חנוך קיש
 | |
| חנוך הירש סביב 1910 | |
| לידה |
6 במאי 1841 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1918 (בגיל 77) מריאנסקה לאזנייה, צ'כיה |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי במריאנסקה לאזנייה |
| מעסיק |
אוניברסיטת קארל בפראג |
  | |
חֲנוֹךְ קִישׁ (בגרמנית: Enoch Heinrich Kisch; 6 במאי 1841 בפראג – 24 באוגוסט 1966 במאריינבאד) היה בלנאולוג וגינקולוג, ממפתחי ענף מרחצאות המרפא בבוהמיה.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאו של חנוך קיש ממשפחת קיש, משפחה יהודית שעם צאצאיה נמנו רופאים, רוקחים ורבנים רבים. אחד מאבותיו, אברהם קיש, היה היהודי הראשון מבוהמיה שקיבל תואר דוקטור לרפואה (מאוניברסיטת האלה, 1749). אחיו היה הרב והתאולוג אלכסנדר קיש (1848–1917). אחייניו כללו את עורך הדין גידו קיש (1889–1985) והקרדיולוג ברונו קיש (1890–1966). העיתונאי והסופר אגון קיש (1885–1948), המכונה "הכתב הזועם", היה אחיין ממדרגה שנייה.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיש סיים את לימודיו בגימנסיה הפיאריסטית בפראג בגיל 15, ולמד רפואה באוניברסיטת קארל בפראג עד 1862. לצד לימודיו, הוא עבד כעיתונאי והיה לקצרן הראשון של הדיאט של בוהמיה (אנ')[א] המתחדש. דרך הפרופסור שלו יוזף פון לושנר (אנ') הוא קיבל עבודה כרופא במאריינבאד (בצ'כית: Mariánské Lázně, מריאנסקה לאזנייה) משנת 1863, שם היה מעורב בפיתוח המרחצאות לספא נודע וביקרו בו בעיקר אורחים זרים. מ-1867 היה מרצה ומ-1884 פרופסור לבלנאולוגיה באוניברסיטת פראג. מ-1904 עד 1912 היה עובד מדינה בדרגת פרופסור חבר.[1][3] באוניברסיטת פראג, הוא הקדיש את עצמו בעיקר למחקר פיזיולוגי למטרת מודרניזציה של הבלנאולוגיה ובחן, למשל, את הקשר בין אפקט הריפוי של שתיית מים ממעיינות מינרליים ודיאטה לבין הגורמים להשמנה. הוא היה חבר המועצה הממשלתית ואזרח כבוד של מאריינבאד.[1]
משנת 1868 קיש היה עורך ה-Allgemeine Balneologische Zeitung ("עיתון בלנאולוגי כללי") ושל השנתונים לבלנאולוגיה, הידרולוגיה וקלינאטולוגיה, הוא גם כתב על נושאים בלנאותרופוטיים עבור האנציקלופדיה System of Physiologic Therapeutics (מערכת טיפול רפואי פיזיולוגית), שיצאה לאור בפילדלפיה, כמו גם תקצירים רפואיים אחרים לעיתונים שונים. בנוסף לבלנאולוגיה, הוא עסק בגינקולוגיה והיגיינה מינית וכתב מספר מאמרים בנושא, כולל יצירות כמו "Geschlechtsleben des Weibes in physilogischer, pathologischer und hygienischer Beziehung" ("החיים המיניים של נשים בקשרים פיזיולוגיים, פתולוגיים והיגייניים") או "Die sexuelle Untreue der Frau" ("הבגידה המינית של נשים"), שהאחרון נקרא מחקר חברתי-רפואי. וכך הוא כותב בהקדמה:
אף על פי כן, פעילות זכויות הנשים שלנו נתפסות לטעות גדולה כשהן גוזרות מבגידה של הגבר את זכות הבגידה המינית של האישה. התפקידים של שני בני הזוג באקט המיני שונים מדי בשביל זה. הגבר יכול לבצע בגידות בנישואין מבלי שההשלכות יצטרכו להיות עמוקות, הוא יכול להתחרט בכל רגע מבלי שהנזק שנגרם לא יהיה ניתן לתיקון. בגידה של האישה מרעילה את נשמתה לנצח, מנפצת את בסיס ההרמוניה בין האם לילדים, מעמידה בספק את הלגיטימיות של האחרונים וגורמת לקרע בלתי הפיך בחיי המשפחה.
— Enoch Heinrich Kisch: Die sexuelle Untreue der Frau. 1913[4]
זיכרונותיו שהתפרסמו בספר "Erlebtes und Erstrebtes. Erinnerungen" ("אשר חייתי ואשר שאפתי. זיכרונות") שיצאו לאור ב-1914 הם מקור היסטורי חשוב לתולדות היהודים בפראג לאחר מהפכת 1848.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי חנוך קיש בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הדיאט של בוהמיה היה הפרלמנט של בוהמיה בתוך האימפריה האוסטרו-הונגרית מ-1861 עד 1918
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Kisch, Enoch Heinrich. In: Austrian Biographical Lexicon 1815-1950 (ÖBL). Volume 3, Publisher of the Austrian Academy of Sciences, Vienna 1965, p. 349
- ^ Bruno Kisch, Leben und Werk
- ^ KISCH: האנציקלופדיה היהודית
- ^ Die sexuelle Untreue der Frau
- ^ הערך קִישׁ באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 692