טיוטה:שלום רקובסקי

הרב שלום רקובסקי (1867 - 1934) היה ר"ם בישיבת תורת חיים בירושלים, ולאחר מכן היה מראשי הישיבה ב'ישיבה אוניברסיטה'. נסמך לרבנות על ידי הרב הראשי אברהם יצחק קוק. כמו כן, נטל חלק בתנועה הציונית, היה חבר אגודת נס ציונה, ואף ניסה לעבוד בחקלאות באזור רחובות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ועלייתו לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1867 בעיירה מינסק שבאוקראינה, לאביו אברהם אבא רקובסקי. למד בישיבת וולוזין ושם נהיה לחבר באגודת 'נס ציונה' ובעקבות כך עלה לארץ בגיל 19 במטרה להתיישב באזור רחובות ולעבוד בחקלאות. כשעלה לארץ הרב אברהם יצחק קוק שהכירו מוולוזין נתן לו כתב סמיכה לרבנות^[1].

לפי כמה מקורות הוא התחיל לעבוד בחקלאות אך בשל מחלת קדחת הוא נסע לירושלים לנפוש ושם נפגש עם הרב שמואל סלנט, רבה של ירושלים באותה העת. הרב סלנט שנוכח שניצב לפניו תלמיד חכם כישרוני הפציר בו שלא יחזור לעבודה החקלאית אלא ישאר ללמוד וללמד תורה בירושלים, וכך הוא עשה, ומונה ללמד בישיבת תורת חיים בנשיאותו של הרב יצחק וינוגרד^[2]. אחד מתלמידיו שם היה פרופסור פנחס חורגין לימים נשיא תנועת המזרחי בארצות הברית ומייסד ונשיאה הראשון של אוניברסיטת בר-אילן^[3].

בירושלים הוא נישא בהמלצתו של הרב סלנט לפרומה בתו של הרב משה אהרון הלוי^[4]^[5].

ירידתו מהארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות שנת 1917 לפני מלחמת העולם הראשונה בעקבות מצב כלכלי קשה, היגר לניו יורק שם קיבל את משרת ראש ישיבת רבי יצחק אלחנן ובה כיהן עד למותו ב-1934. איתו היגרו ילדיו - דב רקובסקי, יוסף אליהו רקובסקי, ישעיה רקובסקי ושפרה רקובסקי. בארץ נשארו ילדיו - חיים יצחק צבי רקובסקי, אברהם אבא רקובסקי ויעקב זאב אביצדק רקובסקי.

בהיעדרו, בנו חיים יצחק צבי היה אחראי על המשפחה שנשארה בארץ.