אי-ספיקת כליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כליה

אי-ספיקת כליותאנגלית: Renal failure או Renal insufficiency) הוא מצב שבו הכליות אינן פועלות כראוי. יש שני סוגים של אי ספיקת כליות: פגיעת כליות חריפה ומחלת כליות כרונית. אי ספיקת כליות נקבעת בעיקר על ידי ירידה בקצב סינון גלומרולרי, הקצב שבו דם מסונן בגלומרולרי של הכליה.[1] בדרך כלל המחלה מזוהה על ידי היעדרות של ייצור שתן או זיהוי של חומרי פסולת (קריאטינין או אוריאה) בדם. בהתאם לסיבה, ניתן לשים לב להמטוריה (איבוד דם בשתן) ולפרוטאינוריה (אובדן חלבון בשתן). אי ספיקת כליות עלולה לגרום לעלייה בנפח הנוזלים בגוף, שינויים אלקטרוליטרים ואנמיה. בעיות בכליות לטווח ארוך מגבירות הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם.[2]

מיליוני אנשים לוקים במחלות כליה מדי שנה. בארצות הברית מתים 45,000 אנשים בשנה ממחלות כליות.

הגדרה פיזיולוגית: ירידה בקצב הסינון הכלייתי ‎Glomerular Filtration Rate‏ (‎GFR‏).

מדד קליני: עליה ברמת הקראטינין בדם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת השתן

מערכת השתן מווסתת את נפח ולחץ הדם, מווסתת את ריכוז היונים בפלסמה, מווסתת חומציות ומסננת ומסלקת פסולת ורעלים מהגוף על ידי יצירת שתן בכליות. הכליה מחולקת לקורטס (קליפה) ומדולה (ליבה). הפקת השתן מתרחשה בפירמידות במדולה ובקורטקס. מערך של צינורות אוסף את השתן לכיוון אגן הכליה. התא הפונקציונאלי בכליה הוא הנפרון. בכל דקה זורמים בכליות 1.25 ליטר של דם. מערכת השתן מסלקת 3 סוגי פסולת עיקריים:

  • אוראה - הפסולת האורגנית הנפוצה. היא נוצרת מפירוק פורינים כדי להיפטר מחנקן. אדם פולט כ-21 גרם אוראה ביום.
  • קריאטינין - נוצר מפירוק קריאטנין פוספט בעיקר בשריר ומסולק על ידי הכליות. אדם פולט כ-1.8 גרם קריאטנין ביום.
  • חומצה אורית - משתחררת מפירוק ומיחזור RNA. אדם מייצר כ-480 מ"ג חומצה אורית ביום. הצטברות של חומצה אורית במפרקים גורמת למחלת השיגדון.

GFR[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצב הסינון הפקעיתי (Glomerular Filtration Rate) מודד את כמות נוזל הפילטרציה המופק בכליה בכל דקה. הכליה מייצרת ביום ב-180 ליטר של נוזל פילטרציה אבל 99% ממנו נספג מחדש. ממוצע ה-GFR הוא כ-125 מ"ל לדקה. כך, אנו מרוקנים בין 500 ל-1200 סמ"ק ביום. ה-GFR מווסת על ידי מערכת העצבים ומספר הורמונים.

בדיקת ה-GFR[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה שמטרתה לבדוק את תפקודי הכליה. מדד GFR תקין הוא בין 90 ל-120 מ"ל/ד"ל[3]. ככל שה-GFR נמוך יותר, הכליות מתפקדות פחות טוב. GFR מתחת ל-15 מ"ל/ד"ל מוגדר ככשל כלייתי.

חלוקה לקטגוריות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק אי ספיקת כליות לשתי קטגוריות: פגיעה בכליות חריפה או מחלת כליות כרונית.הסוג של אי ספיקת כליות נקבע על ידי המגמה הקריאטינין בסרום. יש גורמים אחרים שעשויות לעזור להבדיל פציעת כליות חריפה ממחלת כליות כרונית כמו אנמיה וגודל הכליות באולטרסאונד. אשר מחלת כליות כרונית, בדרך כלל מובילה לאנמיה וגודל כליות קטן.

אי-ספיקת כליות כרונית (Chronic renal failure,‏ CRF)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתפתחת לאט והיא יכולה להיות תוצאה לטווח הארוך של מחלה אקוטית בלתי הפיכה או חלק מהתקדמות המחלה. למחלות כליה יש תוצאות שונות: נפריטיס IgA, גלומרולונפריטיס, פיאלונפריטיס כרונית, מצבים של עצירת שתן.
אי-ספיקת כליות סופית (End-stage renal failure,‏ ESRF) היא מצב בלתי הפיך, ומחייבת טיפול בדיאליזה או השתלת כליה.

אי-ספיקת כליות חריפה (אקוטית) (Acute renal failure,‏ ARF[4][5])/(‎Acute Kidney Injury,‏ AKI)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתפתחת מהר, הכליות מאבדות בזמן קצר את יכולתן לסנן את הדם ולהפיק שתן. בדרך כלל מאופיין באוליגוריה (ירידה בייצור שתן, לכמות של פחות מ-400 מ"ל ליום במבוגרים, פחות מ-0.5 מ"ל לקילוגרם בילדים, או פחות מ-1 מ"ל לקילוגרם בתינוקות), וחוסר איזון נוזלים ואלקטרוליטים. נזק כלייתי חריף יכול לנבוע ממגוון סיבות. יש לזהות את הסיבה הבסיסית ולטפל בה כדי לעצור את ההתקדמות. גם במצבים כאלה נדרש לעיתים טיפול תומך בדיאליזה כדי לגשר על פער הזמן הנדרש לטיפול בגורמי יסוד אלה, עד לריפוי המחלה.

אי-ספיקת כליות חריפה על כרונית (Acute-on-chronic renal failure,‏ AoCRF)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי-ספיקת כליות חריפה עלולה להופיע כחלק ממהלך של אי-ספיקת כליות כרונית, מצב הקרוי אי-ספיקת כליות חריפה על כרונית. החלק האקוטי של אי-ספיקת כליות חריפה על כרונית עשוי להיות הפיך, ומטרת הטיפול, כמו עם AKI, היא להחזיר את המטופל לנקודת התחלה בתפקוד הכלייתי, והוא נמדד בדרך כלל על ידי רמת הקריאטינין בדם. כמו אי-ספיקת כליות חריפה, אי-ספיקת כליות חריפה על כרונית יכולה להיות קשה לאבחנה לעומת מחלת כליות כרונית, אם החולה לא נמצא במעקב רפואי ואין לו בדיקות דם קודמות שזמינה להשוואה. אי ספיקת כליות נובעת לפעמיים בגלל יתר לחץ דם, המגביר את פעילות הכליות וגורם לקריסתן, ובכך מעלה עוד יותר את לחץ הדם.

אוסף הסימנים המופיע ככל שנפגע תפקוד הכליות נקרא אורמיה.

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לכשל כלייתי מתחלקות ל-3 משפחות:

  • Prerenal - פרפוזיה (זילוח דם) לקויה לכליות כמו התייבשות, הלם, תסחיף ריאתי.
  • Renal - נזק בכליה עצמה כמו נקרוזה טובולרית, מחלות גלומרולריות.
  • Postrenal - מצבים החוסמים את מערכת ייצור או הובלת השתן כמו חסימות, גידולים או אבנים.

בין הסיבות להתפתחות אי ספיקת כליות:

  • פגיעה ברקמות הכליה.
  • פגיעה דלקתית חריפה וכרונית בכליה.
  • הרגלי אכילה לא רצויים, הכוללים מזון לא מאוזן מבחינת כמות ואיכות.
  • מחלות אחרות שגורמות להתפתחות אי ספיקת כליות, כגון סוכרת או יתר לחץ דם.
  • נטילת תרופות מסוימות ללא ייעוץ רפואי.

שלבי התקדמות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכי GFR ומשמעותם
שלב המחלה תיאור ערכי GFR
1 נזק לכליה עם תפקוד תקין 90 מ"ג/ד"ל
2 נזק לכליה עם פגיעה קלה בתפקוד הכליה 60-89 מ"ג/ד"ל
3a נזק קל עד בינוני לתפקוד הכליה 44-59 מ"ג/ד"ל
3b נזק בינוני עד קשה לכליה 30-44 מ"ג/ד"ל
4 נזק משמעותי לכליה 15-29 מ"ג/ד"ל
5 כשל כלייתי מתחת ל-15 מ"ג/ד"ל

מוגדרים חמישה שלבים של אי ספיקת כליות כרונית.

  • השלב הראשון: פגיעה קלה בתפקוד הכליות, עם תסמינים מעטים.
  • השלבים השני והשלישי: צורך מוגבר בטיפול כדי להקל על הכליות.
  • בשלבים הרביעי והחמישי: החולה זקוק לטיפול בדרך כלל. בשלב החמישי של המחלה, מצב הכליות יהיה קשה ויצריך דיאליזה או השתלת כליה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי ספיקת כליות תאובחן באמצעות כמה בדיקות קליניות uבדיקות מעבדה, כגון רמה גבוהה של אוריאה וקריאטינין בדם.

הרופא צריך לאבחן את אי ספיקת הכליות ומידת חומרתה (על ידי לקיחת דגימה מכליית המטופל), כדי להחליט אם החולה נמצא בשלב מתקדם, ואם התהליך מצריך דיאליזה או השתלת כליה או טיפול אחר.

סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטופל עלול לא לחוש בתסמינים במשך זמן רב, אבל התסמינים החשובים ביותר הקשורים למחלה הם:

  1. עייפות ותשישות פיזית ונפשית
  2. חוסר תיאבון.
  3. הקאות ו/או שלשולים, שעלולים להביא להתייבשות.
  4. קשיי נשימה.
  5. גירוד ומתן שתן בתדירות גבוהה (בעיקר בלילה).
  6. אנמיה.
  7. לחץ דם גבוה.
  8. חוסר תחושה באיברים.
  9. כתוצאה ממחסור בוויטמין D החולה עלול להיפגע בחולשת עצם.
  10. דם בשתן (המטוריה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Medline Plus (2012). "Kidney Failure". National Institutes of Health. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2013. 
  2. ^ Liao, Min-Tser; Sung, Chih-Chien; Hung, Kuo-Chin; Wu, Chia-Chao; Lo, Lan; Lu, Kuo-Cheng; Rahman, K (2012). "Insulin Resistance in Patients with Chronic Kidney Disease". Journal of Biomedicine and Biotechnology 2012: 1–5. PMC 3151496. PMID 21836813. doi:10.1155/2012/691369. 
  3. ^ "Glomerular Filtration Rate (GFR)". National Kidney Foundation. 24 בדצמבר 2015. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2018. 
  4. ^ Moore, EM; Bellomo, R; Nichol, AD (2012). "The meaning of acute kidney injury and its relevance to intensive care and anaesthesia". Anaesthesia and intensive care 40 (6): 929–48. PMID 23194202. 
  5. ^ Ricci, Zaccaria; Ronco, Claudio (2012). "New insights in acute kidney failure in the critically ill". Swiss Medical Weekly 142: w13662. PMID 22923149. doi:10.4414/smw.2012.13662. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי