חינוך על-יסודי
חינוך על-יסודי או השכלה תיכונית (באנגלית: Secondary education) היא מסגרת חינוכית לבני נוער שמתחילה לרוב מגיל 12 עד 14 (משתנה ממדינה למדינה) לאחר שהאדם מסיים את מסגרת החינוך היסודי. מוסדות המציעים חינוך על-יסודי הם בתי ספר תיכוניים. לרוב, לאחר מסגרת החינוך העל-יסודית עובר האדם למוסד להשכלה גבוהה, מתחיל השכלה מקצועית או מתחיל תעסוקה כלשהי[1].
לרוב מסגרת החינוך העל-יסודית מהווה את השלב האחרון במסגרות חינוך החובה. עם זאת, במדינות רבות, החינוך העל-יסודי אינה מסגרת חובה.
חינוך על יסודי מציין את הצורך בהפרדה בין שלבים במהלך החינוך של צעירים. צורך זה נובע מן ההכרה בכך שעם ההתקדמות בגיל ההבדלים בין נושאי העניין של צעירים, בין רמות היכולת שלהם, בין שאיפות הוריהם השונות ובין המטרות הפוליטיות של השימוש בחינוך עבור בני קבוצות שונות בחברה, הולכים וגדלים. כך, עד אמצע המאה ה-20 הוא ציין את האפשרות לשמירה על מוצא חברתי גבוה, או לעלייה בסולם החברתי, מכיוון שהכין מקצת מקבוצת בני הגיל לתפקידים בכירים בחברה.[2]
לאחר הנהגתו של חינוך חובה יסודי באירופה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, המעבר לחינוך העל-יסודי היה לאחר כ-4 שנות חינוך יסודי והוא נמשך 8 שנים, מוסדות חינוך אלה נקראו בתי ספר תיכוניים או גימנסיות. הכינוי בית ספר תיכון ציין את היותו בין החינוך היסודי לגבוה ואת תפקידו כשלב הכנה לחינוך גבוה.
במהלך המאה ה-19, עם העלייה ברמת החיים והתרחבותן של שכבות הביניים הוארך בהדרגה החינוך היסודי ל-8 שנים והתיכון קוצר ל-4 שנים, או שהוא שמר על 8 שנים והתקיים בחלקו במקביל לשנים האחרונות של החינוך היסודי והן הפכו למעין הכנה לשנות התיכון הבלעדיות שנותרו.
בתקופה זו, כדי לתת מענה לנושאי העניין המתרחבים של התלמידים ולמטרות הלימודים השונות שלהם, התגוון בית הספר התיכון מבחינת תוכניות הלימודים - לתיכון הומניסטי שהכין ללימודים באוניברסיטה ולתיכון ריאלי שהכין בעיקר לעיסוקים מסחריים שונים. לאחרים נותר תיכון מקצועי שהחל להתפתח, אך מעמדו נותר נמוך יותר, או חיי עבודה.
מגמות אלה הלכו והתרחבו במחצית הראשונה של המאה ה-20, אך רק לאחר מלחמת העולם השנייה והתפשטותן של תביעות לדמוקרטיזציה בחברה ובשלטון, וכן עם ירידת הצורך בעבודתם של נערים בעקבות הקידמה הטכנולוגית, עלתה גם התביעה להזדמנות שווה בחינוך, למתן אפשרות לכל בני החברה להשתתף בתחרות על מימוש יכולת בניהם להגיע להישגים גבוהים בחינוך ולאחר מכן גם בעבודה. המפתח לכך היה פתיחת אפשרויות הכניסה למערכת החינוך העל יסודית אם באמצעות הפיכתו לחינוך חינם ואם באמצעות הסרת מגבלות הידע, באמצעות מבחנים, על כניסה אליו.
תביעה זו הביאה במדינות שונות לקביעה שהחינוך התיכון הוא חינוך על יסודי, דהיינו הוא חלק מרצף אחד של חינוך לכלל בני הנוער שהתמשך תחילה עד גיל 16-15 ואחר כך הורחב עד גיל 18, היה לציבורי והיה חינם. במקביל, קוצר החינוך היסודי במדינות רבות לשש שנים והחינוך העל יסודי נקבע גם הוא לשש שנים עם חלוקות שונות בתוכו.
חינוך זה הוא כיום מגוון מבחינת מסלולי הלימוד ומבחינת התעודה הסופית המוענקת בכל מסלול. מגוון המסלולים אמנם אינו מבטיח שוויון בסטטוס החברתי שהוא מעניק למסיימי כל מסלול אך מצמצם במידה מסוימת את הקשר בין מוצא להזדמנויות להישג ששררו קודם לכן, מה גם שמערכת החינוך העל יסודי הפרטי ממשיכה להתקיים כמעט בכל מדינה.
מערכת פרטית זו ממומנת בחלקה הגדול על ידי ההורים וכך יוצרת הבדלי סטטוס. היא מתקיימת אם משום שהיא מבטאת תביעות חינוך ייחודיות של קבוצות בחברה, כגון חינוך דתי, ואם משום שהורים השולחים את ילדיהם למערכת זו מאמינים שהיא מעניקה להם סיכויי הישג גבוהים יותר.[3]
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד הקמת המדינה החינוך העל-יסודי היה רובו פרטי. אבל כבר בשנות ה-40 החלו רשויות מקומיות מסוימות, כגון תל אביב, בהקמת בתי ספר תיכוניים ציבוריים[4].
לאחר הקמת המדינה ועליות ההמונים אליה גדל הצורך בשילוב האוכלוסיות החדשות. צורך זה הבשיל ברפורמה של סוף שנות ה-60 שהביאה בהדרגה ובמרבית היישובים להגבלת החינוך היסודי לשש שנות לימוד ולחלוקת החינוך העל יסודי לשתי חטיבות של שלוש שנים כל אחת. במקביל הוארך תחילה חינוך חובה וחינם עד סוף כיתה ט', סיום חטיבת הביניים. רק מאוחר יותר הוארך חינוך חינם בלבד עד סוף כיתה י"ב[5][6].
בסיום החטיבה העליונה, התלמידים שעמדו בדרישות הלימודיות המתאימות מקבלים תעודת בגרות המונפקת על ידי משרד החינוך.
בשנת 2019 היו בישראל 1,674 מוסדות חינוך על יסודיים במערכת החינוך העברית, מהם 1,564 חטיבות עליונות[7]. סך התלמידים בחינוך העל יסודי העברי באותה שנה היה 550,536, מהם 337,217 בחטיבה העליונה. בשנת 2022 למדו במערכת החינוך העל יסודית בישראל 794,419 תלמידים[8], ובשנת 2024 (תשפ"ה) למדו בחינוך העל יסודי 849,000 תלמידים, מהם 335,000 תלמידים בחטיבות הביניים ו-514,000 תלמידים בחטיבות העליונות[9], אשר למדו ב-1,800 מוסדות חינוך[10].
הגורם האחראי על החינוך העל יסודי בישראל הוא אגף חינוך על יסודי של משרד החינוך, הפועל בתוך המנהל הפדגוגי. אגף זה פועל בשיתוף עם אגפים אחרים במשרד החינוך. בין היתר האגף פועל להטמעת רפורמת ישראל עולה כיתה בבתי הספר, להגדלת אחוזי הזכאות לתעודת הבגרות ולמתן מענה למגוון צורכים כגון מחוננים, תלמידים עם מוגבלות ועוד[11].
למערכת החינוך העל יסודית הישראלית מספר יעדים מרכזיים, בהם קידום הישגי התלמידים במקצועות כגון עברית, מתמטיקה ואנגלית, עידוד רכישה של מיומנויות טכנולוגיות ויכולות חדשנות, טיפוח מעורבות תלמידים בתחום החברתי, חיזוק ערכים ציוניים ודמוקרטיים ועוד[12].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חינוך על-יסודי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חינוך תיכוני, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ International Standard Classification of EducationI S C E D 1997, www.unesco.org
- ^ ג'ון ס' ברובאכר, בעיות החינוך בהתפתחותן ההיסטורית, כרך ב., תל אביב: יחדיו, 1966, עמ' 522-480
- ^ ג'ון ס' ברובאכר, בעיות החינוך בהתפתחותן ההיסטורית, כרך ב, תל אביב: יחדיו, 1966, עמ' 522-480
- ^ יצחק קשתי, מרדכי אריאלי, שמחה שלסקי (עורכים), לקסיקון לחינוך והוראה, הערך בית ספר תיכון, תל אביב: רמות - אוניברסיטת תל אביב, 1997
- ^ מידע על מערכת החינוך בישראל שהוגש לוועדת החינוך של הכנסת, 2015
- ^ חינוך על יסודי - הגדרות והסברים, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ בתי ספר ותלמידים בחינוך העל יסודי, מידע שפורסם על ידי הלמ"ס
- ^ מיכה נוי, מבנה מערכת החינוך, חקיקה מרכזית ונתונים כלליים, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 27 בנובמבר 2022
- ^ נתוני מערכת החינוך שנת תשפ"ה, באתר משרד החינוך, 18 באוגוסט 2023
- ^ אגף א' חינוך על יסודי, באתר משרד החינוך, המנהל הפדגוגי
- ^ מידע על אגף חינוך על יסודי, באתר משרד החינוך
- ^ מארזי תכנון, ניהול והיערכות לשנת תשע"ז, המינהל הפדגוגי במשרד החינוך
