איירבוס A380

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איירבוס A380
SIA Airbus A380, 9V-SKA, SIN 8.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים
יצרן איירבוס
טיסת בכורה 27 באפריל 2005
תקופת שירות 25 באוקטובר 2007 – עדיין בשירות
צוות 2
נוסעים 525 עד 853
יחידות שיוצרו 193 (נכון ל-31 ביולי 2016)
משתמש ראשי אמירטס
סינגפור איירליינס
קוואנטס
לופטהנזה
מחיר כ-432.6 מיליון דולר (2016)
ממדים
אורך 73 מטר
גובה 24.1 מטר
מוטת כנפיים 79.8 מטר
שטח כנפיים 845 מ"ר
משקל ריק 276,800 ק"ג
משקל המראה מרבי 560,000 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 0.85 מאך (1,040 קמ"ש)
טווח טיסה מרבי 14,000 ק"מ
הנעה
ארבעה מנועי טורבו-מניפה
פריסת מושבים בדגם A380-800 בתצורת 519 מושבים (331 בקומה התחתונה, ו-188 בקומה העליונה)
מנוע Trent 900 של רולס רויס על כנף האיירבוס A380

איירבוס A380 (המכונה "סופר-ג'מבו") הוא מטוס הנוסעים הגדול בעולם.[1] המטוס מורכב משתי קומות מלאות (לכל אורכו), ומניעים אותו ארבעה מנועי טורבו-מניפה. המטוס מיוצר על ידי חברת איירבוס – מיזם משותף של מספר מדינות באירופה (גרמניה, בריטניה, צרפת וספרד), שמטרתו להתחרות ביצרנית המטוסים האמריקנית בואינג. מפעלי החברה פזורים בכל רחבי אירופה. לדוגמה, הכנפיים מיוצרות בבריטניה והזנב מיוצר בספרד. חלקי המטוס מוּבלים ממפעלי הייצור דרך האוויר, הים והיבשה אל מפעל ההרכבה הראשי בטולוז, צרפת, שנבנה במיוחד עבור מטוס זה. ממדיו הגדולים של ה-A380 מאפשרים התקנת תוספות, שלא היו קיימות קודם במטוסי נוסעים מסחריים, כגון: חדר כושר, מזנונים וברים, חדרי תפילה, חנויות דיוטי פרי, חדרי ישיבות ועוד.

טיסת הניסוי הראשונה של המטוס נערכה ב-27 באפריל 2005. ב-15 באוקטובר 2007 נמסר מטוס האיירבוס A380 הראשון לחברת סינגפור איירליינס וב-25 באוקטובר 2007 טס את טיסתו המסחרית הראשונה מסינגפור לסידני. על סיפון המטוס היו 455 נוסעים, אשר חלקם שילמו עשרות אלפי דולרים עבור התענוג ההיסטורי. כל הכנסות הטיסה נתרמו על ידי חברת התעופה למטרות צדקה[2].

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס נמכר בגרסה אחת: A380-800, גרסת הנוסעים. A380-800F, שהיא גרסת המטען, תוכננה לשאת עד 150 טון מטען ותוכננה להיות אחד ממטוסי המטען הגדולים בעולם, אך לא יוצרה לבסוף. גרסת הנוסעים יכול לשאת 525 נוסעים בתצורה רגילה (שלוש מחלקות: ראשונה, עסקים ותיירים) או 800 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים בלבד. טווח הטיסה המרבי של גרסה זו הינו 13,990 קילומטר.[3]

תא הטייס[עריכת קוד מקור | עריכה]

איירבוס דאגה כי עיצובו הראשוני של תא הטייס, נוהלי הפעילות בו ותגובות המטוס באוויר יהיו דומים לאלו של מטוסי איירבוס קודמים, כדי לצמצם את עלויות הסבת הצוות של חברות התעופה השונות למטוס החדש (למשל, אורך הקורס של הטייסים לצורך היכרות עם המערכות השונות). כל המחוונים בתא הטייס דיגיטליים ומוצגים על גבי שמונה מסכי LCD בגודל 6x8 אינץ', הניתנים להתאמה אישית, וכוללים: שני מסכי טיסה ראשיים (PFD), שני מסכי ניווט, מסך אחד לנתוני המנועים, מסך אחד לנתוני המערכות ושני מסכים רב-תכליתיים. צורה זו של עיצוב תא הטייס מכונה "קוקפיט מזכוכית" (Glass Cockpit). המערכת כוללת שתי מקלדות QWERTY מלאות נשלפות עם כדור עקיבה וממשק "הצְבַּע והקלק" קל לשימוש. השליטה על המטוס מתבצעת בטכנולגיית "טוס-על-חוט" (Fly-by-Wire) באמצעות ג'ויסטיק אלקטרוני בכל אחד מהצדדים, ללא חיבורים מכניים למשטחי השליטה, כמקובל במרבית מטוסי הנוסעים המודרניים. שני מסכי תצוגה עילית (HUD) יוצעו כאופציה.

מנועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס מוצע עם שני סוגים שונים של מנועי טורבו-מניפה – מנוע רולס רויס Trent 900 או מנוע Engine Alliance GP7200. הפחתת רעשים הייתה דרישה חשובה בתכנון ה-A380 והשפיעה רבות על תכנון המנועים. שני סוגי המנועים עומדים בתקן הרעש בהמראה ונחיתה של שדה התעופה היתרו בלונדון. מאפיין יוצא דופן של המטוס הוא שרק בשניים מבין ארבעת מנועיו מותקנת מערכת להיפוך דחף. המנועים יכולים לפעול על תערובת של דלק סילוני סינתטי ושל רכיבי גז טבעי.

חומרים מתקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס בנוי ברובו מאלומיניום, תוך שימוש נרחב בחומרים מרוכבים, בין השאר בחלקו העליון של גוף המטוס ובקצות המאזנות. ה-A380 הוא המטוס המסחרי הראשון בעולם שבסיס הכנף שלו עשוי מפלסטיק מחוזק בסיבי פחמן.

נוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלו העצום של המטוס מאפשר לחברות התעופה המעוניינות בכך להכניס מותרות שונות, שלא נראו עד כה באוויר: מקלחות, משרדים, אזורי משחק לילדים, חדר כושר, בר, חנויות דיוטי פרי, אזור עישון ואף קזינו קטן. חרף כך, סביר כי מתקנים שכאלה לא יהפכו לשכיחים, ורוב חברות התעופה יעדיפו להשתמש בתוספת המקום כדי להגדיל את מספר מקומות הישיבה.

מפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתך של גוף המטוס במחלקת התיירים
השוואת ממדים בין 4 המטוסים הגדולים ביותר שנבנו:

██ אנטונוב An-225

██ יוז H-4 הרקולס

██ בואינג 747-8

██ איירבוס A380

דגם: A380-800 A380-800F
צוות טיסה 2
מספר מושבים 525 (3 מחלקות)
664 (2 מחלקות)
853 (מחלקה אחת)
12 מלווים
אורך 73 מטר
מוטת כנפיים 79.8 מטר
גובה 24.1 מטר
בסיס גלגלים 30.4 מטר
רוחב גוף חיצוני 7.14 מטר
רוחב קבינה, מפלס ראשי 6.60 מטר
רוחב קבינה, מפלס עליון 5.94 מטר
שטח כנף 845 מ"ר
משקל ריק 276,800 ק"ג 252,200 ק"ג
משקל המראה מרבי 560,000 ק"ג 590,000 ק"ג
משקל העמסה מרבי 90,800 ק"ג 152,400 ק"ג
מהירות שיוט 0.8 מאך
מהירות שיוט מרבית 0.82 מאך
מהירות מרבית 0.88 מאך
טווח טיסה 15,200 ק"מ 10,400 ק"מ
רוֹם מרבי 13,115 מטר (43,028 רגל)
קיבולת דלק 310,000 ליטר 310,000 ליטר
אפשרות ל-356,000 ליטר
מנועים (X4) GP7270 (A380-861)
Trent 970/B (A380-841)
Trent 972/B (A380-842)
GP7277 (A380-863F)
Trent 977/B (A380-843F)

מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

A380 הראשון שנכנס לשירות פעיל, בצבעי Singapore Airlines, חברת התעופה של סינגפור.
עיצוב פנים אפשרי ל-A380
A380 לקראת נחיתה, בתום טיסת הבכורה

למרות מחירם הגבוה, מספר רב של מטוסים (כ-200) כבר הוזמן על ידי מספר חברות תעופה גדולות; ביניהן: אייר פראנס הצרפתית, לופטהנזה הגרמנית, קוואנטס האוסטרלית, וירג'ין אטלנטיק הבריטית, סינגפור איירליינס הסינגפורית ואמירטס של איחוד האמירויות הערביות בעלת מספר שיא של תפעול 75 מטוסים ו 67 הזמנות .מסירת המטוסים הראשונים תוכננה לשנת 2006, אך שרשרת של עיכובים גרמה לדחיות חוזרות ונשנות של תאריך המסירה, וכאמור, המטוס הראשון נמסר רק באוקטובר 2007 לחברת התעופה הסינגפורית. בין הבעיות, תקלות לא צפויות בחיווט מערכות המטוס, בעיקר בשל דרישות חברות התעופה להתאמות אישיות לכל חברה והחלפת חלק ניכר מהחווט בכבלי אלומיניום במקום כבלי נחושת כדי לחסוך במשקל. היו גם בעיות שנבעו מן העובדה שחלקים שונים של המטוס מורכבים במדינות שונות. עיכובים אלה גרמו הפסדי ענק ל-EADS, חברת האם של איירבוס, והביאו להתפטרותו של המנכ"ל, ניאל פורז'אר, מנהל הייצור ובכירים אחרים בחברה. בין השאר, גרמו ההפסדים להגדלת אומדן מספר המטוסים שתידרש איירבוס למכור על-מנת לכסות את עלויות הפיתוח והייצור ל-300; מספר זה הוא גדול מאוד, אם כי ההערכה כיום לקיבולת השוק למטוסים מסוג זה נעה בין 800 ל-1,200.

הזמנות נוספות למטוס התעכבו, לאחר שהתגלה שיש לערוך התאמות תשתית בשדות התעופה שבהם ינחת, בגלל גודלו ומשקלו הרב.

ב-4 במרץ 2007 ביטלה חברת UPS את הזמנת עשרת המטוסים שביצעה, כיוון שהיא "כבר לא בטוחה" שיצרנית המטוסים תוכל לעמוד בתאריכי האספקה. ההזמנה מוערכת ב-2.8 מיליארד דולר. זו היא אחת המכות הקשות שהונחתו על חברת איירבוס ועל המטוס.

הזמנות לפי לקוח
חברת תעופה שנת אספקה סוג מנוע
A380-800 A380-800F אופציה EA RR
Flag of France.svg אייר פראנס 2009 10 4 *
Flag of the People's Republic of China.svg צ'יינה סאות'רן איירליינס 2008 5 *
Flag of the United Arab Emirates.svg אמירטס 2015 75 *
Flag of the United Arab Emirates.svg איתיחאד איירווייז 2008[4] 4 *
Flag of the United States.svg ILFC[5] 2013 10 4  4
Flag of Russia.svg טראנסאארו 2010 4
Flag of South Korea.svg קוריאן אייר 2008 5 3 *
Flag of Germany.svg לופטהאנזה 2009 15 10 *
Flag of Malaysia.svg מלזיה איירליינס 2008 6 *
Flag of Australia.svg קוואנטס 2008 20 4
Flag of Qatar.svg קטאר איירווייז 2009 2 2
Flag of Singapore.svg סינגפור איירליינס 2007 19 6 10
Flag of Thailand.svg תאי אירווייז אינטרנשיונל 2010 6
Flag of the United Kingdom.svg וירג'ין אטלנטיק 2013 6 6
ערב הסעודיתערב הסעודית אל-וליד בן טלאל [1][2] 1
דרום קוריאהדרום קוריאה אסיאנה איירליינס [3] 2014 2 4
בריטניהבריטניה בריטיש איירוויז 2013 5 7
סה"כ לסוג 163 0 50 72 66
סך הכל 154  (מובטח: 163) 138

תקריות משמעותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיסה 32 של קוואנטס

ב-4 בנובמבר 2010 אירעה תקלה במנוע מטוס של חברת קוואנטס בטיסה מסינגפור לסידני. המטוס נאלץ לחזור לסינגפור, להיפטר מעודפי דלק ולנחות נחיתת חירום. בעת התקלה היו במטוס מעל 400 נוסעים ואיש מהם לא נפגע. אחד מארבעת המנועים, מתוצרת רולס-רויס, התחמם, התפוצץ וחלקים מן המעטפת התפרקו, פגעו בכנף ובגוף המטוס וניתקו כמה כבלי חשמל חשובים. חלקים נוספים נפלו אל עבר האי האינדונזי בטאם. קוואנטס, חברת התעופה האוסטרלית, הודיעה בהודעתה הרשמית, מספר שעות לאחר התקרית, כי כל ששת מטוסי ה-A380 שברשותה יקורקעו עד לחקירת התקרית[6]. בחקירת המקרה התברר שהייתה במנוע דליפת שמן, שנבעה מקידוח לא מדויק בשסתום השמן. הדליפה גרמה להתחממות ושריפה, שהובילה לכשל מכני והרס המנוע. החלקים המתאימים הוחלפו בכל מטוסי החברה. על פי הערכות, עלות הקרקוע והתיקון עלו לחברה כ-160 מיליון דולר.

ב-7 בינואר 2012 מהנדסי תעופה באוסטרליה קראו לקרקע את מטוס האיירבוס A380, עקב מציאת סדקים בכנפיים בשני מטוסים של קוואנטס וסינגפור איירליינס. לדבריהם, המטוס אינו בטוח ומהווה סכנת חיים לנוסעיו.

ב-2 ביולי 2014 התפוצץ צינור מים בטיסה 94 של חברת קוואנטס, שיצאה מלוס אנג'לס לכיוון מלבורן. הטיסה יצאה בשעה 23:00 והתקרית החלה בשעה 00:00 לערך. כמצוין, כשעה מתחילת הטיסה התפוצץ צינור המים הנמצא בין קומות המטוס והציף אותו ואת כל המעברים שבו. מים טפטפו מתקרת המטוס והמושבים היו ספוגים מים. כתוצאה ממצב זה, היה על הנוסעים להרים את ציודם האישי כדי שלא יירטבו מהמים. הנוסעים נסו לאזורים היבשים במטוס. זמן קצר לאחר שלקברניט נודע על התקרית, הוא החליט לחזור על עקבותיו ונחת בשדה התעופה של לוס אנג'לס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]