המהפכה האתיופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקיסר שהודח: היילה סלאסי.

המהפכה האתיופית, הידועה גם בשם המהפכה המרקסיסטית, היא מהפכה שהתרחשה באתיופיה בין 12 בינואר - 15 בספטמבר 1974, ושבמסגרתה הופל היילה סלאסי, קיסר האימפריה האתיופית והחונטה הצבאית עלתה לשלטון במקומו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתיופיה המשוחררת

הקיסר: ניסיונות לשינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היילה סלאסי

Bete Giyorgis Lalibela Ethiopia.jpg

היסטוריה של אתיופיה
התקופה הקדומה
ימי הביניים
אתיופיה המודרנית
סוציאליזם
כיום

ארבע עשרה שנות שלטונו האחרונות של הקיסר היילה סלאסי העידו על גידול בהתנגדות לשלטונו. לאחר דיכוי ההפיכה הכושלת של 1960 הקיסר החל בצעדים למנוע הפיכה נוספת ולכן חילק חלקות אדמה לקציני צבא ומשטרה. ב-1966 הקיסר יזם תוכנית לשינוי מערכת מיסוי האדמה, תוכנית שתפגע במיוחד באצילים שהיו בעלי אחוזות אדמה גדולות, תוכנית זו של הקיסר נכשלה ובתגובה לכך בנובמבר 1967 בית הנבחרים יזם תוכנית למיסוי היבול החקלאי, חקלאים רבים התנגדו לכך בייחוד במחוז גוג'אם שבצפון-מערב אתיופיה. ב-1969 לאחר שנתיים של פעולה צבאית ממשלתית במחוז, הממשלה ביטלה את תוכנית המיסוי. מפלת הקיסר במחוז גוג'אם עודדה התקוממויות של בעלי קרקעות מחוזיים נוספיים אך לא באותו סדר גודל. בתחילת 1965 הפגנת סטודנטים פרצה והמפגינים דרשו רפורמות חדשות, טיפול בשחיתות השלטונית ופיקוח על מחירים, בו בזמן החלו איכרים מהמחוזות הדרומיים להפגין כנגד הקיסר ועל מנת להשתיקם חולקו להם אדמות. הממשלה שהגבילה את פעילות קונפדרציית איגודי העובדים האתיופים הותקפה בביקורת חריפה על ידי העובדים, בעיות אלו גרמו לקיסר לטפל ביחסי חוץ ולהשאיר את מדיניות הפנים לראש ממשלתו אקלילו הבט-ווולד.

העם: הקיסר נכשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כישלון הממשלה בביצוע רפורמות כלכליות-פוליטיות משמעותיות יחד עם העלייה באינפלציה, השחיתות, הרעב שהוסתר מהקהילה הבינלאומית ואי שביעות הרצון הכללית סיפקו את הרקע למהפכה המרקסיסטית שהחלה להתפתח. רוב המפגינים כנגד הקיסר היו משכילים עירונים שקידמו ליברליות ודמוקרטיה פרלמנטרית היו בראש התקוממויות האזרחיות. ערב המהפכה הצבא אתיופי היה מחולק למספר סיעות, הקיסר קידם את החלוקה הזאת בכוונה על מנת למנוע מכל אדם או קבוצה כלשהי לצבור כוח. סיעות אלו כללו את המשמר הקיסרי שאורגנו מחדש בעקבות ההפיכה הכושלת ב-1960, זרוע היבשה (הכוח הלאומי-קרקעי האתיופי) שהיה מחולק בעצמו למספר רב של סיעות אך נשלט על ידי קבוצה של קצינים בכירים שהיו קשורים לקבוצת האנשים שנקראו "החוזרים"[1], והסיעה האחרונה חיל האוויר. בוגרי המכללות הצבאיות וקציניהם יצרו גם קבוצה נפרדת. התנאים בצבא האתיופי היו גרועים עם אזרחים שהיו מגויסים לעתים קרובות וקיבלו משכורות נמוכות ואוכל שלא הספיק לכלל החיליים. האזרחים המגויסים שכללו בתוכם בוגרי אוניברסיטאות שהגיעו מהאזורים הכפריים שסבלו מבצורת ארוכה ורעב חריף. התפיסה הכללית בעם כלפי הרעב הייתה שהממשלה המרכזית סירבה בכוונה לעזור ברעב המתחולל בצפון המדינה. אי שביעות הרצון בעם הייתה רבה והייתה נפוצה בעיקר בשכבות הביניים שרובו תמך בעבר בקיסר מאז סוף מלחמת השחרור האתיופית.

מהלכי המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ראשון: הפגנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – צבא אתיופיה · אקלילו הבט-וולד
התפטר בלחץ המפגינים ראש הממשלה אקלילו הבט-וולד.

המהפכה החלה עם מרד של החטיבה הרביעית של צבא אתיופיה שהייתה מוצבת בנאגלה במחוז סידאמו שבדרום אתיופיה ב-12 בינואר 1974. החיילים שהובלו על ידי הקצינים שלהם מחו על חוסר באוכל ומים ולקחו את כבן ערובה את מפקד החטיבה ודרשו פיצוי מהקיסר. ניסיון הפיוס הכושל הוביל לדרישות דומות מיחידות אחרות בצבא האתיופי, באסמרה שבאריתריאה החטיבה השנייה כלאה את מפקידה והודיעה על תמיכה במורדי החטיבה הרביעית. חיל הקשר האתיופי שתמך בהתקוממות שידר את המידע ליתר חטיבות הצבא. במקביל לכך באתיופיה עצמה הייתה אי שביעות רצון כללית והעם החל בהתנגדות ברחבי הקיסרות האתיופית. התנגדות הייתה בעיקר בגלל עליית מחירי הדלק בעקבות משבר האנרגיה העולמי, שנוי תוכנית הלימודים בבתי הספר ושכר מורים נמוך החל להתגבש לקראת סוף פברואר. המורים, הפועלים והסטודנטים דורשו משכורת גבוהות יותר ותנאים טובים יותר בעבודה ובחינוך בנוסף להתנגדות לרפורמה האגררית והרעב שפקד את אתיופיה בתחילת שנות השבעים. קבוצות אלו החלו להקים תנועות פוליטיות על מנת לקדם את מטרותיהם. המהומות בבירה והמרד הצבאי המומשך הוליכו להתפטרותו של ראש הממשלה אקלילו הבט-וולד ב-28 בפברואר בעקבות זאת הקיסר מינה את אנדלקטצ'או מקונן אציל שוואני נוסף לראש ממשלה.

ב-5 במרץ הממשלה הודיעה על שינוי באחד מסעיפי חוקת 1955 ובעקבות זאת ראש ממשלת אתיופיה הוא זה שעומד בראש בית הנבחרים ולא הקיסר. הממשלה החדשה רק ביצעה את החלטות הקיסר שנשמרו בסוד, הקבינט החדש למשל שמונה על ידי הקיסר הורכב רק מאצילים. וועדת החוקה השמרנית שמונתה ב-21 במרץ לא כללה נציגים של הקבוצות שדרשו שינויים. הממשלה החדשה לא הציגה רפורמות רציניות להוציא העלאת שכר החיילים, הממשלה בחנה את הדרישה לשינויים במערכת החינוך והחלה לפקח על האינפלציה. שינויים אלו הורידו את אי שביעות הרצון הכללית לקראת בסוף מרץ.

חלק שני: השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – החונטה הצבאית האתיופית · מלחמת האזרחים · אנדלקטצ'או מקונן

באותו הזמן מספר גורמים בתוך הצבא האתיופי טענו שהם הנציגים של הצבא והממשלה צריכה לנהל משא ומתן אתם, קבוצה זו כללה בתוכה איישים מהמשמר הקיסרי, קציני צבא, מספר גדול של חיילים וקציני משטרה קבוצה זו התרכזה סביב אלוף משנה עלם זאווד טסמה, המפקד של החטיבה המוטסת שבסיסה בבירה באדיס אבבה. בסוף חודש מרץ טסמה נהפך למנהיג הלא רשמי של הוועדה המתאמת הבין-יחידתית הידוע גם בשם הוועדה לתיאום הכוחות המזוינים גוף זה קיבל אישור מראש הממשלה לפעול, למרות זאת יותר מאוחר טסמה נעצר יחד עם מספר גדול של קצינים מחיל האוויר בגין המרדה, קצינים שבדרך כלל תמכו במדניות ראש הממשלה. מעצרים אלו של הממשלה, לא הרתיעו קצינים אחרים והם דרשו רפורמות פוליטיות משמעותיות. בתחילת יוני מספר קצינים שמספרם מעורך בכשנים עשר נתנו הוראה וביקשו שכל יחידת צבא ומשטרה יישלחו שלושה קצינים לבירה להתייעצות, בסוף יוני, גוף של קצינים שמנו כ-120 שאף אחד מהם לא היה מעל דרגת רב סרן וכמעט כולם היו אלמוניים ארגנו את עצמם והקימו גוף חדש הנקרא הוועדה לתיאום הכחות המזוינים, המשטרה וצבא היבשה או בשמו המקוצר מאמהרית דרג שמשמעותו וועדה. גוף זה בחר במנגיסטו היילה מריאם בתור היושב ראש ובאטנפו אבטה כסגן היושב ראש.

חברי הדרג מעולם לא השתנו אחרי הפגישות התחיליות ב-1974. מספר קצינים סולקו מהוועדה אך לא מונו במקומם חברים חדשים, גוף זה היה חשדן כלפי קצינים אחרים ופעל בזהירות. מכיוון שחברי הדרג היו קצינ צבא הם יכלו להשפיע על חיילים מצבא אתיופיה להצטרף אליהם ואכן גוף זה גייס חיילים משלו ובכך קיפח את כוחה של הממשלה הקיסרית. למרות שהדרג דגל בנאמנות לקיסר הוא החל כמעט באופן מיידי לאסור חברי אצולה, אנשי צבא וממשלה שהיו קרובים לקיסר.

ביולי הדרג הצליח לסחוט חמישה ויתורים מהקיסר שחרור כל האסירים הפוליטיים, חקיקת חוקה חדשה והבטחה שהדרג יפעל יחד עם הממשלה ליישם את הפעולות האלו. הכוח פוליטי שקיבל הדרג החל להשפיע על העם ואזרחי אתיופיה תמכו בגוף זה. הדרישות עשו מהקיסר בובה אך היו רק הראשונות בסדרה של הנחיות ופעולות שפירקו למעשה את המערכת הקיסרית. הדרג החל לקדם את המדניות שלו שנקרא 'אתיופיה תחילה' ובכך הכריחו את ראש הממשלה אנדלקטצ'או מקונן להתפטר ומינו את מיכאל ימרו אציל שוואני בעל רקע ליברל לראש ממשלה.

באוגוסט, החוקה המתוקנת שהייתה קשורה עוד למונרכיה החוקתית, נדחתה על ידי הדרג. לאחר מכן, הדרג החל לחתור בסמכות הקיסר שיטה שנהנתה מתמיכה ציבורית רבה. הדרג עצר את מפקד המשמר הקיסרי, פיטר את מושלי המחוזות, סגר את חשבונו הפרטי של הקיסר, הלאים את הארמון הקיסרי ונכסי עסק אחרים. בסוף אוגוסט, הקיסר הואשם בכיסוי מכוון של הרעב בוואלו ובתיגראי שבו נהרגו בין 100,000 - 200,000 נפש. הפגנות רחוב שהתקיימו על בסיס יומי דרשו לאסור את הקיסר, הדרג הדיח את הקיסר היילה סלאסי באופן רשמי ב-12 בספטמבר וכלא אותו. שלושה ימים לאחר מכן, הוועדה לתיאום הכחות המזוינים, המשטרה וצבא היבשהדרג) שינה את שמו ל-המועצה הצבאית המנהלית הזמנית ואמן אנדום נבחר ליושב בראש הדרג הכריז על העם כגוף השולט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andargachew Tiruneh, The Ethiopian Revolution 1974-1987: A Transformation from an Aristocratic to a Totalitarian Autocracy (LSE Monographs in International Studies), Cambridge University Press (1993), ISBN 0521430828

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם זה מתייחס לקבוצת האנשיים שנמלטו יחד עם הקיסר היילה סלאסי ב-1936 אחרי הפלישה האיטלקית.


המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים: