טאבולאריום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הטבולאריום נמצא בימין התמונה, ומעליו מבנה ארמון הסנאט הימי-ביניימי.

הטאבולאריוםלטינית: Tabularium) הוא בניין עתיק ברומא, הנמצא על צלע גבעת הקפיטולין. הטאבולאריום ממוקם על המדרון הקדמי של גבעת הקפיטול מתחת לבית המקדש של יופיוס אופטימוס מקסימוס, מדרום מזרח ל- ארקס ו הסלע הטארפיאני. ייתכן שהטאבולאריום היה משרד התעודות הרשמי של רומא העתיקה, בו שכנו משרדי השלטון של העיר והאימפריה. טענה זו לא אוששה באופן ודאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטאבולאריום הוקם כחלק ממיזם השיקום של גבעת הקפיטולין, פרי תוכניתו של הדיקטטור לוקיוס קורנליוס סולה. לפי כתובת שנמצאה בשטח הושלם הבניין ונחנך בשנת 78 לפנה"ס על ידי הקונסול קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס.[1]

להלן טבלת האירועים החשובים:[2]

שנה אירועים היסטוריים
78 לפנה"ס חנוכת המבנה על ידי הקונסול קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס.
81 לספירה ועד 85 לספירה כתוצאה מבניית המקדש של אספסיאנוס האלוהי, נחסמה הגישה מהפורום אל הטאבולאריום.
1143 שימש הבניין כמושבו של סנטור רומא.
1299 הבניין שוחזר.
1560 עד 1605 מיכלאנג'לו עיצב מחדש את חזית הבניין כחלק מהשיפוץ המתוכנן של קמפידוגליו של פיאצה;

העיצוב יושם על ידי ג'אקומו דלה פורטה וג'ירולמו ראינאלדי.

1993 עד 1999 זיהו הבניין כטאבולאריום.

שינויים במבנה במהלך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק האחרון של המאה הראשונה לספירה, בערך 150 שנה אחרי בנייתו, עבר המבנה כמה שיפוצים. במהלך העימות בין כוחות ויטליוס ותומכי הפלאביים (68-69 לספירה), התבצרו האחרונים במקדש יופיטר על הקפיטולין. אנשיו של ויטליוס העלו את המתחם באש, ולמבנה הטאבולאריום נגרם נזק גדול. עם עלייתו של אספסיאנוס לשלטון, הוא שיקם את המתחם, ובצע בו שינויים ארכיטקטוניים. העבודה הזאת כללה גם את הטאבולאריום, כך שהקומה השנייה בו הוצאה משימוש והועבר בה צינור מים גדול.[3]

לאחר התקופה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הרנסנאס,שינה מיכלאנג'לו את שלושת הארקדות של ימי הביניים שהפכו את החזית המערבית של הארמון הסנטורי לתבנית קלאסית. החזית המזרחית שעמדה בפני הפורום ושילבה את שרידי הטאבולאריום, נותרה בלתי סדירה.[4]

בציור משנת 1536 על ידי מארטן ואן הימסרק, רואים שני מגדלים מימי הביניים ואת הגגות הסדורים של שני האגפים המרכזיים. הטאבולאריום על חלקיו הרומיים שרד, אך הבטון של ימי הביניים טשטש את אופיו. לפני הבניין נוצרה מסה גדולה שהסתירה את שתי הקומות התחתונות, ובצידה הימני של החזית הובילה קשת מונומנטלית מהפורום למרתפי המקום.[4]

החל מאמצע המאה ה-19, הוסר המילוי שממול לבניין, קו הגג הוסדר והחדרים הפנימיים בכל הקומות נהרסו, אחת הקשתות באולם בקומה השלישית נפתחה גם היא. בשנת 1940 נפתחו שתי קשתות נוספות, בנוסף, הוסר חלק מהקירות הלבנים שתמכו בקשתות הפנימיות אשר חצצו את הארקדה למקטעים. ממזרח למקדש וויוביס (Veiovis) נמצאת שדרת עמודים ברוחב 4 מ' שקישטה  את שטח המקדש, הגנה על הכניסה לטאבולאריום ואפשרה גישה לאחת ממדרגותיו העיקריות. הרמפה התחתונה שלו הובילה אל הפורום, והעליונה הובילה אל הקומה הרביעית מעל הארקדה.[4]

תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הטאבולאריום היה בנוי מאבן טוף מקומית ואבן טרוורטין, מרתפי המבנה היו עשויים בטון. חזית המבנה התלת קומתי, בדומה לקולוסיאום, כללה עיצוב שונה לכל קומה. הקומה הראשונה כללה דלתות וחלונות קטנים וקירות לא מעוטרים. שתי הקומות העליונות, אותם ניתן היה לראות ממרחק (הקומה הראשונה הוסתרה על ידי מבנים סמוכים בפורום) עוטרו ככל הנראה, בציורי קיר, אולם אלה לא נשתמרו. הקומה השנייה הייתה מעוטרת בעמודים בסגנון דורי, והקומה השלישית (שלא שרדה) הייתה מעוטרת בעמודים בסגנון קורינתי. מבנה זה, שהוקם קודם להקמת הקולוסיאום השפיע עליו ועל שילוב הסגנונות בו.[5]

הקומות התחתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמבנה כמעט טרפזי ,הוא מסווה את האזור העתיק "בין השטח המיוער", וכשהיה שלם, הוא יכל להסתיר את ההנמכה מהפורום. החדר הנמוך ביותר בפורום סגור לחלוטין, החזית גובלת לסלע של הקפיטול, ורק הדלת שהובילה למדרגות המקדש של וויוביס הייתה למעשה בשימוש. אף על פי שהחומה הוקפה בבניין המקדש של אספסיאנוס בסוף המאה הראשונה לספירה, ייתכן שהוא הותיר את המקום פתוח לצמיתות כדי להקל על הגישה למקדש וויוביס ולקטע העליון של הקפיטול. במרוצה ישירה מהפורום אל המקדש של וויוביס, המדרגות האלה עקפו את החדרים בקומה השנייה, החדרים מגיעים אל מסדרון צפוני צר, הגישה היא ממעבר מערבי צר, הקירות בין החדרים, כמעט ברוחב החדרים עצמם, מצביעים על כך שהאדריכל רצה לתמוך במשקל ניכר, לכל חדר יש חלון מלבני צר הצופה אל הפורום, אך התוכניות המוגבלות והממדים המצומצמים של החללים הללו, מעידים על כך שהם תמיד שימשו לאחסון. באימפריה הקדומה הם היו, כפי שראינו, נטושים, והמסדרון שימש להעברת צינור שסיפק מים לבניין.[5]

קירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקומה התחתונה של חזית הטאבולאריום בפורום שרדה במידה רבה ללא פגע, בנוסף לשיטת בנייתה המרשימה. קירותיה כבדים, גושים גדולים של טוף אפור בהיר מונחים על שכבות דקות של טיט עם שורות של "בסיסים" ו"כותרות" לסירוגין. הקירות הפנימיים מורכבים מפחות טוף; הקמרונות הפנימיים של הקירות התחתונים הם בטון. במשקופי הדלתות והמדרגות בכרכובים ובקשתות שולבו כותרות דוריות מאבן טרוורטין, ניתן לראות את רוב הקירות עליהם מדובר.[6]

הקומה השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקומה השלישית, שהינה החלק המרשים ביותר והגלוי ביותר של הבניין, היה למעשה רחוב מקורה שחיבר בין אגף צר של המעלה הקפיטוליני (Clivus Capitolinus ,"Via del Campidoglio" המודרנית) בדרום לבין גראדוס מוניטאי ("Via Pietro in Carcere" המודרנית) בצפון. כיום, רצפת הבניין מרוצפת בלוחות טרוורטין מלבני, כאשר במקור היה הריצוף מאבן בזלת המשמשת בדרך כלל לריצוף רחובות. במעבר הקמרון, 5 מ' רוחב ו-10 מ' גובה, היו במקור כניסות מקושתות בקנה מידה גדול בכל קצה. בנוסף ישנם חמישה חדרים סמוכים שהיו כנראה חנויות ייעודיות. מהקשתות שהיו קיימות אז רק שתיים מהן שרדו, אחת מהן נמצאת ליד קצה ה-ארקדה שעדיין משמרת את ספת הטרוורטין.[7]

הקומה הרביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה כי הייתה קומה בנויה מעל הארקדה: הקירות העבים בגובה הפורום נועדו כמובן לתמוך לפחות בקומה אחת לפחות מעל הארקדה. כבש המדרגות שהגיעו מהדלת החיצונית ליד המקדש של וויוביס הוביל לקומה העליונה הזאת, וארובות בבניין העתיק שנחשף במהלך העבודה מהמאה התשע-עשרה מעל הארקדה וכן שברי הטרוורטין מן העמודים הקורינתיים שזיהה דלברוק.[8]

ייעוד הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל מורכבות המבנה קשה מאוד להגדיר את התפקיד של ה"טאבולאריום", אם כי האחדות והייחודיות של המבנה מעידים כי כבר מהבנייה הראשונית של המבנה ייעודו היה אחיד. האדריכלות של הבניין נחקרה היטב, בעיקר בזכות עבודתו של ריצ'רד דלבריק "בניינים הלנסטיים בלאטיום (1907)", אשר אין לה תחליף גם כמאה שנים לאחר פרסומה, ולפיה המבנה מוגדר כטאבולאריום וכארכיון.[9]

ישנם מאפיינים באדריכלות המבנה אשר מעידים כי הבניין שימש כארכיון. מסדרונות ומדרגות סגורים מחברים את הבניין למשרדים הציבוריים של רומא הרפובליקנית, כך שיהיה ניתן להעביר את המסמכים בצורה בטוחה ממקום ייצורם ועד למקום השימור. עם זאת, ההעברה הזאת ממקום למקום אינה תהליך פשוט, זהו מוקד ההכרה וההעצמה, במקום כלשהו בין המבנה החיצוני לבין פנים המבנה הארכיוני, המסמכים חייבים להתפתח לראיות ולזיכרון בטרם ייקלטו בבניין כעדות לפעולות קודמות. כתוצאה מכך, חייב להיות מקום, מרחב בין-פנים, במקום שבו הוא מתרחש, מרחב המחובר לשני גבולות, האחד גובל במסמכים והשני גובל בראיות: ארכי-לימיס או "סף ארכיוני". סף הארכיון הוא המרחב שבו נושא קצין הרשות הציבורית את המסמכים, מזהה אותם לפי מקורם ומעמדם, מקשר אותם מבחינה אינטלקטואלית עם אלה השייכים לאותו תחום ומפנה אותם אל החלל הפנימי, בסף הארכיוני, ומעבר לו, נעשתה הפונקציה המאמתת.[10]

כעדות למי יועד הטאבולאריום? מיקומו של הבניין מגלה זאת. הטאבולאריום עלה ועדיין עולה על גבעת הקפיטול כנקודת הסיום המרשימה לפורום, גבוה מהסנאט, קרוב יותר לבית המשפט מכל בניין אחר, מוקף בשווקים ובמקדשים, נקודת ההתייחסות לכל מי שעבר בעיר ואת הלב הפועם של הציבור. הטאבולאריום הכיל ראיות וזיכרון של העם לעם, כתזכורת מקורית, אמינה, קבועה, ובלתי נשכחת.[11]

ההבדל הבסיסי בין הטאבולאריום לבין מקומות השימור של ימי הביניים, הוא שהראשון היה שייך לאותה הסמכה שבה אלה שמייצרים את המסמכים היו סוכנים או נציגים, בדיוק כמו היום, הארכיון המרכזי של מדינה הוא חלק מהממשלה המרכזית של אותה מדינה. לעומתם, בימי הביניים שימור המסמכים היה שייך לגופים בעלי צורה כלשהי של ריבונות על אלה שיצרו את המסמכים והם היו נבדלים אחד מהשני.[12]

קיימים שני תיאורים עתיקים, הראשון של ניקולו סיגורילי לפני 1431, והכתובת השנייה מצא לואיג'י קנינה בשנת 1845 בחדרי הקומה השנייה, בצד הצפוני של הטאבולאריום. האחרונה חוזרת באופן חלקי על הטקסט של הכתובת הראשונה:

L(ucius) Cornelius L(uci) f(ilius) Vot(uria)

Q(uinti) Catuli co(n)s(ulis) praef(ectus) fabr(um)

censoris architectus}}

הכתובת היא של קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס, ובה יש זיהוי של המבנה כטאבולאריום ומופיע בה שמו של האדריכל, לוקיוס קורנליוס משבט ווֹטוּריה.[13]

אף על פי כן, ועל אף מיקומו המיוחס ולפרסום שלו זכה הבניין, אשר מוזכר בכל ספרי ההדרכה ועבודות המחקר, תפקידו של הבניין עדיין אינו ידוע בוודאות.

מחקרים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים אחרונים, עם זאת, מאפשרים לנו להעריך מחדש את ה"טאבולאריום", במיוחד הם מאפשרים לנו לסלק שורה של דעות קדומות. מחקרים אלה נעשו על ידי שלושה חוקרים, ניקולס פרסל (1993), הנר פון הסברג (1995) ופייר לואיג'י טוצ'י (2005), שכל אחד מהם תרם תרומה חשובה לוויכוח, גם אם מסקנותיהם אינן משכנעות לחלוטין, ובמקרים מסוימים אינן נכונות.[14]

פרסל, שהסתמך על תאוריה ישנה של תאודור מומזן (1858), סירב לקבל את הזיהוי המסורתי של המבנה עם הטאבולאריום, משום שאין לו מאפיינים אדריכליים שבדרך כלל מאפיינים ארכיון. למעשה, אנרי ג'ורדן כבר ציין שברומא, בניגוד לערים אחרות באיטליה העתיקה, לא היה רק אחד אלא מספר טאבולאריות, שכל אחד מהם היה  קשור למשרד מנהלי אחר.[15]

נקודה נוספת משמעותית מאוד עולה ממאמרו של פון הסברג, שחקר מחדש קבוצה של יצירות אדריכליות שעדיין נשמרו במקום שבו התגלו בתחילת המאה התשע עשרה. היצירות האלה מורכבות מעמודים העשויים חוליות, כותרות קורינתיות וארכיונים, כאשר הכל עשויים מאבן הטרוורטין, שבדרך כלל יוחסו לקומה השנייה של ה "טאבולאריום". הממדים המרשימים של יצירות אלה מרמזים דווקא, כי הבניין אינו בהכרח טאבולאריום. פון הסברג ייחס אותם בצורה נכונה לשני שלבים של מקדש גדול, רפובליקאי מאוחר ואחד פלאבי מאוחר. האחרון ללא ספק קשור לשחזור הדומיטיאני בעקבות השריפה של שנת 80 לספירה. פרשנות זו נראית ודאית, עם זאת, ייחוסם של היסודות האדריכליים לבניין שחורבותיו עדיין ניכרות בגן האראקואלי, אינו נכון.[16]

מנגד, טוצ'י, אשר התחיל מנקודת המבט של פרסל ("הטאבולריום" אינו טאבולאריום), בחן מחדש את היסודות האדריכליים שנחקרו על ידי פון הסברג ואישר את ייחוסם למקדש של התקופה הרפובליקנית. הוא הדגיש, עם זאת, את נקודות החולשה של המחקר של פון הסברג. מחד גיסא זה מוכיח, אם כן, כי הטאבולאריום הוא למעשה המרתף (substructio) של המקדש המוצע, אשר בנייתו שייכת לתקופה מ- 78 לפנה"ס ואילך. מאידך גיסא, השערתו של טוצ'י כי זהו בית המקדש של יוּנוֹ מוֹנֶטָה, שהועבר לכאן ושוחזר לאחר שריפת הקפיטולום בשנת 83 לפני הספירה, אינה מקובלת. שינוי במיקומו של מקדש שהיה במובן מסוים מזוהה עם המצודה לא יכול להיות מוצדק על בסיס הראיות הנוכחיות. הסיבה לך היא שהשרידים שעדיין נראים על המצודה כוללים מבנים של התקופה הקיסרית, כגון שני קירות בטון מקבילים הקשורים ליסודות העמודים, אשר שייכים לשחזור הדומיטיאני של המקדש, דבר אשר סותר את שייכותו של המבנה למקדש.[17]

בהתייחסות לקומה הרביעית, האם היא אכן הקומה העליונה של הטאבולאריום? האם היה זה המקום שבו שיכן אספסיאנוס את "שלושת אלפי טבליות הברונזה ...", "צווים של הסנאט וחוקי האספה הפלבאית על אמנות ובריתות ומענקים אינדיבידואליים של זכויות אישיות"?[18]

כמה חוקרים הטילו ספק בזיהוי הזה. תאודור מומזן, ההיסטוריון המפורסם ביותר של רומא העתיקה במאה התשע-עשרה, טען כי הממשלה הרומית אינה זקוקה למחסן עצום עבור "המסמכים" שלה, כל מקום, קטן ככל שיהיה, יכול לשמש כ"טאבולאריום". ויתר על כן, הכתובת המפורסמת שנמצאה על ידי קנינה לא הייתה, ככל הנראה, מקורית. רוב בני זמנו של מומזן וממשיכיהם התעלמו מההצעות הללו, אך פרסל דגל בהם באחרונה, וזיהה את הטאבולאריום כ"אטריום ליברטיס ", אטריום החירות, בניין רפובליקני ידוע.[19]

מאוחר יותר, הציע טוצ'י כי שני חללים מרכזיים ביסודותיו של הטאבולאריום, מצביעות כי שתי הקומות הקיימות שלו היו רק היסודות של  המקדש הגרנדיוזי של ג'ונו מונטה שבעבר היה אמור להיות מעל למצודה תחת הכנסייה של סנטה מריה איו ארצ'לי עם פלטפורמה כה גדולה.[20]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טאבולאריום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Musei Capitoloni, Rome, http://www.museicapitolini.org/en/sede/campidoglio_antico/tabularium
  2. ^ Tabularium, State record office on east slope of the Capitoline Hill, http://wayback.archive-it.org/7877/20160919161419/http://dlib.etc.ucla.edu/projects/Forum/reconstructions/Tabularium_1/history
  3. ^ James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 200
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 202
  5. ^ 5.0 5.1 James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 203
  6. ^ James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 203
  7. ^ James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 203-205
  8. ^ James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 208-209
  9. ^ Filippo Coarelli, Substructio et tabularium, Papers of the British School at Rome, 78, 2010-11, עמ' 107 doi: 10.1017/s0068246200000829
  10. ^ Luciana Duranti, Cyberspace: A Communal Place or a Place of Separation?, Department of Information and Communication Sciences, Faculty of Humanities and Social Sciences, Zagreb, Croatia, 2015, עמ' 243-244 doi: 10.17234/infuture.2015.3
  11. ^ Luciana Duranti, Cyberspace: A Communal Place or a Place of Separation?, Department of Information and Communication Sciences, Faculty of Humanities and Social Sciences, Zagreb, Croatia, 2015, עמ' 244-245 doi: 10.17234/infuture.2015.3
  12. ^ Luciana Duranti, Cyberspace: A Communal Place or a Place of Separation?, Department of Information and Communication Sciences, Faculty of Humanities and Social Sciences, Zagreb, Croatia, 2015, עמ' 245 doi: 10.17234/infuture.2015.3
  13. ^ James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 199
  14. ^ Mary Pedley, The manuscript papers of Diego de Revillas in the Archive of the British School at Rome, Papers of the British School at Rome, 78, 2010-11, עמ' 107-109 doi: 10.1017/s0068246200009752
  15. ^ Mary Pedley, The manuscript papers of Diego de Revillas in the Archive of the British School at Rome, Papers of the British School at Rome, 78, 2010-11, עמ' 109 doi: 10.1017/s0068246200009752
  16. ^ Mary Pedley, The manuscript papers of Diego de Revillas in the Archive of the British School at Rome, Papers of the British School at Rome, 78, 2010-11, עמ' 111-115 doi: 10.1017/s0068246200009752
  17. ^ Mary Pedley, The manuscript papers of Diego de Revillas in the Archive of the British School at Rome, Papers of the British School at Rome, 78, 2010-11, עמ' 115 doi: 10.1017/s0068246200009752
  18. ^ James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 208
  19. ^ James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 208
  20. ^ James E. Packer, Gilbert J. Gorski, The Roman Forum, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 209