טיוטה:משאל העם בסידמאה (2019)
משאל העם בסידמאה היה משאל עם ב-20 בנובמבר 2019 על קיום אזור אטונומי שהתקיים באזור סידמאה (אנ') (בעבר במדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום) שבאתיופיה.[1][2] שאלת המשאל הייתה האם להקים אזור אוטונומי לבני עם הסידמאה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור סידמאה מאוכלס ב-3 מיליון תושבים, ומאכלס ברובו את עם הסידמאה, הקבוצה האתנית החמישית במדינה, שמהווים רוב יחסית של קצת פחות מ-20%, ו-14 מיליון התושבים במדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום מפוזרים ביותר מחמישית המדינה. עם זאת, באזור נמצאים שני מפעלי הקפה, סידמו וירגצ'פה, ופארק התעשייה של אווסה, המוקדש לטקסטיל ולבגדים, שנותנים מספר יתרונות כלכליים לאזור והמעניקים לו משקל פוליטי מסוים.
עם הסידמאה חיו בעבר קיום מינהלי נפרד בתקופת האימפריה האתיופית, שבוטלה ב-1974, בעקבות הפלת הקיסר היילה סלאסי במהלך המהפכה האתיופית על ידי החונטה הצבאית האתיופית. העם חזר לאוטונומיה עצמאית לאחר נפילת החונטה החונטה הצבאית האתיופית עם הקמתה של ממשלת המעבר האתיופית, ב-1991. עם זאת, מה-21 באוגוסט 1995, על פי חוקת הפדרציה, אתיופיה מחלוקת על פי 9 מדינות בעלות אוטונומיה רחבה בענייני פנים, כאשר 5 מהן מדינת מונו-אתניות (אורומיה, עפר, תיגראי, אמהרה וסומלי). סידמאה הייתה חלק ממדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום, מדינה בעלת אוטונומיה רחבה בענייני פנים. מאז דרש העם סידמאה באופן קבוע להקים מחדש את האזור האוטונומי משלו, אם כי לא בוצע עד לקיומו של משאל העם. בקשה זו מתאפשרת באופן חוקתי על ידי סעיף 47 בחוקת הפדרציה, המעניק לכל מדינה, לאום או עם זכות להקים אזור אוטונומי משלה, אם המועצות המקומיות הנוגעות בדבר יגישו בקשה למועצת המדינה. לאחר אישור הבקשה, יש שנה אחת לקבוע את המועד לארגון משאל עם, אותו יש לאשר ברוב מוחלט של האוכלוסייה הנוגעת בדבר. אתיופיה היא, עם זאת, מדינה סמכותית, המובילה במשך עשרות שנים על ידי אותה קואליציה, החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית, שמתנגדת לקיום משאל העם.
המצב השתנה בתחילת 2018 כאשר המדינה נסערה בגלל תסיסה חברתית-פוליטית שהובילה לדחיית הבחירות המוניציפליות באפריל ולהתפטרותו של ראש הממשלה היילמריאם דסלן. החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית מינתה אז את אבי אחמד לתפקיד ראש ממשלת אתיופיה ב-2 באפריל 2018. מיד לאחרי מינויו, הוא התחיל ברפורמות, כולל שחרור מתנגדים פוליטיים, פתיחת המרחב הדמוקרטי וכן חזרה לשלום עם אריתריאה השכנה, שזיכתה אותה בפופולריות משמעותית וקבלת פרס נובל לשלום ב-11 באוקטובר 2019. בנוסף, הוא ביצע רפורמה במבנה הקואלציה, שמורכבת מברית של 4 סיעות: ארגון האורומו העממי-דמוקרטי, התנועה הלאומית-דמוקרטית האמהרית, החזית הדמוקרטית העממית הדרום אתיופית והחזית העממית לשחרור תיגראי.
הליברליזציה הפוליטית המופעלת על ידי אבי אחמד דחפה את תומכי הקמת האוטונומיה העצמית של סידמאה להעלות את דרישותיהם. הם הגישו רשמית בקשה להקמת אזור אוטונומי ב-18 ביולי 2018 בהנהגת המפלגה העיקרית של הקבוצה האתנית, "Mouvement de liberation sidama" (MLS).
בתחילה, בחרו הרשויות להתעלם מהבקשה, ולא פעלו בהתאם. הממשלה חששה במיוחד כי הענקת אוטונומיה זו תייצר דרישות דומות בקרב קבוצות אתניות רבות אחרות, ותחליש את כוחה של המדינה. מול שתיקת הממשלה, ה-MLS איימה להכריז, באופן חד-צדדי, על אוטונומיה, כי היעדר יישום משאל העם מהווה מעשה תוקף על ידי הממשלה. החוקה, שנוסחה בצורה לא מדויקת, אכן יכלה להוות נושא לפרשנות רחבה מאוד לסעיף 47. הפגנות עצומות ועימותים על המשטרה המקומית התקיימו באווסה בתחילת יולי 2019, לאחר שלא בוצעו שום פגישות בין הממשלה לבין המנהיגים הפוליטיים בסידאמה. ההפגנות דומות התקיימו גם בעיירות שכנות, ורטה (אנ') וירגעלם. עימותים אלו התרחשו בהקשר הלאומי של אלימות בין-קהילתית: סכסוכים סמויים רבים בין קבוצות אתניות פרצו בסוף 2018, לאחר הפסקת הסכסוכים על ידי המשטרה, שהובילה לטבח בין-עדתי.
מול המתיחות של ההפגנות ולאחר שארבעה מפגינים מתו בעקבות תחמושת חיה של חיילים, הממשלה נכנעה לבסוף ב-18 ביולי 2019. באותו יום, הכריזה מועצת הבחירות הלאומית של אתיופיה על ארגון משאל על שם העם סידמאה בחמשת החודשים שלאחריה. הממשלה טענה אז כי קיבלה את הבקשה רק בנובמבר 2018. למרות הפרש התאריכים, שנחשב בעבר כלא מתקבל על הדעת על ידי ה-MLS, דוברו, דסלגין מסה, הצהיר כי היא תקבל את לוח הזמנים החדש לסיום ההפגנות. לעומת זאת, העימותים נמשכו מספר ימים לפני חזרתם לרגיעה, וגרמו למותם של 53 מפגינים. תוצאת המשבר הייתה נושא למשא ומתן של הרגע האחרון בין הגורמים הפוליטיים השונים.
בשבועות שלאחר מכן נראה היה כי ראש הממשלה אבי אחמד מתמהמה, וציין בנאום בפני הפרלמנט את מורכבות הנושא, שעשוי לחייב תיקון חוקתי, שמספרם ושמותיהם של תשעת האזורים מוזכרים במפורש בחוקה. עם זאת, תיקון כזה ידרוש הצבעה ברוב של שני שלישים של חברי הפרלמנט, ואחריו הצבעה ברוב של שני שלישים של תשעת המדינות המרכיבות את אתיופיה. אף על פי שהטענה מבוססת חלקית, נראה כי יש הטוענים כי ראש המשלה ניסה לחלץ את עצמו ממצב עדין זה. מפני שסעיף 47 קובע כי מדינה חדשה שאושרה במשאל עם אינה צריכה להגיש בקשה לחברות, המצב מוביל לפרשנויות שונות. עם זאת, ביולי 2019, הממשלה הפדרלית של אזור סידמאה, וכמו כן של מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום בחרה להתקדם למשא ומתן ואישרה את ארגון משאל העם.
תוצאות המשאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
| אפשרות בחירה | הצבעות | אחוזים | |
|---|---|---|---|
| כן | 2,225,249 | 98.52% | |
| לא | 33,463 | 1.48% | |
| קולות תקפים | 2,258,712 | 99.19% | |
| קולות פסולים או פתקים לבנים | 18,351 | 0.81% | |
| סך הקולות | 2,277,063 | 99.86% | |
| בעלי זכות הצבעה | 2,280,147 | 100% | |
| מקור:[3] | |||
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ethiopia: Sidama's self-determination referendum set for Nov. 20
- ^ "Hope, uncertainty as Ethiopia's Sidama gear up for statehood vote". www.aljazeera.com. נבדק ב-20 נוב' 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Addis Standard