רשב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם) (1080 לערך – 1160 לערך) היה פרשן המקרא, פרשן התלמוד ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשב"ם נולד בעיר ראמירו[1] (Ramerupt) שבצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל מהעיר ראמירו. לרבי מאיר ויוכבד נולדו שלושה או ארבעה ילדים: יצחק, שמואל ויעקב (וייתכן שגם שלמה). בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות: יצחק – ריב"ם, נפטר בחיי אביו בגיל צעיר; הבן יעקב היה למנהיג יהדות צרפת וידוע יותר כרבנו תם; הבן שמואל הוא הרשב"ם.

תאריכי לידתו ופטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריכי לידתו ופטירתו של רשב"ם אינם ידועים בוודאות. סבו רש"י נולד ב-1040 ונפטר ב-1105; בבראשית לז, ב' מעיר רשב"ם: "ואף אני, שמואל בן רבי מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי." לא סביר כי רשב"ם התווכח עם סבו בטרם הגיעו לגיל 20–25. לכן סביר להניח שהוא נולד בין השנים 10801085.

גם שנת מותו היא בגדר השערה, ומתארכים אותה סביב 1160. תאריך מותו נקבע על פי 'איגרת השבת' של ראב"ע. באגרת זו, שכתב ראב"ע כששהה בלונדון, סיפר על הופעת השבת בחלומו. בחלום התלוננה השבת מרה על הסוברים שאין היא מתחילה עם שקיעת החמה של יום שישי, אלא בבוקר שלמחרת. ראב"ע הזדעזע וקרא לשרוף כל חיבור שדעה זו מופיעה בו. החוקרים מניחים שכוונתו לפרוש הנועז של רשב"ם על בראשית א', ה:

ויהי ערב ויהי בקר – אין כתיב כאן 'ויהי לילה ויהי יום', אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושיקע האור, ויהי בקר – בוקרו של לילה, שעלה עמוד השחר הרי הושלם יום אחד מן הששה ימים שאמר הקדוש ברוך הוא בעשר הדברות, ואחר כך התחיל יום שני: ויאמר אלהים יהי רקיע (להלן, ו). ולא בא הכתוב לומר שהערב והבקר יום אחד הם, כי לא הצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים: שהבקיר יום ונגמרה הלילה, הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שני.

רבותיו של רשב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביו של רשב"ם, ר' מאיר מרומרו, מראשוני בעלי התוספות, היה מורהו הראשון.
    בבבא בתרא עג ע"א כותב רשב"ם: "כך שמעתי מאבא מרי"; בבראשית כ"ה, לב: "כך פירש אבי הרב רבי מאיר מנוחתו כבוד"; ובבמדבר ל"א, מט: "מאבא מרי הרב רבי מאיר שמעתי שיטה זו ועיקר."
  • רש"י סבו היה מורהו השני. בישיבתו הוא למד את התנ"ך ואת התלמוד למד מפיו. בפירושו לבראשית ל"ז ב כותב הרשב"ם: "וגם רבינו שלמה אבי אמי, מאיר עיני גולה, שפירש תורה נביאים וכתובים, נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים." בשו"ת 'אבן העזר' של ר' אליעזר בן נתן, שחי ופעל באותה תקופה ובאותו מקום (הוא אחיו של ר' יהודה בן נתן וסבו של הרא"ש), מצוטט רשב"ם כאומר: "אני כך פרשתי לפני רבינו זקני זצ"ל."
  • חכמי שו"ם, הם חכמי הערים שפירא, ורמיזה ומגנצה באלזס לוריין. בישיבות אלו, שייסדן רבנו גרשום 'מאור הגולה', גדל והתחנך רש"י. לרשב"ם היה קשר ישיר ועקיף לחכמי אותן ישיבות.

משפחתו של רשב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשב"ם עסק בגידול צאן לפרנסתו, הוא ירש מסבו כרמים, יקבים וצאן (רש"י היה אדם אמיד). ככל הנראה היה חתנו של רבי שמעיה, תלמידו המובהק של רש"י. לרשב"ם הייתה רק בת אחת ושמה מרונה, שעבדה, כמו אביה, כרועת צאן. לבת זו נולד בן ושמו יוסף שחי בעיר קאן (Caen) בנורמנדיה. רשב"ם ביקר בעיר זו כדי לפגוש את נכדו.

רשב"ם היה אדם עניו מאוד, במכתב לר' אליעזר בר נתן כתב: "הלא אתה מורי... ואני הצעיר שמואל בר' מאיר, לא בן חכמתו... כי קטנו עבה ממתני." בספר הישר (סימן מו), כותב רבנו תם על אחיו: "אך ראיתי ענוונותו של רבנו שמואל."
בהגהות על ספר 'מרדכי', שנכתב על ידי ר' מרדכי בר הלל במאה ה-13, במסכת ערובין סימן תקכח, מסופר כי מרוב חסידותו היה רשב"ם הולך תמיד עם עיניים מושפלות לרצפה, ופעם אחת נזדמן לו לנסוע ממקום למקום וכמעט עלה לעגלה הרתומה לסוס ופרד (איסור כלאיים) ובדיוק הגיע למקום אחיו הצעיר, רבנו תם, ואמר לו: "אל תהא צדיק הרבה, שא למרום עיניך, הנה סוס ופרד לקראתך" וכך נמנע מהעבירה.
אולם למרות ענוונותו וחסידותו הרבה היה רשב"ם תקיף בדעתו, ולא נשא פניו לאיש כשסבר שהוא צודק בדינו.

השכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשב"ם היה בקי במקרא ובתלמוד, אך לא פירש את המקרא לפי התלמוד וההלכה, אלא יצר פירוש מקורי משלו; מתוך פירושיו ניכר כי התעניין במדעים שונים. בפרשנותו היה החלטי בהיצמדותו לדרך הפשט; למסקנותיו העצמאיות תרמה ידיעתו בלשון. כמו רש"י, גם הוא הכיר את חיבורי מנחם בן סרוק ודונש בן לברט.

בשני מקומות בפירושו לתורה הוא מתייחס לתרגום הלטיני הנוצרי לתורה (הוולגטה) ומתפלמס עמו,‏[2] וניתן ללמוד מכך כי הוא הכיר לפחות פסוקים מסוימים מהוולגטה, ואפשר שהוא ידע את השפה הלטינית שבה היא נכתבה (אך אפשר גם שהוא ידע את התרגום מכלי שני ובמקומות פולמוסיים בלבד, ובכל מקרה אין ללמוד מכאן בהכרח ידיעה נרחבת בשפה זו). בהתפלמסותו עם תרגום זה, היה הרשב"ם הפרשן היהודי הראשון בצרפת ששילב בפירושו התפלמסות עם פירושים נוצריים[3].

רשב"ם כתב בסגנון סבו רש"י, אך לעתים הגה מונחים ייחודיים משל עצמו.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושיו לתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשב"ם היה מראשוני בעלי התוספות, אמנם בעצמו כתב פירושים לתלמוד כסבו רש"י, ולא קובצי תוספות, אבל חידושיו מצוטטים לרוב בקובצי התוספות כנראה על ידי תלמידיו

ב'ערבי פסחים', הפרק האחרון של מסכת פסחים, מופיעים זה לצד זה פירוש רש"י ופירוש רשב"ם. ככל הנראה, פירוש רש"י לא היה מעובד אלא טיוטה בלבד, ורשב"ם חפץ שעל המסכת יהיה פירוש מושלם. כשהתוספות מזכירים את ה'קונטרס' ב'ערבי פסחים' הם מתכוונים לרשב"ם.

במסכת בבא בתרא, פרק שלישי (דף כט ע"א) מסתיים פירוש רש"י שלפנינו, ומשם מתחיל פירושו של רשב"ם וזהו הפירוש העיקרי למסכת זו. יש דפוסים שנכתב בהם: "כאן מת רש"י". אך גם לפני כן פעמים שמוזכר בדרך אגב דברי הרשב"ם בתוך דברי רש"י כאשר בסוף כל קטע כזה כתוב תומ"ש (ראשי תבות: תוספת מורנו שמואל).

רשב"ם כתב גם פירושים למסכתות אחרות כגון עבודה זרה, נידה ופרקי אבות, אך הם לא הגיעו לידינו אלא ידועים מתוך ציטטות של אחרים.

פירוש רשב"ם לתלמוד מתאפיין באריכות יתר מזה של רש"י. הוא מתייחס לסוגיה בהרחבה ולעתים מציין פסק הלכה.

במחצית הראשונה של המאה ה-11 עמד ר' יצחק אלפסי בראש הישיבה בלוסינה שבמערב ספרד. הוא אסף את ההלכות בתלמוד – במסכתות ברכות, מועד, נזיקין, ונשים – על-פי הדיונים בגמרא, וערך את 'ספר הרי"ף'. רשב"ם היה הראשון מחכמי צרפת שהשתמש בספרו של הרי"ף ואף כתב עליו 'תוספות' כמו לגמרא.

ספרים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשב"ם כתב חיבור בנושא הדקדוק שנקרא 'דייקות מרבינו שמואל', אשר יצא לאור במהדורה מדעית על ידי רונאלה מרדלר בשנת ה'תש"ס. בתחילה יוחס הספר לר' שלמה, אחיו[4]].

על-פי ציטוטים מחכמים שונים מייחסים לרשב"ם גם ספר הלכות הכולל דיני יום-טוב, שחיטה ועוד.

מייחסים לרשב"ם חיבור העוסק בעיבור השנה. בימי הביניים טענו היהודים הקראים שבזמן התורה בני ישראל נהגו לקדש ראשי חדשים על-פי רְאִיָת הירח, אך דעת הרבניים הייתה שקידוש ראשי חדשים נקבע לפי לוח, ואילו הראיה הייתה רק לחיזוק. הוכחה מצאו בפסוק "וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ" (ש"א כ,יח), כלומר – היה ידוע קודם הראיה שיהיה חודש. החיבור שרשב"ם כתב על העיבור לא שרד.

מייחסים לרשב"ם גם ספר העוסק בגימטריה.

פירושיו למקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשב"ם כתב, ככל הנראה, פירושים לכל ספרי המקרא. בימינו שרדו:

  • פירושו לתורה שנשמר כמעט בשלמותו באוניקון (כתב-יד יחיד) שנמצא בבית המדרש לרבנים בברסלוי (ורוצלב) שבפולין. כתב יד זה חסר בתחילתו את פרשיות בראשית, נח, לך-לך, והמתחיל רק בפרק י"ח של ספר בראשית. באמצע הפירוש חסרה פרשת פנחס, ובסופו חסר חלק מפרשת וזאת הברכה מל"ג, יג עד הסוף. כתב היד כולל שני העתקים שונים של הפירוש לפרשיות ואתחנן, עקב וראה‏[5]. בסוף כתב יד אחר נמצא העתקה של פירושו של רשב"ם לבראשית א', א-לא. ב-1882 (ה'תרמ"ב), הוציא דוד ראזין מהדורה מדעית, על-פי הדיפלומה של כתב היד. ראזין ערך תיקונים בטקסט, הוסיף הערות וציין במספר מקומות קטעים שככל הנראה הוספו לפירוש שלא על ידי רשב"ם.
  • ב-1885 יצא לאור פירוש רשב"ם לקהלת ולשיר השירים. הפירוש יצא במהדורה מדעית עברית ואנגלית. החוקרים נחלקו האם הפירוש לשיר השירים הוא לרשב"ם, ומכל מקום הוא בעל זיקה אליו. הפירוש לקהלת יצא לאור מחדש על ידי שרה יפת בשנת 2000.
  • קיימים פירושים על רות, איכה ואסתר המיוחסים לרשב"ם, אך הדעה המקובלת היא כי רק גרעין מפירושו המקורי של הרשב"ם נכנס לפירושים אלו.
  • פירוש רשב"ם למשלי יצא לאור על ידי דוד פרנקל בכתב העת "עלים".
  • פירוש לספר איוב שנחשב כאבוד ונמצא בשנת 1931 בבית המדרש לרבנים באמריקה. שרה יפת הוציאה לאור את הפירוש במהדורה מדעית בשנת תש"ס[6].

קיימות עדויות לקיומם של פירושים של רשב"ם על ספרים אחרים. מעט מפירושיו לנביאים שרדו בציטוטים של פרשנים אחרים שהזכירו אותו, כגון ב'ערוגת הבושם' של ר' אברהם בר' עזריאל שחי בבוהמיה (אזור צ'כיה של היום) במאה ה-13. ב'ערוגת הבושם' יש גם מובאות מפירושיו של רשב"ם לתהילים ולאיוב. הפירוש המיוחס לרש"י על ספר עזרא וספר נחמיה שייך לתלמידיו, ביניהם רשב"ם.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושיו של רשב"ם לתורה ולשאר התנ"ך לא זכו לתפוצה רבה. פירושו לתורה היה נפוץ בין חכמי צרפת, ומוזכר בפירושו של יוסף בכור שור, אך ככל הנראה, הרמב"ן, שחי בספרד ובארץ ישראל לא ראה את פירוש הרשב"ם, ומכך ניתן להסיק שהפירוש לא הגיע לספרד וארץ ישראל‏[7].

הסברים שונים נתנו לתפוצה המוגבלת של פירושו של רשב"ם על התורה. שמואל אברהם פוזננסקי ציין את פירוש רש"י לתורה כגורם שהאפיל על פירושים אחרים שנכתבו בצרפת בימי הביניים. אחרים ציינו את הפופולריות של פירוש רד"ק כגורם שמנע את התפשטות פירושו של רשב"ם. היו שציינו את דרך הפשט של רשב"ם, שהרשה לעצמו לפרש בניגוד לדעת חז"ל, כגורם שהרתיע את הלומדים משימוש בו. כמו כן, המעבר להתמקדות ללימוד תלמוד בבלי, במיוחד בין יהודי צרפת, פגע ככל הנראה בתפוצה של פירוש רשב"ם‏[8].

שיטתו הפרשנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מפרשני ספרד, הצרפתים לא כתבו הקדמה שתסייע לקורא בתחילת קריאת הפירוש. אולם הצהרות על שיטתם נמצאות בתוך פרושיהם. רשב"ם מצהיר על עקרונות מתודולוגיים במקומות שונים, למשל:

  • בראשית א', א – בראשית ברא אלהים"יבינו המשכילים, כי כל דברי רבותינו ודרשותיהם כנים ואמתים, וזהו האמור במסכת שבת (סג, א): הוינא בר תמני סרי שנין, ולא ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. ועיקר ההלכות והדרשות יוצאין מיתור המקראות או משינוי הלשון, שנכתב פשוטו של מקרא בלשון שיכולין ללמוד הימנו עיקר הדרשה, כמו "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (בר' ב', ד), ודרשו חכמים (ב"ר י"ב, ט): 'באברהם', מאריכות הלשון, שלא היה צריך לכתוב בהבראם."
בניגוד לדרשן שמתייחס לכל אות ולכל מילה, אצל פרשן הפשט הצורה הכללית של הפרשה וניתוחה הספרותי הם החשובים, ולכן רשב"ם עצמו אינו מפרש לפי דרש חז"ל (גם לא במקום שאותו הוא מזכיר בדבריו שבו הפכו חז"ל את המילה "בהבראם" ל"באברהם"). דבריו לפיהם דברי חז"ל בדרשותיהם הם "כנים ואמיתיים" הם מעין התנצלות על סירובו ללכת בעקבותיהם ואזהרה ל"משכילים" שאין להסיק מתוך היצמדותו לפשט שהוא בא להמעיט בערך הדרש.
  • התחלת התורה בבריאת העולם עוררה בעיה אצל פרשנים רבים, משום שתפקידה של התורה, לדעתם, להורות מצוות ולא לספר סיפורים או ללמד פיזיקה ופילוסופיה, על כן שואלים הפרשנים מדוע מכילה התורה את סיפור הבריאה. רש"י ענה תשובה 'לאומית' – "כח מעשיו הגיד לעמו" – אם הגויים יטענו באוזני ישראל על היותם גנבים, בשל נטילתם את הארץ בכוח, ישיבו להם בני ישראל שלה' הארץ – הוא בראה וימסרנה למי שירצה. רמב"ן עונה תשובה 'תאולוגית': כדי לקיים מצוות צריך להכיר את הבורא וזוהי מטרת סיפור הבריאה. תשובתו של רשב"ם שונה – סיפור הבריאה משמש בסיס למצוות השבת הכתובה בספר שמות "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמ' כ', יא). כלומר – סיפור הבריאה מהווה הקדמה. ברעיון זה מרבה הרשב"ם להשתמש. כאשר פסוק מופיע במקום שלכאורה אינו נחוץ בו, מסביר רשב"ם שהוא משמש הקדמה לנושאים שיוזכרו בעתיד.
"ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא.
ולפי שאמרו חכמים: אל תרבו בניכם בהגיון. וגם אמרו: העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמרינן במסכת שבת: הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו."

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פירוש התורה, מהדורת דוד ראזין, ברעסלויא, תרמ"ב 1882.מהדורה מקוונת של פירושו, באתר דעת, מתוך פרויקט "שבילי התנ"ך", מכללת הרצוג.
  • פירוש למסכת פסחים לפרק עשירי.
  • פירוש למסכת בבא בתרא מממקום שהפסיק רש"י בדף כ"ט ע"א.
  • פסקי הלכות הנקראות פסקי רבנו שמואל.
  • תשובות אשר השיב לשואלים בדברי הלבה ופתרון החלמוד.
  • מאמר קצר בחשבון.
  • פירוש מסכת אבות (אבד).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • David Rosin, R. Samuel b. Mëir als Schrifterklärer, Breslau :‎ ‪ F. W. Jungfer,‎ ‪ 1880.‎ (גרמנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת חייו של רשב"ם על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכונה בעיקר 'רמרוג'.
  2. ^ * "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. (ספר בראשית, מט,10) [...] ופשט זה תשובה למינין, שאין כתוב כי אם "שילה" שם העיר. שאין לעז במקרא, לא "שלו" כתוב כאן כדברי העברים (=פרשני המקרא היהודיים: תרגום אנקלוס ורש"י), ולא שליח כדברי הנוצרים (=הירונימוס בוולגטה, תרגם: donec veniat qui mittendus est; מילולית: עד שיבוא זה שעליו להישלחt)." (רשב"ם בפירושו לספר בראשית מט, י) במהדורה המתוקנת של הוולגטה שהוציא הוותיקן בשלהי המאה ה-20, ה"נאו וולגטה", תוקן התרגום של פסוק זה וכעת הוא משקף את "דברי העברים"; "שלו": donec veniat ille, cuius est; מילולית: עד שיבוא זה שהוא שלו. (Bibliorum Sacrorum nova vulgata editio‏, בראשית מט,10).
    • "לֹא תִרְצָח: כל רציחה הריגה בחינם היא [...] אבל "הריגה" ו"מיתה" יש בחינם [...] ויש בדין [...] תשובה למינים והודו לי. ואף על פי שיש בספריהם (=בוולגטה) "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (ספר דברים לב, לט) (Ego occidam) בלשון לטי"ן של "לא תרצח" (Non occides), הם לא דיקדקו." (רשב"ם בפירושו לספר שמות כ, יג)
  3. ^ אברהם גרוסמן (אב. גר.) "(ר') שמואל בן מאיר", האנציקלופדיה העברית (כרך ל"ב עמ' 43-44), חברה להוצאת אנציקלופדיות, ירושלים - תל אביב.
  4. ^ ראה במאמרו של [[יוסף עופר (חוקר תנ"ך)|]] [מתי נכתב 'דייקות' ספר הדקדוק לרשב"ם http://faculty.biu.ac.il/~ofery/papers/Annual%20for%20Biblical%20and%20Ancient%20Near%20East.pdf]
  5. ^ דוד ראזין, ‏פירוש רשב"ם על התורה - הקדמה, תרמ"ב, עמ' XXXVI, באתר HebrewBooks
  6. ^ פירוש רבי שמואל בן מאיר (רשב``ם) לספר איוב, הוצאת מאגנס
  7. ^ יהונתן יעקבס, האם הכיר רמב"ן את פירוש רשב"ם לתורה?, מדעי היהדות 46, תשס"ט, עמ' 85-108
  8. ^ יהונתן יעקבס, האם הכיר רמב"ן את פירוש רשב"ם לתורה?, מדעי היהדות 46, תשס"ט, עמ' 107-108