טיסה 66 של אייר פראנס
 |
ערך ללא מקורות | |
| ערך ללא מקורות | |
_F-HPJE_-_MSN_052_(9270323641).jpg) | |
| המטוס שהיה מעורב בתאונה, כשש שנים לפני התקרית | |
| תאריך | 30 בספטמבר 2017 |
|---|---|
| מיקום | כ-150 ק"מ דרום-מזרחית לגרינלנד |
| גורם | כשל במנוע |
| קואורדינטות | 61°44′22″N 46°49′01″W / 61.739419444444°N 46.817027777778°W |
| הרוגים | 0 |
| פצועים | 0 |
| נעדרים | 0 |
| ניצולים | 521 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | איירבוס A380 |
| מוצא | נמל התעופה שארל דה גול, צרפת |
| יעד | נמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מפעיל | אייר פראנס |
| נוסעים | 497 |
| אנשי צוות | 24 |
  | |
טיסה 66 של אייר פראנס (AF066) היא טיסה בין לאומית קבועה מנמל התעופה שארל דה גול לנמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס, המתופעלת על ידי אייר פראנס על ידי מטוס איירבוס A380. ב-30 בספטמבר 2017, המטוס חווה כשל במנוע מספר 4 וביצע נחיתת חירום בנמל התעופה גוס ביי (אנ') שבקנדה, ב-12:42. הכשל קרה במרחק 150 קילומטרים דרום-מזרחית לפאמיוט, גרינלנד.
המטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטוס המעורב היה איירבוס A380-861, רישום F-HPJE, המונע על ידי 4 מנועי Engine Alliance GP7000, שנמסר לאייר פראנס ב-17 במאי 2011.
התקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטוס הופנה לנמל התעופה גוס ביי (אנ'), בסיס צבאי המשמש גם לטיסות אזרחיות, ונחת ב-12:42 (שעון מקומי), לאחר שסבל מכשל במנוע מספר 4. המנוע שכשל עבר 3527 טיסות לפני התקרית.
לא היו דיווחים על פציעות בקרב 497 הנוסעים ו־24 אנשי הצוות במטוס. הנוסעים לא הורשו לרדת מהמטוס עד שמטוס אחר של אייר פראנס ומטוס חכור הגיעו בבוקר של היום הבא (1 באוקטובר), משום ששדה התעופה אינו ערוך להכיל כמות גדולה של נוסעים ממטוס מסחרי.
תמונות וסרטונים של המנוע הפגום פורסמו ברשתות החברתיות על ידי נוסעים, ועל ידי עד ראייה מהקרקע.
החלקים שהתנתקו מהמנוע נמצאו ב-9 באוקטובר בגרינלנד.
החקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדיקה ויזואלית של המנוע העלתה כי המניפה – המכלול המסתובב הראשון בחזית המנוע – יחד עם כונס האוויר ובית המניפה, ניתקו במהלך הטיסה, דבר שגרם לנזק קל למבנה המטוס המקיף אותם.[1]
גורמים אפשריים לתאונה: חוסר ידע של מתכנן/יצרן המנוע לגבי תופעת עייפות חומר בשהייה קרה (Cold Dwell Fatigue) בסגסוגת הטיטניום, Ti-6-4; היעדר הנחיות מצד גופי הרישוי בנוגע להתחשבות מושבות של גרגרי אלפא בעלי אוריינטציה דומה (Macro-zones); היעדר אמצעים לא-הרסניים (Non-destructive means) לזיהוי נוכחותן של 'Macro-zones' חריגות בחלקי סגסוגת טיטניום.[1]
פעולות לאחר התקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 באוקטובר, רשות התעופה הפדרלית האמריקאית פרסמה הוראה לבדוק את כול המנועים מסוג GP7272 ו-GP7277, במשך תקופה של שבועיים עד 8 שבועות, תלוי במספר הטיסות שהמנוע ביצע.
החזרת המטוס ותיקונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אייר פראנס הודיעה שהיא מתכננת להחזיר את המטוס לאירופה על מנת לתקנו. מנוע חליפי לא פעיל הותקן במקום המנוע התקול, מסיבות של שיווי משקל. טיסה זו הצריכה הכשרה מיוחדת של צוות המטוס במאמן טיסה. המנוע החליפי הותקן במקום המנוע התקול, שנשלח לשדה תעופה באנגליה. המטוס הוטס מגוס ביי לנמל התעופה שארל דה גול ב-6 בדצמבר 2017, תחת אות הקריאה "אייר פראנס 371V".