אלפרד ויתקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפרד ויתקון
אלפרד ויתקון, 1962
לידה 23 בפברואר 1910
ברלין
פטירה 1984 (בגיל 73 בערך)

ד"ר אלפרד וִיתְקוֹן (וִיטְקוֹבְסקי) (23 בפברואר 19101984) היה שופט בית המשפט העליון, מומחה לדיני מסים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד ויתקון נולד בשנת 1910 בברלין בירת גרמניה במשפחה יהודית עשירה, בנם השני של אדולף ויטקובסקי ולינה (רחל) לבית חווס. למד באוניברסיטאות ברלין, בון ופרייבורג, וממנה קיבל ב-1933 תואר דוקטור למשפטים. לאחר מכן המשיך להשתלם במידל טמפל שבלונדון והוסמך כבאריסטר.

ב-1935 עלה לארץ ישראל, כמו שני אחיו, והתגורר ברחוב הפלמ"ח בירושלים. באביב 1936 נישא לגְרֶטָה פיליפסון והיה אב לנעמי געש ולגדעון ויתקון, לימים מנהל ועורך דין, מנכ"ל הסוכנות היהודית ומנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל.[1]

עבד כעורך דין פרטי, עד שבשנת 1948 מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. במאי 1951 מונה לבית המשפט העליון במינוי זמני,[2] וב-1954 מונה לשופט בבית המשפט העליון. במקביל היה מרצה לדיני מסים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

ויתקון היה מומחה מובהק לדיני מסים, וספרו "דיני מסים", שיצא לאור בארבע מהדורות, נחשב לספר יסוד בנושא בישראל. במבוא לספר זה נתן מענה לשאלה שמטרידה רבים:

"על חוק מס הכנסה – וכיוצא בו שאר דיני המסים – נאמר שהוא 'מסובך ומסורבל ומעורפל'. ועדות שנתמנו, בארצות רבות, על מנת ליתן לחוק זה צורה פשוטה ומובנת לכל אדם, הגיעו לכלל דעה שאין זה אלא משאלת הדיוטות, ושאך בור גמור בעניין הנדון יכול לצפות שיינתן לו חוק מס הכנסה פשוט. שכן הנושא עצמו מסובך ומסורבל מטבעו ומעיקרו".

פסק דין נודע שלו עוסק בזכותה של דמוקרטיה להתגונן מפני הקמים נגדה:

"חופש ההתאגדות הוא מעיקרי המשטר הדמוקרטי ואחת מזכויות היסוד של האזרח. חלילה לנו לשלול זכות זו ולפסול אגודה בשל כך בלבד, שמטרתה או אחת ממטרותיה היא לשאוף לשינוי המצב החוקי הקיים במדינה... אך שום משטר חופשי לא יתן את ידו והכרתו לתנועה החותרת תחת אותו משטר עצמו... לא פעם קרה בהיסטוריה של מדינות בעלות משטר דמוקרטי תקין, שקמו עליהן תנועות פשיסטיות וטוטליטריות למיניהן, והשתמשו בכל אותן הזכויות של חופש הדיבור, העתונות וההתאגדות, שהמדינה מעניקה להן, כדי לנהל את פעולתן ההרסנית בחסותן" (בג"ץ 253/64 ג'ריס נ' הממונה על מחוז חיפה, פ"ד יח (4))

כשופט בית המשפט העליון ישב ויתקון בהרכב הערעור במשפטו של אדולף אייכמן, כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת השביעית, ובשנת 1972 מונה ליו"ר ועדת חקירה ממלכתית לעניין חברת "נתיבי נפט". כמו כן הוא עמד בראש הוועדה לעניין מעצרים מנהליים, הוועדה לבדיקת סעיפי חוק לשון הרע, הוועדה לעניין הפיצויים מגרמניה והוועדה לתכנון שטרי כסף ומעות בבנק ישראל.

בשנת 1980 זכה בפרס צלטנר. באותה שנה, בהגיעו לגיל פרישה, פרש מבית המשפט העליון.

נפטר בשנת 1984. ב-1988 ראה אור קובץ מאמרים ורשימות פרי עטו. על שמו רחובות בירושלים ובבאר שבע.

אחיו הגדול של ויתקון, ד"ר ארווין (משה) ויטקובסקי (ויתקון), היה כלכלן, כיהן כנספח הכלכלי הראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון (19491951) ולאחר מכן היה מנכ"ל בנק אגוד לישראל.[3] בתו הצעירה של ארווין, רעיה הַרְניק, היא סופרת ילדים, משוררת ופעילת חברה ישראלית, אלמנתו של המוזיקאי ועורך הרדיו מאיר הרניק ואמו של רב-סרן גוני הרניק, שנפל בקרב על הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיני מסים רשימות לפי הרצאותיו של א’ ויתקון; בעריכת מיכאל רעואל,‫ ירושלים: מפעל השכפול [האוניברסיטה העברית], תשי"ד 1954.
  • משפט וחברה, תל אביב: דביר (דביר לעם), תשט"ז 1955.
  • מבוא לדיני המסים: מסי הכנסה, עזבון ושבח, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשי"ז. ‬(3 כרכים; מהדורה ב מורחבת ומתוקנת, ב-4 כרכים: תשכ"ב; מהדורה ג מורחבת ומתוקנת, בהשתתפות יעקב נאמן: תשכ"ו; מהדורה ד מורחבת ומתוקנת: תשכ"ט‬.)
  • פוליטיקה ומשפט: הרצאה שנייה בסדרת ההרצאות השנתיות לזכרו של הנשיא הראשון של בית המשפט העליון הד"ר משה זמורה ז"ל: דברים שנאמרו ביום י’ באדר ב’ תשכ"כ,‫ ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ה.
  • משפט ושיפוט: קובץ מאמרים ורשימות, ירושלים: שוקן, תשמ"ח 1988.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קלוד קליין, 'עם פרישתו של ד"ר אלפרד ויתקון מבית המשפט העליון', משפטים י (1980), 194–195.
  • אלפרד ויתקון, 'מעולמו של שופט', עיוני משפט ז, 3 (תש"ם), 531–540.
  • יוסף גרוס, 'השופט ד"ר אלפרד ויתקון עם פרישתו מבית המשפט העליון', עיוני משפט ז, 3 (תש"ם), 525–530. (על תרומתו לדיני המסים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עו"ד גדעון ויתקון: קורות חיים, באתר הוצאת רונן .
  2. ^ פקודת בתי המשפט 1940 מינוי, ילקוט הפרסומים 162, 24 במאי 1951, עמ' 959–960.
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה ארוין ויתקון (ויטקובסקי)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4520.
  4. ^ משפט ושיפוט באתר הוצאת שוקן.