טיוטה:שחיקת סממנים
שחיקת סממנים היא אחת מגזירות חז"ל לפיה נאסר לאדם להשתמש בתרופות ודברי רפואה בשבת מחשש שמא מתוך כך 'ישחוק סממנים', ויעבור בכך על איסור מהתורה של מלאכת טוחן, אחד מל"ט מלאכות.
בעקבות איסור זה כל התרופות שאסורים בשימוש, אסורים אף בטלטול מחמת איסור מוקצה.
רקע ומקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר השימוש בתרופות נעשה בדרך כלל על ידי שחיקה של צמחי מרפא. עקב כך חששו חז"ל שאם נתיר לקחת תרופה בשבת, יבוא הדבר לידי איסור:
תא שמע: בהמה שאחזה דם - אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן. אדם שאחזו דם - מעמידין אותו במים בשביל שיצטנן! - אמר עולא: גזירה משום שחיקת סממנין
וכתב ברש"י: ”גזירה משום שחיקת סממנים - במידי דרפואה גזור רבנן, דאי שרית שום רפואה אתי למישרי שחיקת סממנים, והוא איסורא דאורייתא דהוי טוחן”. בספר אגלי טל ביאר, שחז"ל חששו שמא מי שיראה אדם שלוקח תרופה ביום טוב יחשוב שהדבר מותר, ומתוך כך יבוא לידי שחיקת סממנים[1].
כעין זה כתב שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן טו - קונ' משיבת נפש פרק טו, והוסיף שלפי זה אפילו במקרה שאדם לוקח תרופה שאי אפשר לבוא בה לידי שחיקת סממנים, יש לאסור מחשש שהוראים יבוא להתיר גם בתרופות אחרות.
מאכל בריאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשונים, נאמרו מספר מקרים בהם לא נאסרה לקיחת תרופה, דברים אלו אף נפסקו להלכה.
בתלמוד נאמר שמותר לתת קילורין תחת העיניים אף שיש בכך משום רפואה. לדעת רש"י ההיתר הוא משום... לדעת תוספות ההיתר הוא משום שהדבר נעשה לתענוג ואין בכך איסור:
הא דאמר בפרק שמונה שרצים "שורין קילורין מערב שבת ומניח תחת העין בשבת" ... מיירי באדם בריא, ואינו מניח בעין לרפואה, אלא תחת העין לתענוג, וליכא למיחש לשחיקת סממנים.
— תוספות מסכת שבת דף יח עמוד א
מתוך דבריהם למדו האחרונים שכאשר מדובר בתרופה שאינה נלקחת מחמת חולי וכדומה, ואף בריאים רגילים לקחתה, היא אינה בכלל גזירת 'שחיקת סממנים. ולכן התירו לקחת תוספי מזון וטימינים שאף בני אדם בריאים רגילים להשתמש בהם.
סוגי החולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חולה שיש בו סכנה - פיקוח נפש[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פיקוח נפש דוחה שבת
איסור גזירת חז"ל נאמר רק בחולה שאין בו סכנה, אך בחולה שיש בו סכנה הותרו לו כלל האיסורים, אפילו איסור תורה, ולגביו לא נאמרה גזירה זו.
חולה שאין בו סכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו כן, אף חולה שאין בו סכנה, אבל הוא נפל למשכב מחמת החולי, או שחולה בכל גופו, הקילו האחרונים לקחת תרופה.
לדעת הרמ"א במקרה של מחלה רצינית אפילו שאין בה סכנת חיים מותר להשתמש בכל תרופה שהיא[2].
מקצת חולי ומיחוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם שסובל מחולי קל או מרגיש מיחוש כלשהו, הוא בכלל גזירת חז"ל שלא לקחת תרופה 'גזירת סממנים'.
רפואה שלא על ידי סממנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור גזירת חז"ל שלא להתרפאות בשבת הייתה מחשש שחיקת סממנים, בעקבות כך פסק הרמב"ם שכל רפואה שלא נעשית על ידי סממנים, וממילא לא שייך שיבוא לידי שחיקת סממנים, לא נאסרה:
...שכל אלו וכיוצא בהן אין עושין אותן בסמנין כדי לחוש לשחיקה, ויש לו צער מהן.
מכח היתר זה התירו הפוסקים תרופות שונות, בין היתר מנו חלק מהפוסקים הרחת טבק להקלה במערכת הנשימה, גמיעת ביצה לצחצוח הקול, מציצת סוכריות דבש לצרידות, שתית ערק לסובל מכאב קל בשיניו[3],וכן שימוש במד חום (כספית) ואכילת מלפפון כהקלה לצרבת, תרופות להרגעה[4]. כמו יש שהתירו לקחת כדורים למניעת הריון[5] ויאגרה[6], ריטלין[7].
בין התרופות שנאסרו לשימוש תרופה לשלשול, או הגורמת להקאה, שימוש בטיפות אף ועוד.
ישנם תרופות שנחלקו בהם הפוסקים אם הם בכלל הגזירה כמו השימוש באספירין[8]. אקמול[9], שימוש בוויטמינים[10] בכדורי שינה ומרץ. שימוש בסודה לשתייה מהולה במים למניעת צרבת[11] שימוש בנרות (פתילה)[12]. שימוש בבקבוק חם[13] או במריחת משחה על הגוף.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יוסף פרקש, דיני רפואה בשבת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אגלי מלאכת טוחן ס"ק מו אות ב.
- ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ח, סעיף ל"ז וברם ישנם ראשונים שחולקים על קביעה זו וראו בספר ביאור הלכה שם.
- ^ בתנאי שלא ישהה אותם בגרונו
- ^ ראו שו"ת ציץ אליעזר חלק ד' סימן נ', אות ה
- ^ שו"ת אור לציון סימן ל"ו אות ט
- ^ הרב יואל קטן, אסיא עג-עד, תשסד. עמוד 27
- ^ שו"ת באוהלה של תורה סימן מד
- ^ ילקוט יוסף חלק ד' עמוד קמב התיר, בשו"ת מנחת יצחק החמיר חלק ג', סימן לה)
- ^ ילקוט יוסף חלק ד' עמוד קמג
- ^ ילקוט יוסף חלק ד' עמוד קמה
- ^ ילקוט יוסף חלק ד' עמוד קסד.
- ^ בספר שש"כ מתיר. אולם בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח', סימן טו, אות כ אוסר
- ^ ראו משנה ברורה, סימן שכ"ו, סעיף קטן י"ט