טיסה 855 של אייר אינדיה
 | |
| מטוס הבואינג 747, 'הקיסר אשוקה' חונה בנמל התעופה אורלי בפריז שנתיים לפני ההתרסקות | |
| תאריך | 1 בינואר 1978 |
|---|---|
| מיקום | הים הערבי, ליד בומביי, הודו |
| גורם | תאונה |
| קואורדינטות | 18°58′30″N 72°09′33″E / 18.975°N 72.1592°E |
| הרוגים | 213 (כולם) |
| פצועים |
0  |
| ניצולים | 0 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | בואינג 747-237B |
| מספר זנב | VT-EBD |
| מוצא | שדה התעופה סהר, בומביי |
| יעד | נמל התעופה הבינלאומי של דובאי, דובאי, איחוד האמירויות הערביות |
| אייר אינדיה | |
| נוסעים | 190 |
| אנשי צוות | 23 |
 | |
  | |
טיסה 855 של אייר אינדיה הייתה טיסת נוסעים שהתרסקה במהלך ערב היום הראשון של השנה 1978, כ-3 ק"מ מחוף בנדרה, מומבאי. כל 213 הנוסעים ואנשי הצוות שעל סיפונה נהרגו. ההנחה היא שההתרסקות נגרמה בגלל בלבול מרחבי של הקפטן לאחר כשל של אחד ממחווני הטיסה בתא הטייס.
הייתה זאת תאונת התעופה הקטלנית ביותר בהודו עד האסון האווירי בצ'רקהי דאדרי בשנת 1996 ונחשבת עדיין לאסון התעופה השני בחומרתו בתת-היבשת ההודית.
המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטוס המעורב היה בואינג 747-237B, רישום VT-EBD, בשם הקיסר אשוקה. הוא היה ה-747 הראשון שנמסר לאייר אינדיה, באפריל 1971.
רצף האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההמראה הייתה ב-1 בינואר 1978 משדה התעופה סהר בבומביי (בשנות האלפיים, "נמל התעופה בומביי צ'הטרפטי שיוואג'י"). היעד היה נמל התעופה הבינלאומי של דובאי בדובאי.
בערך דקה אחרי ההמראה ממסלול 27, קפטן מ. ל. קוקר פנה ימינה כמתוכנן לאחר חציית קו החוף של בומביי לכיוון הים הערבי, שלאחריה המטוס חזר לזמן קצר למנח מאוזן נורמלי. זמן קצר לאחר מכן המטוס החל לנטות שמאלה, ולא חזר למנח טיסה.
הקופסה השחורה שחולצה מההריסות גילתה כי הקפטן העיר שמד האופק המלאכותי (AI) קרס, כלומר, שהוא עדיין הראה שהמטוס נמצא בשיפוע לימין. הקצין הראשי, שככל הנראה מד האופק המלאכותי הפונקציונלי שלו הראה על שיפוע לשמאל, אמר כי מד האופק המלאכותי שלו גם כן קרס, אבל מאמינים כי הקפטן בטעות פירש זאת ששני מדי האופק המלאכותי הראשיים הורו על שיפוע לימין. התרחיש קרה אחרי השקיעה כשהמטוס טס מעל הים הערבי בחושך, כך שהצוות לא היה יכול להצליב באופן חזותי את קריאות מד האופק המלאכותי עם האופק האמיתי שמחוץ לחלונות תא הטייס.
לבואינג 747 היה גיבוי שלישי של מד אופק מלאכותי במרכז לוח המחוונים שבין שני טייסים, ותמליל השיחה בתא הטייס מראה כי ייתכן שמהנדס הטיסה ניסה לכוון את תשומת לבו של הקפטן למד שלישי זה, או אולי למכשיר אחר שנקרא מד פניה ושיפוע, חמש שניות בלבד לפני שהמטוס פגע הים.
התפיסה המוטעה של הקפטן את כיוון המטוס, גרמו לו להשתמש במערכת בקרת הטיסה כדי להטות את המטוס ואת ההגה שמאלה, מה שגרם לבואינג 747 לאבד גובה במהירות. 101 שניות בלבד לאחר שעזב את מסלול ההמראה, המטוס פגע בים הערבי כשחרטומו מופנה מטה בזווית משוערת של 35 מעלות. לא היו ניצולים בין 190 נוסעים ו-23 חברי הצוות.
הסיבה הסבירה להתרסקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשרדי ההריסות החלקיים שנמצאו, לא התגלו ראיות של פיצוץ, שרפה, או כל כשל חשמלי או מכני; והשערה ראשונית של חבלה נשללה.
החקירה הגיעה למסקנה שסביר שהתאונה נגרמה "בשל פירוש לא נכון של מצב המטוס על ידי הקפטן, שהיה לחלוטין לא מודע לתקלה במכשיר ה-AI שלו. הצוות לא הצליח להחזיר את השליטה במטוס בהתבסס על מכשירי טיסה אחרים."
השופט הפדרלי המחוזי האמריקאי ג'יימס מ. פיטצג'רלד, בהחלטה המשתרעת על פני 139 עמודים, מ-1 בנובמבר 1985, דחה תביעה של רשלנות נגד חברת חברת בואינג, חברת ליר סייגלר שייצרה את המכשיר הלקוי, וחטיבת הרדיו של תאגיד רוקוול שייצרה את מערכת הגיבוי.[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Langewiesche, William (1998). "Chapter Four: On A Bombay Night". Inside the Sky: A Meditation on Flight. USA: Pantheon Books. ISBN 0-679-42983-2.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיק התאונה והיסטוריית המטוס של טיסה 855 של אייר אינדיה, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)
- עיצוב מושפע שגיאות, אשר כולל דיון של ההתרסקות.
- תמונות טרום הנפילה של 747 VT-EBD בairliners.net
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Theory on Air India Crash Backed by a Pilot". The New York Times. 21 באפריל 1985.
{{cite news}}: (עזרה)