מורה רוחני (העידן החדש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מורה רוחני בעידן החדש[1] הוא אדם בעל יכולות הוראה, הנבחן ביושרו, צניעותו ובעיקר בדוגמה האישית של צורת חייו. תפקידו המרכזי להביא את תלמידיו אל הדרך שתוביל למיצוי יעודם האישי, ללוותם ולהדריכם כך שיגיעו בסופו של דבר לרמתו הרוחנית של מורם או אף מעבר לכך. המורה הרוחני המודרני מלמד הודות לניסיון שרכש בסוג של חניכה, שהיה עליו לחוותו באופן אישי. אם באמצעות "הארה"[2] לה זכה, ואם באמצעות לימודיו אצל מורה רוחני אחר. המורה הרוחני שונה במהות עבודתו מן "המנהיג הרוחני", וכן יש להקפיד ולהבחין בינו לבין שרלטנים שנושאים את התואר ללא כל הצדקה. כמה מהם הקימו מרכזים רוחניים או אשראמים והיו בעת ובעונה אחת גם מורים וגם מנהיגים רוחניים.

תכונות המורה הרוחני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להגדרת מנטור, האומרת שזהו "אדם המשמש כיועץ או מדריך, לרוב בעל ניסיון עשיר בתחום התמחותו"[3]. הגדרת המורה הרוחני חייבת להתמקד בדוגמתו האישית בחייו. בעיקרון מדובר באדם החי בצניעות, שכל עיסוקו, כל חייו, כל מעשיו, כל מחשבותיו, כל עולמו הרגשי, כל דבר שיש בחייו מחבר אותו בצורה כזו או אחרת לעולם של אמונה, טוהר, יופי, משמעות לחיים, עזרה רצינית לזולת, הבאת שלום ואחווה לעולם, תיקון עצמי ותיקון העולם[4].

הוא מביא עמו תורה או פילוסופיה חדשנית. שונה במידה מסוימת מהתורה עליה התחנך. הוא בדרך כלל מתקן אותה או אפילו מוסיף לה מרכיבים שלא היו בה[5]. יש גם כאלה המביאים דת חדשה. מעטים זוכים ל"הארה" אמיתית[6].

מראש, יש לומר כי מי שמוגדר בערך הזה, מחויב בפני מאמיניו ובפני עצמו, לתת דוגמה אישית ערכית, להוכיח יושר מוסרי רב, ניקיון כפיים ולמעשה כל חייו הופכים להיות דוגמה לאנושות. אדם כזה נבדק בזכוכית מגדלת על ידי תלמידיו, במיוחד בארצות המערב, משום שבהן הספק האמונתי רב[7].

במדינות אסיה והמזרח, נהוג לכנותו גורו, אך המונח הזה עלול להשמע במשמעות שלילית. במסורת היהודית כינו אותו "חכם". אך גם תואר זה איננו מדויק לעניין החידוש בתנועות הרוחניות[8] שקמו במאה ה-19 וה-20.

ביניהם יש המעדיפים דממה על עשייה[9] מדיטאציה על דיבור, דיבור על כתיבה, וחיי נזירות אלוהיים על חיי זוגיות, על מנת לתעל את האגו כראוי[10].

המורה (האדם) הוא רק חץ המראה את הדרך אל האל[11]. את החץ יש לכוון פנימה, לעבודה הפנימית[12]. מורה רוחני לעד יקדם ערכים של טוב לב, הוגנות, פיוס וסליחה, ולא ערכים של נקמה, שנאה או אלימות.

הבחנה בין מורה רוחני לשרלטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו מקרים של "מורים רוחניים" שהטיפו שלא בתום לב, וגרמו אפילו למותם של תלמידיהם[13], או פגעו בהם, אם בצורה שכלתנית, רגשית ואם בצורה של הטרדה מינית[14], או אפילו פגיעה פיזית, לקיחת רכושם, בהסכמה או שלא בהסכמה. התנהגותם זו הוכיחה כי אינם ראויים לתואר "מורה רוחני". לעתים תלמידיהם עזבו אותם, אך לא תמיד. מורים רוחניים "שקריים" הראו שרלטנות בהתנהגותם ובהשפעתם על תלמידיהם. דבר זה הגדיל את הספק במערב לגבי תפקידו של מורה רוחני אמיתי, ולכן כינו את תנועותיהם כתות[15]. אחרים הצליחו לעורר עליהם את חמת העיתונאים ואמצעי התקשורת השונים, וזכו לביקורות צוננות[16] עד קטלניות, גם מתוך שנאה או התנגדות לדעותיהם, אך גם כביקורת על דרך החיים שלהם. בישראל ידוע על מספר מורים שנפגעו מהיחס הציבורי, בהם משה קרוי[17], רינה שני[18] ושלמה קרליבך[19].

המורים הרוחניים הכנים שהביאו רוח חדשה, עוררו עליהם לעתים את המשטר המקומי ואת הכנסייה והאחרונים החלו לחוש מאויימים מנוכחותם המאסיבית. לכן התנכלו להם, פגעו בעבודתם, אפילו בצורה פיזית קשה עד כדי שיתוק גופני (דנוב) ויש טוענים הרעלה (אושו)[20], ולא רק באיומי-סרק. סילקו אותם מערי ואזורי פעילותם, הכניסו אותם להסגר, או אפילו כלאו אותם למשך מספר שנים, כדי להקטין את השפעתם על העם והחברה, להקטין את פרסומם, את כמות תלמידיהם ולהסיר מהם את הילת המורה המחבר לאלוהים.

בשונה מ"מנהיג רוחני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל נהוג לציין ליד שמם של אנשי דת (כמרים, רבנים, שייח'ים ועוד) את התואר "מורה רוחני", או "מנהיג רוחני", ויש להבחין הבחנה מדויקת בין שני המונחים. מנהיג רוחני יכול להיות בעל סמכות חוקית, ממסדית, אך נטול כל השפעה רוחנית[21]. לכן, ככל הנראה יש הבדל מהותי בין אלה השייכים לדת מסורתית כמו יהדות, נצרות, אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם וכדומה, ובין אותם מורים רוחניים המביאים עימם רוח חדשה, או תרבות חדשה, או כיווני מחשבה חדשים שלא היו קיימים בדתות המונותאיסטיות האלה ובדתות הלא מונותאיסטיות השונות, הוותיקות והממוסדות, ולכן גם משמעות התואר מורה רוחני שונה מדת לדת ומתנועה רוחנית אחת לרעותה. הדבר דומה במידה מסוימת לאותו תהליך שהתרחש במשך המאות האחרונות, שבו בצד כל דת קמה תנועה חסידית, או תנועה אזוטרית, המאפשרת לאותם מחפשי דרך, למצוא תשובה קולקטיבית למחקרם: ביהדות - קבלה[22], באסלאם - סופיות, בנצרות - תנועות אזוטריות שונות המחוברות לקבלה הנוצרית ולמיסטיקה נוצרית, וכדומה. אך בהחלט ייתכן, שאדם בעל סמכות דתית, המייצג דת מונותאיסטית ממוסדת כזו או אחרת, ונחשב בעיני מאמיניו גם ל"מנהיג רוחני" וגם למורה רוחני. לדוגמה הבעל-שם טוב[23] וגם נחמן מברסלב[24]. לעומת זאת, אהרון דוד גורדון[25] שזכה לכינוי מורה רוחני וגם מנהיג רוחני, אך הסיר מעליו את כל מוסרות הדת, התנגד לכל צורה ממסדית, ואילו על שמו נרשם המונח "דת העבודה". להלן כמה שמות שהוגדרו כ"מורה רוחני" (לפי סדר אותיות): ימימה אביטל[26], אושו, פטר דמיינוביץ' אוספנסקי[27], אומרם מיכאל איבנהוב, הלנה בלבצקי[28], גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, פטר דנוב, אקהרט טולה[29], טיוהאר, אנדרו כהן, מוג'י, טנזין פאלמו, דיפאק צ'ופרה, סדגורו ג'גי ואסודב, פרמהנסה יוגאננדה[30], ביירון קייטי[31], קרישנמורטי, ראמנה מהארשי, רודולף שטיינר, סוואמי שיבננדה, שלמה קאלו, שרי שרי ראווי שנקר, שרי אנאנדאמאי מא (Sri Anandamayi Ma)...

מורים רוחניים שהקימו מרכזים ללימודי תורתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מהם הצליחו, במשך השנים להקים מרכזים רוחניים, והפכו להיות "מנהיגים רוחניים", בנוסף להיותם מורים רוחניים. הם החלו לנהל מקומות מפגש ולא רק ללמד בהם. כל אחד בדרכו הוא.

  • תלמידיו של איבנהוב הקימו עמו מרכזים בעולם ובהם נהג לקיים את הרצאותיו, במטרה להקים מקום לחיי שיתוף, שישמש דוגמה לחיי אחווה ושלום, המבוססים על התנדבות. המרכז הגדול מביניהם נמצא בדרום צרפת[32], ובו מתכנסים אלפי תלמידים, בעיקר בקיץ.
  • אושו, בנה אשראם בפונה שבהודו ואשראם נוסף בארצות הברית המבוססים על תקציב גדול מאוד. האשראם בפונה הוקם תחילה, כקומונה אך היום פועל כמכללה ללימוד מיסטיקה ומדיטציה בשם "אושו מולטיברסיטי". המקום מושך אליו מאות אלפי מבקרים כל שנה ונחשב ליעד התיירות העיקרי של העיר.
  • אנדרו כהן הקים עם תלמידיו, מרכזים ללימוד תורתו באירופה וארצות הברית.
  • לגורדייף[33] יש מרכזים ודוגמה מתממשת לתורתו ביודפת ובנאות סמדר, והמרכז בפריז בהנהגתו של פיטר ברוק[34], ומרכזים אחרים בעולם כולו.
  • טיוהאר הקים מרכז חיים בקרבת חוף הים בקוסטה ריקה, הנקרא "פאצ'ה מאמה".
  • סדגורו ג'גי ואסודב, הקים את אשראם הדיאנלינגה, את ארגון "אישה", את "אישה יוגה", פרויקט "ידיים ירוקות" (Project Green Hands) ויוזמות חברתיות ברחבי העולם.
  • דיפאק צ'ופרה הקים את מרכז צ'ופרה לריפוי
  • פטר דנוב הקים מרכז רוחני בעיקר בבולגריה, הראשון נקרא "איזגרבה" (זריחת שמש) בסופיה, שהוכחד על ידי המשטר והכנסייה, ועד היום קבוצה של כ-3,000 איש מתכנסת בקיץ, בהרי רילה על מנת לחיות חיי שיתוף, אחווה ושלום, ולרקוד את ריקוד הפנוריתמי.
  • קרישנמורטי בתחילת דרכו ביטל מסדר שהוקם למענו, אך לאחר מכן הקים מרכזים בארצות הברית, קנדה ואנגליה.
  • מרכזים רבים הוקמו סביב תורתו של רודולף שטיינר, כגון היישובים הרדוף וכפר רפאל בהם משלבים ילדים ונוער בסיכון וגם אחרים, הסובלים מפיגור ומהפרעות נפשיות בחיי המשפחות ביישוב. כמו כן הוקמו בתי ספר על פי שיטתו, הנקראים "בתי-הספר וולדורף", המוקמים בהרדוף, קריית טבעון, ירושלים וברחבי העולם.
  • שלמה קאלו הקים בסוף שנות ה-80' קבוצת עבודה שיתופיות ("אח"ד"), שהתקיימה במשך כעשור בקולקטיב עירוני, בישראל.
  • שרי שרי ראווי שנקר מקים מקומות מפגש, בעולם כולו, ומאפשר שיחות שלום לפתרון סכסוכים[35].
  • שרי אורובינדו הגה את רעיון העיר האוניברסלית אורוויל, עבד בשיתוף עם "האם", מירה אלפסה שיזמה את הקמת העיר החל משנת 1968 והייתה המורה הרוחנית שבהשראתה הוקמו מרכזים לעבודה רוחנית ואקולוגית.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויליאם ג'ימס, החווייה הדתית לסוגיה (מחקר בטבע האדם), ירושלים תשכ"ט, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, (תשכ"ט).
  • אנדרו כהן, הארה למאה ה-21, הוצאת "אנלייטנקסט", (2008).
  • אומרם מיכאל איבנהוב, תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית, פרק ה' "המורה" וגם "המורה ותלמידיו", עמ' 47–58, כל כתביו, הוצאת פרוזבטה, (1997).ראו גם ספרו: What is a Spiritual Master? Edition Prosveta 1995 France
  • שי טובלי, בוקר טוב עולם (הוצאת ידיעות אחרונות), אנתולוגיה של 20 מורים רוחניים מהמאה העשרים, (2003).
  • Peter Deunov/ Le Maitre parle, editions "courrier du livre", Paris (1982) pp.90-95, "Le Maitre" et pp. 96-103 "Le Disciple".The Way of the Disciple, 1996
  • שלמה קאלו, העצמי כלוחם, הוצאת דע"ת, ת"א, (1979). על יחסי מורה תלמיד והעצמי הנעלה. וכן ספרו מסע אתוס הוצאת דע"ת (1985) שהוא המשך ל"העצמי כלוחם" עם דמויות זהות של המורה מר ש. ותלמידו יצחק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מריאנה רוח מדבר/ הקדמה ואחרית דבר מעבודת הד"ר שלה, המגדירה מהי "תרבות העידן החדש בישראל", אתר אישי.
  2. ^ הספר החווייה הדתית לסוגיה מתאר חוויות הארה ומגדיר מהותן.
  3. ^ Louse-Marie Frenette, La belle histoire d'un Maitre, editions prosveta, 2000 הכותבת בצרפתית, שואלת בספרה לילדים: "מהו מורה רוחני?" ועונה: "אדם שהצליח להשתמש בכוחותיו ותכונותיו הטובות כדי לבצע דברים גדולים. אפשר להיות מורה קרטה, בלט, מחשבים. אך אפשר גם להיות מורה רוחני לעצמך."
  4. ^ אתר האנתרופוסופיה בעברית, פרופ' שמואל הוגו ברגמן, רודולף שטיינר ואחרים, אנתרופוסופיה, חינוך ילדים, מוסר, חירותו של מורה ואיש רוח, חשיבה עצמאית, חייו של שטיינר, ספריו.
  5. ^ אומרם מיכאל איבנהוב מתקן את הברית החדשה. nrg מעריב.
  6. ^ החופש לשאול, על תורתו של קרישנמורטי, המתנגד לתואר גורו, המשחרר את האדם מכל כבליו. וגם קרישנמורטי/ לגעת במהות, הוצאת כתר ספרים, ירושלים.
  7. ^ שלמה קאלו הוא אדם מאוד ישר, המשדר כנות והגינות. חייו מלמדים על יושרו, תומר פרסיקו, לולאת האל.
  8. ^ תומר פרסיקו/ אתר, מאמרים על נושאים שונים בתנועות הרוחניות המתחדשות בישראל, לולאת האל.
  9. ^ אור רכלבסקי משוחח עם המורה הרוחני אקהרט טולה. קראו ספר מאת טולה, דממה מדברת המלמד לחיות בדממה, הוצאת "אופוס" 2007.
  10. ^ אתר האחווה הלבנה האוניברסלית, אנגלית, אומרם מיכאל איבנהוב, הטבע האנושי והטבע האלוהי, הוצאת פרוזבטה 2003.וגם שבעת כללי הזהב של המורה הרוחני איבנהוב מעריב.
  11. ^ פטר דנוב מייסד האחווה האוניברסלית בבולגריה.
  12. ^ ראיון עם טיוהאר (משה קסטיאל) מאת תומר פריסקו לולאת האל ומעריב.
  13. ^ דייוויד כורש, בהתנהגותו גרם למותם של 86 בני-אדם, מעריב.
  14. ^ שיחות טוקבקיסטים בעניין הרב גפני ואחרים, מעריב.
  15. ^ תומר פרסיקו/ המרכז הישראלי לנפגעי כתות, מאמר על ניצול מאמינים, עגל הזהב.
  16. ^ תומר פרסיקו/ ביקורת מאמריו של קרישנמורטי, לולאת האל, האתר של פריסקו.
  17. ^ על משה קרוי, סיכום מאת אלי אשד, "השליח של כוחות האור: חייו מותו ותורתו של ד"ר משה קרוי", באתר אי-מאגו. וגם ד"ר משה קרוי/ מעבר ליש ולאין: הרציונליות שבמיסטיקה, רשפים, תל אביב, (1987).
  18. ^ על רנה שני, "לא חברה", "היא חיה חיי הגות, ונפגעה עד עמקי נשמתה", הארץ.
  19. ^ שלמה קרליבך/ יחד כולם קדושה: סיפורים מאת הרב שלמה קרליבך – הוצאת קול מבשר, תשס"ג.
  20. ^ טיוהאר מגן על אושו כנגד כתבותיו של אורי לוטן. ראיון של תומר פרסיקו, מעריב. ראו גם, אורי לוטן, יש חדש במערב: תולדות הניו אייג', עורכים דוד מיכאלי, גליה עזרן, הוצאת מדף, (2007). בדבריו של לוטן יש חשיפה קשה, החושפת דברים הגובלים בפשע ומעשים שנעשו בקרבתו של אושו. גם טיוהאר בראיון הנ"ל, כתלמידו, אומר ש"אושו עשה שטויות" והוא לא מי שיגן עליו...
  21. ^ פרופסור כלשהו המלמד מדעי הרוח באוניברסיטה, עלול להיחשב בטעות מנהיג רוחני. אם הוא כריזמטי דיו. שהרי הוא בעל סמכות מחקרית-מוסדית בתחומו. יש בוודאי בעולמנו כמרים, שייכים ורבנים המנהלים מוסד כלשהו ואין להם השפעה רוחנית.
  22. ^ Boaz Huss/ The New Age of Kabbalah - Contemporary Kabbalah, the New Age and postmodern spirituality, in Journal of Modern Jewish Studies, Vol. 6 No. 2, pp. 107-125, July 2006
  23. ^ גרשם שלום/ דמותו ההיסטורית של ר' ישראל בעל-שם-טוב, בתוך: הנ"ל, דברים בגו, תל אביב: עם עובד, (1975), עמ' 287–324.
  24. ^ אוהד אזרחי/ דרכים של עוצמה, פירוש על סיפור "מעשה מבעל תפילה" מאת רבי נחמן מברסלב הוצאת "דופן" (הוצאת אולפני בראשית), תחילה ב-(2005), וגם צבי מרק/ מגילת סתרים: חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן ה'תשס"ו.
  25. ^ ראו ספרו של עמוס עוז, באור התכלת העזה, מאמרים ורשימות, הוצאת כתר (1990). קטע מרשים על גורדון כמורה רוחני. וספרו של יהודה יערי, כאור יהל, הוצאת ארץ-ישראל, תל אביב, תרצ"ז (1937). רומן על התקופה, שבה צעירי ביתניה עלית הולכים לבקש עצה אצל "הזקן" בדגניה.
  26. ^ ימימה אביטל נכנה בצניעות, יכולת תמצות וענייניות, מכון מעיין: לימוד חשיבה הכרתית.
  27. ^ פטר דמיינוביץ' אוספנסקי/ חיפוש אחר המופלא, הוצאת שוקן (1977). תלמידו של גורדייף מספר על דרכו בתנועתו של המורה. יש רגעים של התנגדות חזקה מאוד למורה בעקבות אירועים מיוחדים המתוארים בספר.
  28. ^ הלנה בלבצקי/ "הסבתא של העידן החדש". מדבריה וקורותיה של מייסדת התאוסופיה, בספרה "קול הדממה", אתר התאוסופיה.
  29. ^ אקהרט טולה/ כוחו של הרגע הזה, הוצאת פראג, (2003).
  30. ^ ספרו, אוטוביוגרפיה של יוגי היה לרב-מכר, והחדיר את נושא היוגה לעולם כולו ואת מסורת המורים הדגולים של המורים הגדולים. פורסם בשפות רבות ובעברית בהוצאת "אבן חושן", 2009.
  31. ^ ביירון קייטי, עקרונות שיטת העבודה אתר העבודה, ורד ואריק פלד. וגם ביירון קייטי/ אהבתך נחוצה לי - האם זו האמת?, הוצאת מטר (טריוואקס), (2006) ת"א.
  32. ^ [1] "בונפן" (צרפתית Bonfin) הוא שמו של המרכז
  33. ^ גורדייף ותורת "הדרך הרביעית" בספרו "פגישות עם אנשים מיוחדים", הוצאת שוקן, ירושלים ות"א, (1987).
  34. ^ ברוק הוא במאי הסרט המבוסס על ספרו של גורדייף, "פגישות עם אנשים מיוחדים" בשנת (1979) ובספריו והצגותיו ניכרת השפעתו של גורדייף.
  35. ^ אתר אמנות החיים, שנבנה בהשראתו של שרי שרי ראווי שנקר.