חניכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חניכות היא שיטה להכשרה ואימון כוח אדם במקצועות האומנות, החקלאות ועבודות הכפיים. חניכים מפתחים את הקריירה שלהם אחרי תקופת חניכות. מרבית ההכשרה בתקופת החניכות נעשית במקום העבודה ובלימוד תוך כדי עבודה. לעיתים קיים גם חלק תאורטי לא פורמלי.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נמצאת מערכת החניכות באחריות משרד העבודה והרווחה מתוקף חוק החניכות (תשי"ג) והיא מהווה חלופה למערכת החינוך של משרד החינוך, במסגרת "בתי ספר תעשייתיים". המערכת משלבת עבודה מעשית עם לימודי מקצוע. עד 1978, עת היה נהוג שכר לימוד מדורג בבתי ספר תיכוניים, היוותה החניכות קרש קפיצה לתלמידים אשר יד הוריהם לא השיגה לממן את לימודי התיכון. מאז החלת חוק חינוך חובה עד כיתה י', מופנים למערכת החניכות בעיקר תלמידים אשר הישגיהם חלשים. במערכת למדו, נכון לשנת 2004, כ-13,000 תלמידים ותלמידות[1].

בשנת 2016 החל משרד העבודה והרווחה, בשיתוף ג'וינט ישראל-תב"ת, להפעיל את תוכנית סטארטר – תוכנית הכשרה למבוגרים המלווה בחניכות[2].

חניכה רוחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חניכות בתחום הרוחניות שונה מהנזכרות כאן. היא מבוססת על העברת מידע מאדם בעל כישורים מוכחים בתחומי הדת והאמונה. יכול אדם להעביר את הידע הזה מאב לבנו. יכול אדם לרכוש ידע זה ממורה רוחני. הידע יכול להיות סודי או לא סודי. הוא מהווה כר נרחב, מצד אחד לשרלטנים, ומצד שני לאנשים בעלי יכולות פאראפסיכולוגיות.

חניכה בתחום האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חניכות בתחום האמנויות, גם היא העברת ידע, לעיתים, שאיננו נלמד בבתי ספר. לדוגמה, בתחום התיאטרון היפני המסורתי העברת המידע נעשתה תמיד בדרך זו. כמעט בכל אמנות כמו התיאטרון, הקולנוע, יש ללמוד לא רק בבתי הספר הרגילים, אלא גם מאדם בעל ניסיון, המעביר את הלומד ניסיונות ומבחנים על מנת לחשלו, ולהעניק לו את האמון המקצועי. כך גם במוזיקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משרד העבודה והרווחה, דבר הממונה על חניכות ונוער
  2. ^ מחקר לקידום חדשנות בהכשרה מקצועית. דף מחקר באתר של מכון מאיירס-גוינט-ברוקדייל.