חוסה מריה חיל-רובלס
חוסה מריה חיל-רובלס אי קיניונס (בספרדית: José María Gil-Robles y Quiñones; 27 בנובמבר 1898 – 13 בספטמבר 1980) היה פוליטיקאי ספרדי ימני ממפלגת ה-CEDA (אנ') ברפובליקה הספרדית השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל-רובלס נולד בסלמנקה לפרופסור למשפטים ובשנת 1922 קיבל משרת הוראה באוניברסיטת לה לגונה בטנריפה. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוא היה המזכיר של הקונפדרציה הלאומית שזוהתה כקתולית אגררית וחבר בצוות העורכים של הביטאון El Debate. עם הקמת הרפובליקה השנייה הוא השתתף בהקמת מפלגת הפעולה הלאומית ששמה שונה יותר מאוחר למפלגת הפעולה הפופולרית. חיל-רובלס התחתן עם בת לאחד האנשים העשירים ביותר בספרד, קונדה דה רבילחיחדה.[דרושה הבהרה] במהלך ירח הדבש שלו בגרמניה התרשם מדרכי התעמולה של היטלר, אף על פי שהסתייג מתוכן דבריו שהיו אנטי דתיים[1].
בבחירות של 1931 הוא נבחר לפרלמנט כנציג של סלמנקה. עמדתו הייתה ששאלת המסגרת הפוליטית של ספרד, רפובליקה או מונרכיה, פחות חשובה מהצורך שחוקי ספרד יתאמו את רעיונות הדת הקתולית. רעיונות אלו זכו לפופולריות רבה, לאור הצעדים האנטי דתיים שנקטה הרפובליקה. אלו כללו הכללה בחוקה של סעיף 26 שהגדיר את המדינה הספרדית כחילונית ואסר על העברת כספים מהמדינה לכנסייה ואת סעיף 48 שקבע מערכת חינוך אחידה וחילונית. החוקה גם התירה גירושין והעבירה את בתי הקברות למוסדות חילוניים. בנוסף, חקיקה רבה כוונה להוצאת החינוך מידי הכנסייה. חוקים אלו כללו איסורים על הצבת צלמים קתוליים בכיתות, דרישות סף לכישורי מורים שכללו תנאים שהיו נדירים אצל המורים הכנסייתיים בבתי הספר הקתוליים והגבלה על לימודי דת. יתרה מזאת, על הכנסייה, שהחזיקה ברכוש רב ביותר בספרד, נאסר למכור את רכושה, מה שהביא לחשש שיש כוונות להחרימו. בנוסף לצעדים הללו של המדינה, היו התקפות רבות על מוסדות דתיים בספרד, וניכר היה שהמדינה אינה עושה די כדי למנוע אותן ולהעניש את האחראים להם[2]. אל מול צעדים אלו, חיל-רובלס ארגן את חזית הקואליציה הימנית (Confederación Española de Derechas Autónomas) ה-CEDA. גישתו המסתייגת כלפי הרפובליקה הביאה את מתנגדיו לטעון כנגד לגיטימיות מפלגתו, ככזאת אשר אינה מכירה בדמוקרטיה ועל כן ראוי שלא תורשה להשתתף בבחירות[3].
בבחירות בנובמבר-דצמבר 1933 זכתה מפלגתו במספר המושבים הגדול ביותר, כמעט 200 מושבים לחזית, מתוכם 117 של מפלגתו[4]. למרות זאת, הנשיא אלקלה סאמורה מנע מחיל-רובלס להיות ראש ממשלה. חיל-רובלס הסתפק בתמיכה במועמדים רדיקלים רפובליקנים שהובילו את הממשלה והצהיר שטרם הגיע הזמן של הימין לשוב לשלטון[5]. אולם בספטמבר 1934 דרש חיל-רובלס חלק בשלטון[6] ובממשלה שהוקמה באוקטובר 1934 קיבל שלושה נציגים ל CEDA, דבר שהוביל למרד אסטוריאס. כאשר מנואל אסאניה זוכה מאשמת אחריות למרד אסטוריאס דרש חיל רובלס להחליף את השופטים[7].
במרץ 1935 התפטר חיל-רובלס מהממשלה ביחד עם שאר השרים של ה-CEDA, בעקבות המתקת גזר דין מוות שהושת על 20 מראשי המרד באסטוריאס. באפריל הוקמה ממשלה חדשה שהעניקה ל-CEDA חמישה שרים והחל ממאי 1935 עד הקמת ממשלתו של מנואל פורטלה ולדרס בדצמבר 1935, כיהן חיל-רובלס כשר הביטחון[8] ועסק בהכנת הצבא למקרה של התקוממות נוספת כמו מרד אסטוריאס[9]. חיל-רובלס החל ביוזמה לתיקון החוקה להוצאת סעיפים אנטי-קלריקליים, לביטול הגירושין ולביטול הזכות להפקעת קרקעות על ידי המדינה[10]. לאחר משברים פוליטיים חוזרים ונשנים דרש חיל-רובלס את תפקיד ראש הממשלה וסירב לכל פשרה בעניין. אולם הנשיא לא הסכים לכך, מינה את פורטלה לראשות הממשלה ובהמשך פיזר את הפרלמנט והכריז על בחירות חדשות[11]. חיל-רובלס שאף לבלוק ימני שישיג 300 מושבים (מתוך כ-470) בפרלמנט ויצא במסע תעמולה תחת הכותרת "כל הכח למנהיג", במטרה להכריח את הנשיא לאפשר לו להיות ראש ממשלה[12].
לאחר ההפסד בבחירות בפברואר 1936 פנה ביחד עם פרנסיסקו פרנקו אל ראש הממשלה מנואל פורטלה ולדרס בבקשה שיכריז על משטר צבאי כדי למנוע את האנדרלמוסיה שנוצרה בעקבות ניצחון השמאל בבחירות, ולפי עדותו של פורטלה אף הציע הפיכה צבאית[13]. בפרוץ ההפיכה, ב-17 ביולי 1936 הצטרף ה-CEDA במלואו למחנה המורדים. אולם חיל-רובלס לא היה אהוד על פרנסיסקו פרנקו ועל תומכיו. פרנקו האשים אותו בכך שייעץ לתומכיו לשבת על הגדר בזמן שהצבא והשמאל מקיזים דם אלו לאלו כדי שבסוף יוכלו לקטוף את השלטון. עם זאת, פרנקו הורה להגן עליו מפני הפלנחיסטים שניסו לעשות בו שפטים ב-2 בספטמבר 1936. חיל-רובלס גלה מספרד וניתנו לכך הסברים שונים. היו שטענו שלא סלחו לו על כך שהכיר בלגיטימיות של הרפובליקה[9]. אחרים טענו שפרנקו לא רצה את חיל-רובלס בסביבתו, שכן לא היה לו צורך במתחרים על השלטון, גם בהינתן שחיל-רובלס לא עשה דבר כדי לטעון לבכורה על פרנקו[14].
באפריל 1944, בעת שהותו בליסבון בה שהה בעת גלותו מספרד, נתמנה חיל-רובלס לנציגו של הטוען לכתר הספרדי, דון חואן דה בורבון, מחוץ לספרד[15][16]. בספטמבר 1947 הוא ניהל בלונדון מגעים עם אינדיקיו פרייטו הסוציאליסט לגיבוש חזית רחבה כנגד פרנסיסקו פרנקו[17][18]. העיתונות השמרנית בבריטניה קראה לפרנקו לוותר על השלטון ולהשיב אותו למלך או לרובלס[19].
במאי 1956 הופיע חיל-רובלס כניגור[דרושה הבהרה] במשפט של מתנגדי פרנקו במדריד וגינה את העדר החופש תחת שלטונו של פרנקו[20][21]. ביוני 1962 יצא חיל-רובלס מספרד לפריס לאחר שהשלטונות בקשו להצר את צעדיו[22]. הוא הוציא לאור ספר של הוגי דעות ספרדים, אשר נאסר להפצה בספרד על ידי משטרו של פרנקו[23].
בשנת 1968, הצדיק חיל-רובלס את תמיכתו בהפיכה הצבאית של פרנקו, בטענה שספרד הייתה בדרך לאנרכיה. עם זאת, הוא שלל את הטענות שהקומוניסטים תכננו להשתלט על ספרד וההפיכה נדרשה כדי למנוע זאת[24].
זיקתו לרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסו של חיל-רובלס לרפובליקה היה מורכב וההיסטוריונים חלוקים לגבי כוונותיו האמיתיות. בעוד שחיל-רובלס תמיד קיבל את צו הבוחר והחלטות הנשיא שמנעו ממנו תפקידים בכירים, עד להפיכה הצבאית של פרנקו, הוא צוטט כמתבטא שאם הפרלמנט לא יפעל בהתאם לשאיפות שלנו, נפטר מהפרלמנט[25].
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו חוסה מריה חיל-רובלס אי חיל-דלגדו (1935–2023) (אנ') שימש כנשיא הפרלמנט האירופי בשנים 1997–1999.
בנו האחר, אלווארו חיל-רובלס (נולד ב-1944) (ספ'), הוא עורך דין, פוליטיקאי ונציב קבילות הציבור של ספרד (ספ') בשנים 1988–1993.
חוסה מריה חיל-רובלס היה נשוי לכרמן חיל-דלגדו ארמדה (Carmen Gil-Delgado Armada).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוסה מריה חיל-רובלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Spanish Labyrinth: An Account of the Social and Political Background of the Spanish Civil War, Gerald Brenan, עמוד 267
- ^ Franco and the Spanish Civil War By Filipe Ribeiro De Meneses, עמודים 16-17
- ^ א. ראובני, לקראת הבחירות בספרד, דואר היום, 9 בנובמבר 1933
- ^ בספרד בשעה זו, דבר, 10 בינואר 1934
מ. כרמון, הסבך בספרד, דואר היום, 26 בינואר 1934 - ^ א. ראובני, הימין והשמאל בספרד, דואר היום, 27 בדצמבר 1933
- ^ המבוכה בספרד, הארץ, 26 בספטמבר 1934
- ^ Transition in Spain: From Franco to Democracy By Victor Alba, עמוד 99
- ^ נתכוננה ממשלת קואליציה בספרד, דואר היום, 8 במאי 1935
- ^ 1 2 ספרד תשאף להשאר נייטרלית, הַבֹּקֶר, 1 במרץ 1939
- ^ The Spanish Labyrinth: An Account of the Social and Political Background of the Spanish Civil War, Gerald Brenan, עמודים 289-290
- ^ פזור הקורטסים קרוב, הַבֹּקֶר, 18 בדצמבר 1935
- ^ Transition in Spain: From Franco to Democracy, Victor Alba, עמוד 101
- ^ The Spanish Labyrinth: An Account of the Social and Political Background of the Spanish Civil War, Gerald Brenan, עמוד 300
- ^ Paul Preston, The Coming of the Spanish Civil War: Reform, Reaction and Revolution in the Second Republic , Routledge, 1994, page 279
- ^ Churchill and Spain: The Survival of the Franco Regime, 1940-45, Richard Wigg, עמוד 140
- ^ א. מלוויל ויליאמס, פורטוגל - מקלט למלכים גדולים, הַבֹּקֶר, 22 ביוני 1950
- ^ Paul Preston, The Coming of the Spanish Civil War: Reform, Reaction and Revolution in the Second Republic , Routledge, 1994, page 277
- ^ על הסכם בין המונארכיסטים והסוציאליסטים בספרד, הצופה, 28 באוקטובר 1948
- ^ מיום ליום, הארץ, 14 באוקטובר 1949
- ^ ספרד מודאגת מהתפשטות השביתות, למרחב, 6 במאי 1956
- ^ ספרד בדרך לחופש, דבר, 18 במאי 1956
- ^ רובלס וארארטה עזבו את ספרד, הארץ, 11 ביוני 1962
- ^ עתונים הוחרמו, למרחב, 25 בספטמבר 1966
- ^ Herbert Rutledge, Conspiracy and the Spanish Civil War: The Brainwashing of Francisco Franco, Rutledge, 2002, page 109-110
- ^ Transition in Spain: From Franco to Democracy By Victor Alba, עמוד 90
