טביעת האונייה מסדה
 | |
| האונייה "מסדה" עם שרגא בורובסקי, 1949. | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | מטען כללי |
| צי | צי הסוחר הישראלי |
| דגל הצי |
 |
| חברת ספנות | אופיר (קואפרטיב ספנות) |
| אוניות בסדרה | שמות קודמים: Mecur ex Falkenstein ex Diana |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | Maats. Fyenoord, Roterdam |
| הושקה | 1901 |
| תקופת הפעילות | 27 בנובמבר 1949 – 28 במרץ 1950 (17 שבועות ו־3 ימים) |
| אחריתה | נרשמה בקונסוליה הישראלית בקופנהגן ב-27 בנובמבר 1949. טבעה בים הטירני, ב-28 במרץ 1950 |
| מיקום | 39°07′0″N 15°57′0″E / 39.11667°N 15.95000°E |
| נתונים כלליים | |
| תפוסה | 844 טון |
| מעמס | 1,959 טון |
| אורך | 64.22 מטר |
| רוחב | 9.20 מטר |
| שוקע | 4.72 מטר |
| מהירות | 9 קשר |
| גודל הצוות | 18 איש |
| הנעה | מנוע קיטור 3 צילינדרים בהספק 585 כ"ס. |
| צורת הנעה | מדחף יחיד |
אסון טביעת האונייה הישראלית "מסדה" אירע ב-28 במרץ 1950, הספינה שהייתה שייכת לחברת אופיר (קואפרטיב ספנות) טבעה במהלך הפלגתה בים הטירני עם מטען עצים, בדרכה מוויבו ולנטיה לסלרנו. הצוות חילץ את עצמו מן הספינה הטובעת באמצעות סירות הצלה ואולם רק 14 אנשי צוות שהיו בסירה אחת הגיעו לחוף האיטלקי. שישה אנשי צוות שהיו בסירה אחרת טבעו.
היה זה האסון הימי הראשון של צי הסוחר הישראלי. בשל תוצאותיו חוקק חוק הספנות והוקם מנגנון פיקוח על ביצוע תקנות הבטיחות.
פירוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מסדה" הייתה האונייה הראשונה של אופיר (קואפרטיב ספנות). היא נרכשה בדנמרק בנובמבר 1949. ב-28 במרץ 1950, כ-10 מייל ימי מהחוף המערבי איטליה, בשל הטענה לא תקינה של מטען העצים אותו נשאה האנייה, היא נטתה על צידה הימני נכנסו מים לחדר המכונות מהפתח בסיפון, והאנייה החלה לטבוע. את סירת ההצלה השמאלית לא ניתן היה להוריד. גם סירת ההצלה הימנית לא הורדה אלא שתי סירות עבודה מהירכתיים.
סירת העבודה ובה ארבע עשר ניצולים הגיעה בחתירה לחוף ליד העיירה אמנטיאה (Amantea). ששת הימאים בסירת העבודה השנייה טבעו בים מסיבה בלתי ברורה. בחיפושים שעכו ספינות ומטוסים איטלקיים נמצאה הסירה הפוכה בלא האנשים. כעבור זמן מה נפלטה גופתו של שלום קליין לחוף האיטלקי.
בירור נסיבות המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זאב הים (רב חובל) נשלח על ידי שר התחבורה דוד רמז לברר את המקרה. הוא הגיע לרומא ביקר בסאלרנו, ויבו לנסיה ונאפולי. נפגש עם האדמירל האיטלקי הממונה על האזור. למד על החיפושים וראה כי נעשה הכל אך ששת הימאים בסירה לא נמצאו.
ועדת חקירה בראשות רב חובל משה אברמסקי מצאה. טעינת מטען העצים על האנייה נעשתה בצורה גרועה. רב החובל הדני א. ברגנזון דרש להפסיק טעינה. כי חלק מאנשי הצוות שהיו בעלי הקואופרטיב והרשו לעצמם להפר את הוראת רב החובל. נעשו שינויי ציוות החובל הראשון י. הרנה גם הוא דני מונה לקברניט. אנוש שטמפר מינה עצמו לחובל ראשון. לפני הפלגת האנייה פוטר החובל השני שהיה דני ולא מונה אחר במקומו. גם קצין האלחוט פוטר מטעמי חיסכון.
מסדה הפליגה לסאלרנו וטענה כ-600 טון עצים לפורטוגל. משם יצאה לויבו ולאלנסיה שם הייתה צריכה לסיים את ההטענה. בשעת תמרוני היציאה מסאלרנו פגע מדחף האנייה במכשול תת-ימי אך לא נבדק הנזק. בויבו ולנסיה עגנה ליד רציף בעומק רדוד ונגעה בתחתית. לאחר שהשתחררה נטתה ב-20 מעלות לצדה השמאלי. רב החובל הורה לאזן את האנייה במילוי מי ים במיכל התחתית הימני.[1] לאחר שיט של שעתיים וחצי נטתה האונייה ימינה באופן פתאומי עד כ-40 מעלות. מים החלו לחדור לחדר מכונות.
בגלל הנטייה החזקה היה קושי להוריד את סירות ההצלה והורדו שתי סירות העבודה. הצוות נטש את האונייה בלי לקבל על כך פקודה מרב החובל.
דיונים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, ב-23 ביוני 1954, קבעה השופטת אוגניה וינוגרדוב כי מותם של ששת אנשי הצוות נעשה על ידי רשלנות ומחדל של הממונה מטעם הקואופרטיב שמינה עצמו כחובל ראשון אנוש שטמפר.[2] נדון לשנת מאסר אחת על כל אחד מהנספים. נקבע כי ירצה את העונש באופן חופף.
עורכי דינו של שטמפר יצחק טוניק ומלצר, ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. השופטים שניאור זלמן חשין, דוד גויטיין ואלפרד ויתקון קיבלו את הערעור ושטמפר זוכה.[3]
אף כי היה ברור שנעשתה הזנחה בטעינת העצים שגרמה להתהפכות הנושא לא נידון. אף כי שטמפר קיבל הוראה להוריד את סירת ההצלה ולא ביצעה. סירות העבודה הורדו והצוות ירד בהן בלא הוראת רב החובל. סירת העבודה הקטנה לא הייתה ערוכה להצלה. סיבת המוות נשארה בגדר תעלומה. השופטים מצאו שלא ניתן לתלות את האשמה באנוש שטמפר.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטביעת האונייה מסדה נספו 3 אנשי צוות ישראלים: יוסף פלדשטיין, שרגא ברובסקי ושלום קליין. ושלושה זרים: פצ'יו רוזריו ממלטה, קרל הנסן מדנמרק ובלטו מאיטליה.
ערך מורחב – טביעת האוניה "השלושה"
אופיר (קואפרטיב ספנות) רכש בדצמבר 1950 אונייה אחרת וקרא לה בשם "השלושה" מציין את שלושת הנעדרים הישראלים בטביעת "מסדה". לאחר שזו נמכרה נרכשה אונייה אחרת שנקראה בשם " השלושה" אונייה זו טבעה ב-24 בינואר 1967 על כל אנשיה.
הנספים באסון "מסדה" מונצחים באתר ההנצחה לחללי צי הסוחר, בפינת הרחובות ווינגיט ושדרות קיש בחיפה.
שרגא בורובסקי בוגר מחזור ב' של בית הספר הימי בחיפה, מונצח גם בבית הספר לקציני ים עכו. שמו חקוק על המציבה במגרש המסדרים ותמונתו מוצגת בספריית בית הספר.
מקורות וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב הים (רב חובל), נתיבי ים, הוצאת מלוא בע"מ בשיתוף חבל ימי לישראל, 1972, עמ' 131–136.
- ר/ח הלל ירקוני, מסדה, בספר 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל, הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2005, עמ' 96.
- ר/ח הלל ירקוני, הים האנייה ועם ישראל, פרדס הוצאה לאור, 2009, עמ' 17.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפרד ויתקון, פסק הדין ב-ערעור פלילי 174/54 - אנוש שטממפר נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י', עמ' 5, מאתר נבו, 1956
- רב החובל זאב הים מעיד במשפט טביעת מסדה, דבר, 28 ביולי 1953.
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תאריך הטביעה באתר ההנצחה נחקק בטעות 23 במרץ.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זאב הים (רב חובל), נתיבי ים, עמ' 133.
- ^ זאב הים (רב חובל), נתיבי ים, עמ' 135.
- ^ אלפרד ויתקון, פסק הדין בערעור אנוש שטמפר, ב-6 בינואר 1956.