טיוטה:קריביה דרב אידי בר אבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף. עריכה - שיחה
קריביה דרב אידי בר אבין
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא, דף ל"ג, עמוד א'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות טוען ונטען, פרק ט"ו, הלכה ג'
שולחן ערוך שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קל"ט, סעיף ד'

קריביה דרב אידי בר אבין היא סוגיה הלכתית במסכת בבא בתרא. הסוגיה נקראת על שמו של איש אלמוני שהיה קרובו של רב אידי בר אבין.

המקרה הנידון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרובו של רב אידי בר אבין נפטר והותיר דקל בירושה, ונפלה מחלוקת בין רב אידי בר אבין ובין אדם אחר, למי מגיע הדקל. רב אידי בר אבין טען שהדקל מגיע אליו לפי שהוא קרוב יותר, והאדם האחר טען שהוא קרוב יותר מרב אידי בר אבין, ואליו מגיע הדקל. ומתוך שלא נודע מי קרוב יותר התגבר אותו האיש על רב אידי בר אבין ואחז בדקל בדין כל דאלים גבר. לבסוף, הודה האיש כי אכן רב אידי קרוב יותר, והעמיד רב חסדא את הדקל בידי רב אידי, אך הוסיף האיש וטען כי מעולם לא אכל את פירות הדקל, אף על פי שהיו עדים שאכל אותם.

טען רב אידי לפני רב חסדא, שיש לאותו קרוב להחזיר גם את הפירות אותם אכל, שהרי יש עדים שאכל אותם, והוא עצמו הודה שהדקל שייך לרב אידי. התרעם רב חסדא ואמר: ”זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא?” וכי יכול אתה להוציא ממנו את הפירות בדין הודאת בעל דין? הרי דין הודאת בעל דין, בנוי על היסוד, שיש כוח משפטי לאדם לחייב את עצמו בכל אופן שהוא, את הדקל עצמו הוצאת ממנו רק מכיוון שהוא הודה, אך על הפירות, אין בידך שום כוח להוציא ממנו; שכן העדים רק מעידים שהוא אכל אותם, אך לא יודעים שהפירות אינם שלו, ואילו הודאתו שלו עצמו היא רק על הדקל ולא על הפירות.

למרות זאת, אביי ורבא פסקו כרב אידי בר אבין, שכן הם מסבירים שלאחר שהוא הודה שהדקל של רב אידי, ולאחר שהתברר בבירור על ידי עדים שהוא אכל את הפירות, אם כן נמצא שגם אכילת הפירות כלולה בהודאתו, ואמירתו שרב אידי קרוב יותר לבעל הדקל כוללת כהיום - שיש עדים שאכלם - בתוכה באופן בלתי ניתן לפירוד, גם הודאה ברורה על הפירות[1].

הכרעת הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ג, עמוד א', על פי הסבר השואל ומשיב בדברי הרשב"ם, וכן מבואר בפשטות באנציקלופדיה התלמודית ערך הודאת בעל דין

קטגוריה:משפט עברי: דיני ממונות קטגוריה:בבא בתרא: סוגיות תלמודיות