים הבריטים היהודים ו57% מהאזרחים האמריקאים היהודים.

בסקר 2009 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבדק את ההגדרה העצמית של יהודים בני 20 ומעלה נמצאו 8% חרדים, 12% דתיים, 13% מסורתיים-דתיים, 25% מסורתיים-לא כל כך דתיים ו-42% לא דתיים או חילוניים.[30] לפי הדמוגרף ארנון סופר, נכון ל-2010 חיים בישראל כ-700 אלף חרדים וכ-700 אלף דתיים, מתוך 5.8 מיליון יהודים.[31]

מסורתיים וחילונים

רוב הישראלים היהודים מסווגים את עצמם כחילוניים או כמסורתיים. המונח "חילוניים" פופולרי יותר בקרב משפחות ישראליות ממוצא אירופאי, והמונח "מסורתיים" בקרב משפחות ישראליות ממוצא מזרחי (מהמזרח התיכון, ממרכז אסיה ומצפון אפריקה). יש דו-משמעות בדרך בה שני המונחים הללו משמשים. לעתים קרובות הם חופפים, והם מכסים מגוון רחב מאוד של אידאולוגיות ומגוון של גישות לקיום המצוות והטקסים הדתיים.

רוב הישראלים היהודים מדווחים שלתחושתם החיים כ"ישראלים" (חיים בחברה יהודית, בשפה העברית, במדינת ישראל) מבטאים את יהדותם בלי צורך בקיום מצוות הדת, בהתאם להשקפות הקלאסיות של האידאולוגיות החילוניות-ציוניות לגבי סגנון החיים היהודי-אזרחי בארץ. בעוד שרבים מיהודי העולם אשר מחשיבים עצמם חילוניים יבקרו מפעם לפעם בבתי כנסת או יצומו ביום כיפור, היהודים בישראל אשר מגדירים את עצמם חילוניים בדרך כלל יימנעו או ימעטו במנהגים הללו.

בסקר שנערך בשנת 2007 על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא כי רק 27% מכלל היהודים הישראלים אמרו כי הם שומרים שבת, בעוד ש- 53% אמר שהם לא שומרים שבת בכלל. הסקר גם מצא ש-50% מתוך הנשאלים היה מוותר על עריכת קניות במהלך השבת כל עוד התחבורה הציבורית תופעל ופעילויות הפנאי ימשיכו להתקיים. אף על פי כן, רק 38% האמינו כי פשרה מסוג זה תקטין את המתח בין הציבור החילוני לציבור הדתי.[32] כיוון שהמונחים "חילוניים" ו"מסורתיים" אינם מוגדרים באופן מלא ומוסכם, קשה לדעת כמה מהיהודים בישראל משייכים את עצמם לקבוצות הללו. ההערכה בדבר אחוז היהודים הישראליים שמחשיבים עצמם כ"מסורתיים" אינה מדויקת והיא נעה בין 32% עד ל-55%. ההערכה בדבר אחוז היהודים החילוניים גסה הרבה יותר: בין 20% ל-80% בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל.

יהדות אורתודוקסית

כתובה מישראל

שיעורם של היהודים האורתודוקסים בישראל גבוה משיעורם בקרב יהודי רוב התפוצות, אם כי אין הסכמה באשר לנתונים המדויקים. היהדות האורתודוקסית היא הזרם הדתי המרכזי בישראל, וגם חילונים רבים פונים אליו בנושאים כגון נישואים, גירושים וקבורה.

האוכלוסייה שהוגדרה כאורתודוקסית בחוץ לארץ כוללת בנוסף לחרדים של היום את אלה שקרויים דתיים. המונח כולל את הקבוצה שמוגדרת כיום כציונות הדתית או הקהילה הדתית לאומית (כולל החרדים המודרניים בארצות הברית), וגם את אלה שהוגדרו במשך העשור האחרון כחרדים לאומיים, קבוצה המשלבת במידה רבה את סגנון החיים החרדי עם אידאולוגיות דתיות לאומיות.

המושג חרדים מתייחס לקבוצה שניתן לחלקה לשלוש קבוצות משנה נפרדות לפי קווים אידאולוגיים ואתניים:

  1. חסידים
  2. ליטאים - חרדים שאינם חסידים.
  3. חרדים ספרדים. קבוצה זו מיוצגת על ידי מפלגת ש"ס, שנציגותה כנסת בעשורים האחרונים, גדולה מזו של מפלגת יהדות התורה האשכנזית.

יוצאים בשאלה וחוזרים בתשובה

מאפיין נוסף של היהודים בישראל הוא הדינמיות הרבה יחסית שנוקטים אנשים בהגדירם את מעמדם הדתי. בין החילוניים והמסורתיים יש הבוחרים לחזור בתשובה. נכון ל-2009, כ-200 אלף יהודים בני 20 ומעלה מגדירים עצמם חוזרים בתשובה,[33][34] כרבע מהם מקיימים בפועל אורח חיים מסורתי בלבד.[35] בישראל פועלים ארגונים אורתודוקסיים ששמו להם למטרה להחזיר יהודים בתשובה. דוגמאות בולטות הם התנועות החסידיות חב"ד וברסלב שצברו פופולריות רבה בקרב חוזרים בתשובה, הארגונים "ערכים" ו"לב לאחים" שיוזמים סמינריונים ביהדות, וארגון אש התורה. ומנגד, ישראלים רבים, דתיים וחרדים, בוחרים להיפרד מסגנון החיים הדתי ולצאת בשאלה. מחקר שנערך משנת 2011 העריך כי כ-30 אחוז מבני הנוער הדתי לאומי נושרים מהדת, אך 75 אחוז מהם חוזרים לדת בסופו של תהליך גיבוש זהות עצמית, שנמשך לרוב עד גיל 28.[36] בנוסף, 0 אחוזים מתוך כלל החילונים בארץ התחנכו במשפחות חרדיות, אך בשל מספרם הנמוך של חרדים יוצאים בשאלה המספר נתון לטעות דגימה ולכן אינו מדויק.[37] בניגוד לחוזרים בתשובה, ליוצאים בשאלה יש ארגונים מעטים המסייעים לחרדים שעוזבים את העולם החרדי, ולעתים מוצאים את עצמם חסרי כל או מתקשים להשלים את הפערים הלימודיים והחברתיים. הידועים מביניהם הם ארגון הל"ל ועמותת דרור.

סטטוס קוו בין הדתיים לחילונים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סטטוס קוו (ישראל)

מקור הסטטוס קוו בנושאי דת בישראל הוא במכתב הסטטוס קוו אותו כתב דוד בן-גוריון לנציגי אגודת ישראל כבר ב-1947, טרם הכרזת העצמאות. המכתב עצמו התייחס לארבעה תחומים בלבד (שבת, כשרות, חינוך ודיני אישות), אך בהשפעתו נוצרה מוסכמה לגבי תחומים נוספים הנוגעים ל"פרהסיה" הציבורית במדינת ישראל.

במהלך השנים חלו שינויים בסטטוס קוו ולעתים נוצרו בשל כך משברים שונים. בין התחומים שנסובה סביבם מחלוקת ציבורית, בולטים בעיקר נושאי האישות ונושא השבת. בשנים האחרונות, בעקבות תחושת קיפוח ותסכול מצד הסקטור החילוני נוצרה תגובה חילונית עם הקמת מפלגות חילוניות במופגן (כדוגמת מפלגת שינוי) שלחמו במפלגות הדתיות, אולם ללא הישגים פוליטיים רבים.

בנושאי האישות התעוררו שאלות שונות ונוצר פער בין הגדרת יהדות והגדרת הנישואין על ידי הרבנות לבין הגדרתו על ידי משרד הפנים והרישום במרשם האוכלוסין. הפער נוצר בעיקר בעקבות הכרה של המדינה (לעתים בעקבות פסיקות בג"ץ) בגיורים שנעשו על ידי קונסרבטיבים ורפורמים מחוץ לגבולות ישראל ובשל הכרה של המדינה בנישואים אזרחיים שהתבצעו מחוץ לישראל. בעיות שונות הועלו מקרב הציבור החילוני לגבי השליטה הבלעדית ולעתים הנוקשה מצד הרבנות הראשית בדבר החתונות היהודיות, הליכי הגירושין היהודיים, תהליכי הגיור, וההחלטה מי נחשב יהודי למטרות הגירה לישראל.

מחוץ לערים החלו להיפתח מרכזים מסחריים גדולים (כדוגמת המרכז בשפיים), זאת למרות חוק שעות עבודה ומנוחה. מנגד, נוצרו מאבקים לשמירת שבת בריכוזים חרדיים, דוגמת המאבק סביב רחוב בר-אילן.

במהלך השנים, הישראלים היהודים החילוניים, התחילו לשאול אם הסטטוס קוו על סמך התנאים שנקבעו בשנות הארבעים ובשנות החמישים היו רלוונטיים עדיין לשנות השמונים, שנות התשעים, והעשור הראשון של המאה ה-21 וטענו שהייתה להם תמיכה כספית בענייני התרבות שלהם ובמוסדותיהם אשר אפשר להם לשנותו אותו בלי קשר לרלוונטיות שלו. הם קראו תיגר על השליטה החרדית בעניינים אישיים כגון נשואים וגירושין, והתרעמו על כך שאין מופעי בידור ותחבורה בימי שבת.

נוצרו מחלוקות גם סביב נושאים נוספים, כדוגמת שירות לאומי, גיוס בחורי ישיבות לצה"ל, תוכנית הליבה והאם נטל השרות הצבאי במדינה מחולק במידה שווה בין אזרחי המדינה - בשנות הארבעים היו רק 400 תלמידי ישיבות שהרוויחו מהפטור, אך עם השנים הם גדלו ל-50,000 איש. לבסוף, קהילות היהודים המודרנית (היהדות הרפורמית) והמסורתית (היהדות הקונסרבטיבית), אף על פי שהם קטנות מאוד עדיין, החלו להפעיל את עצמם כאלטרנטיבה לשליטה החרדית בעניינים הדתיים במדינה.

אף צד לא היה מרוצה מהסטטוס קוו; החרדים ניסו להשתמש בכוח הפוליטי החדש שלהם כדי להשיג הישגים דתיים נוספים והחילונים ניסו להקטין או לסלק אותו.

הרוב היהודי החילוני בישראל טוען שמדינת ישראל, כמדינה מודרנית ודמוקרטית, לא צריכה לכפות עליהם חוקים בעלי זיקה דתית בניגוד לרצונם. מצד שני, הדתיים והחרדיים טוענים כי הפרדת הדת מהמדינה תגרום לסופה של ישראל כמדינה בעלת צביון יהודי מובהק.

כיום, על אף שמדינת ישראל מאפשרת חופש דת וחופש מדת לכל אזרחיה ותושביה בפועל עדיין קיימים מספר תחומים בהם מתקיים מונופול על שירותי הדת במדינה אשר מגביל במידה מסוימת חופש זה - המדינה לא מאפשרת לקיים טקסי נישואין אזרחיים או גירושין שלא במסגרת דתית בתוך גבולות ישראל. בשל עובדה זו ישנם ישראלים רבים, לרוב יהודים חילוניים, אשר בוחרים להתחתן מחוץ לישראל.

שפה

תהליך תחיית השפה העברית כשפה מדוברת נפוצה במיוחד בקרב העולים היהודים מאז 1880. אליעזר בן יהודה (יליד האימפריה הרוסית) וחסידיו יצרו לראשונה בתי ספר, עיתונים ומוסדות נוספים דוברי עברית בלבד. בעקבות עלייתו של בן יהודה לארץ, וגם בדחיפתם של אנשי העלייה השנייה (1905-1914), הפכה העברית לשפה המדוברת הרשמית של יהודי הארץ המנדטורית. עם ייסוד המדינה בשנת 1948 החשיבה הממשלה את העברית כשפה הרשמית דה פקטו, והיא יזמה מדיניות כור היתוך, לפיה כל עולה נדרש ללמוד עברית וכן לאמץ שם משפחה עברי. השימוש בשפת היידיש - המתחרה העיקרית של העברית לפני מלחמת העולם השנייה, רפתה בעידוד הממשלה ומספר דוברי היידיש פחת עם מותם של אנשי דור המייסדים, על אף שהיא עדיין בשימוש נרחב בקהילות חרדיות אשכנזיות.

כיום, השפה הילידית של רוב יהודי ישראל היא עברית מודרנית, כאשר מגוון רב של שפות אחרות עדיין מדוברות במספר מגזרים בהם עולים יהודים רבים עדיין ממשיכים לדבר בשפת ארץ המוצא שלהם. רבים ממהגרי ברית המועצות ממשיכים לדבר רוסית בעיקר בביתם, וכן רבים מיהודי אתיופיה מוסיפים לדבר באמהרית בבית. לשון הקודש נשארה השפה העיקרית בה נכתבת הספרות התורנית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ [ http://www.israelhayom.co.il/article/312667 Bulletin of Statistics]
  2. ^ הערכה שנתית 2011–2012, תמצית מנהלים, עמ' 10, באתר המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
  3. ^ זאב קליין, ‏אוכלוסיית ישראל: 8,412,000 איש, באתר ישראל היום, 8 בספטמבר 2015
  4. ^ J. Berlinerblau, Secularism on the Edge Rethinking Church-State Relations in the United States, France, and Israel, Palgrave, 2014. עמ' 163.
  5. ^ "Localities, Population, and Density" (PDF). בדיקה אחרונה ב-24 בינואר 2010. 
  6. ^ 6.0 6.1 "J יהודים ואחרים, לפי מוצא, יבשת לידה ותקופת עלייה" (PDF). בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2010. 
  7. ^ הדס חנני, זרמים וקבוצות משנה באוכלוסייה החרדית, באתר אנשים ישראל
  8. ^ עפרי אילנימחקר: נישואים מעורבים לא צימצמו הפער העדתי, באתר הארץ, 21 בינואר 2007
  9. ^ [1] למ"ס. שנתון סטטיסטי לישראל 2010
  10. ^ יאיר שלג, יהודים שלא כהלכה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, בעמוד 10
  11. ^ על פי הלמ"ס, יהודים ואחרים, לפי מוצא, יבשת לידה ותקופת עלייה, 2012, היו (באלפים) 687.1 ילידי אסיה, 891.1 ילידי אפריקה, (נתוני אפריקה כוללים את יהודי דרום אפריקה)
  12. ^ שמואל נח אייזנשטדט, עדות בישראל ומיקומן החברתי, ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1993, עמ' ?
  13. ^ אתר מרכז אדווה
  14. ^ http://www.ha-keshet.org.il/articles/education/sifrei_yehuda-shenhav.htm ספרי ההיסטוריה של עם ישראל], באתר הקשת המזרחית
  15. ^ סמי סמוחה, (1993). "שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל" בתוך: אורי רם (עורך), החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים. תל אביב: ברירות. עמ' 172-202.
  16. ^ הודעה לעיתונות באתר הלמ"ס, 5 בנובמבר 2009
  17. ^ עפרי אילנידו"ח: רק 10% מבני העדה האתיופית נישאים מחוץ לעדה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2009
  18. ^ יעל ברנובסקי, 90% מהאתיופים מתגייסים, 1 מ-6 נשלח לכלא, באתר ynet, דצמבר 2007
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 גיור משפחות עולים דיון בוועדת העלייה בכנסת, יולי 2009
  20. ^ אוכלוסיית ישראל דצמבר 2016
  21. ^ נטשה מוזגוביהאחרי 2,700 שנה, בני המנשה בהודו מקווים שנתניהו יעלה אותם לארץ, באתר הארץ, 1 במאי 2009
  22. ^ גיור: סטטיסטיקה עכשווית באתר מכון עתים
  23. ^ יאיר אטינגרמאבק בבית הדין הרבני על פסילת אלפי גיורים, באתר הארץ, 4 במאי 2008
  24. ^ ‫יעל ברנובסקי, צה"ל: רק 5,000 מ-17 אלף חיילי "נתיב" התגיירו, באתר ynet, 19 בינואר 2011‬
  25. ^ עפרי אילנילאחר שנים בגולה, הקשר לזהות הישראלית מתנתק, באתר הארץ, 26 בפברואר 2008
  26. ^ נתונים על הירידה מן הארץ, באתר הכנסת
  27. ^ עוזי רבהון ולילך לב-ארי, "ישראלים אמריקאים: הגירה, טרנס-לאומיות וזהות תפוצתית", הוצאת מוסד ביאליק
  28. ^ Manski, Rebecca. "A Desert 'Mirage:' Privatizing Development Plans in the Negev/Naqab;" Bustan, 2005
  29. ^ עוזי רבהון וגלעד מלאך, מגמות דמוגרפיות בישראל, ירושלים תשס"ט, עמ' 37-36
  30. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הסקר החברתי 2009 - האוכלוסייה היהודית: מקומה של הדת בחיים הציבוריים בישראל
  31. ^ ‫קובי נחשוני, דיון בכנסת על 2030: בדרך למדינה דתית?, באתר ynet, 24 בינואר 2011‬
  32. ^ "Sabbath Poll", Dateline World Jewry, World Jewish Congress, ספטמבר 2007
  33. ^ הסקר החברתי לשנת 2009, באתר הלמ"ס (עמ' 24 ו-84
  34. ^ Ynet, 21% מעידים על עצמם: "התחזקנו" בדת, באתר ynet, 12.09.10
  35. ^ באתר nrg
  36. ^ חיים גריידינגר, מחקר: רוב החוזרים בשאלה חוזרים שוב בתשובה, מעריב, 31 באוקטובר 2011
  37. ^ מחקר: כ-35 אחוז מהחרדים בישראל גדלו במשפחות שאינן חרדיות, באתר nrg