בואינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בואינג
הלוגו של בואינג
Boeing 787 Roll-out.jpg
סוג חברה ציבורית, נסחרת ב-NYSE תחת BA
מייסדים ויליאם בואינג
שנת הקמה 1916
משרד ראשי ארצות הבריתארצות הבריתשיקגו, אילינוי, ארצות הברית
מוצרים עיקריים מטוסים ומסוקים אזרחיים וצבאיים, מערכות חלל
שווי שוק 98.63 מיליארד דולר (יוני 2014)
הכנסות 68.5 מיליארד דולר (2011)
רווח תפעולי 7,400,000,000 דולר אמריקני (נכון ל־2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
רווח 5.5 מיליארד דולר (2014)
מנכ"ל דניס מילנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
אנשי מפתח דניס מילנברג (נשיא, מנכ״ל, יו״ר)
ריימונד קונר (יו״ר יחידה)
עובדים 156,921 (2016)
www.boeing.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חברת בואינגאנגלית: The Boeing Company) היא חברה אמריקנית רב לאומית, העוסקת בתעופה ובמערכות חלל. החברה נוסדה בידי ויליאם בואינג בשנת 1916, התרחבה במהלך השנים ובשנת 1997 התמזגה עם מקדונל דאגלס. שתי החטיבות העיקריות שלה הן החטיבה הצבאית (מוצרי צבא וחלל) והחטיבה למטוסי נוסעים. בואינג היא היצואנית הגדולה ביותר של ארצות הברית, ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק ונכללות במדד דאו ג'ונס.

החברה הוקמה בסיאטל שבמדינת וושינגטון, ובשנת 2001 העבירה את משרדיה לשיקגו, אילינוי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה ב-15 ביולי 1916 בסיאטל, על ידי ויליאם בואינג (סוחר עצים) וג'ורג' וסטרוולט (מהנדס בחיל הים האמריקני). השם "בואינג" ניתן לחברה בשנת 1917.

בשנת 1927 בואינג הקימה חברת תעופה. בשנת 1929 רכשה מספר חברות תעופה, לרבות יצרנית המנועים "פראט אנד ויטני". חברת תעופה נוספת נרכשה בשנת 1930.

בשנת 1934 הקבוצה פוצלה לשלוש חברות נפרדות, בעקבות דרישת הממשל להפרדה בין יצרניות מטוסים לחברות תעופה: בואינג (יצרנית תעופה), יונייטד איירליינס (חברת תעופה) ויונייטד איירקראפט (יצרנית רכיבים). בעקבות הפיצול הכפוי, המייסד ויליאם בואינג עזב את החברה.

בעקבות דרישה של חברת התעופה "פאן-אמריקן" פותח מטוס נוסעים אמפיבי, בשם בואינג 314 ("קליפר"). המטוס טס לראשונה ביוני 1938, והיה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בתקופתו (נשא 90 נוסעים). משנת 1939 המטוס טס ליעדים רבים בכל העולם, לרבות בריטניה.

בשנת 1938 בואינג הציגה את דגם 307 - מטוס הנוסעים מדוחס האויר הראשון בעולם.

במהלך מלחמת העולם השנייה החברה ייצרה בעיקר מפציצים עבור חיל האוויר האמריקני. מחודש מרץ 1944 החברה הרכיבה מעל 350 מטוסים בכל חודש. במסגרת המאמץ המלחמתי, חברות התעופה האמריקניות שיתפו פעולה: חברת לוקהיד השתתפה בבניית ה-B-17, וחברות בל הליקופטר ומרטין השתתפו בבניית ה-B-29.

אחרי המלחמה בוטלו ההזמנות למפציצים, וכ-70 אלף מעובדי החברה פוטרו. החברה פיתחה מטוס נוסעים גדול שפותח ממטוס צבאי (סטרטוקרוזר - שירת בחיל האוויר הישראלי, בשם "ענק"), אך הוא לא נמכר בהצלחה. המוצרים המוצלחים של החברה היו מטוסי תובלה צבאיים ומטוסי תדלוק.

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס הבואינג 707 שפתח את ההצלחה של סדרת מטוסי הנוסעים הסילוניים של החברה.

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, עם היווצרות המלחמה הקרה מול ברית המועצות, החברה פיתחה טילי נ"מ (נגד מטוסים) מונחים וטילים בליסטיים. ב-1956 החליטה החברה להיכנס לשוק מטוסי הנוסעים הסילוניים והסבה את הבואינג 367-80 (ציון צבאי בואינג KC-135) המוצלח למטוס נוסעים שנקרא "מודל 700". מחלקת השיווק שינתה את השם לבואינג 707 ומאז מספרי הדגם של מטוסי הנוסעים שייצרה בואינג הם פלינדרומים תלת ספרתיים המתחילים ומסתיימים בספרה 7 (ראו #סדרת מטוסי הנוסעים 7-7).

בשנת 1958 הוצג הבואינג 707 - מטוס הנוסעים הסילוני האמריקני הראשון. מונע בארבעה מנועים, הוא נשא 156 נוסעים לטווחים ארוכים (נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי, בשם "ראם"). המטוס התחרה בהצלחה מול מטוס ה"דה הבילנד קומט" הבריטי, והפך את בואינג ליצרנית מטוסי הנוסעים המובילה בעולם. בנוסף מטוס ה-707 ביצע טיסה מתל אביב לניו יורק במשך 9 שעות ו-33 דקות בהצלחה ללא עצירה לתדלוק. בהמשך הוצג הבואינג 727 - מטוס נוסעים תלת-מנועי לטווחים בינוניים, שנמכר בהצלחה רבה ויוצר עד שנת 1984.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 בואינג רכשה יצרנית מסוקים, ובשנת 1961 הציגה מסוק תובלה כבד בשם CH-47 צ'ינוק ומסוקים נוספים.

בשנת 1967 הוצג הבואינג 737, מטוס נוסעים דו-מנועי לטווחים קצרים ובינוניים. המטוס הפך לאחד מכלי הטיס הנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה, ויוצר ומיוצר עד היום בגרסאות שונות.

בואינג 747, המכונה "ג'מבו", נחשב לאחד המטוסים הגדולים והאייקוניים ביותר של החברה. בתמונה: בואינג 747-400 של אל על.

בשנת 1968 הוצג הבואינג 747, המכונה "ג'מבו". המטוס טס לראשונה בשנת 1969, נמכר בהצלחה משנת 1970, ונחשב למטוס הנוסעים הבולט ביותר של המחצית השנייה של המאה ה-20. הוא היה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בעולם (נושא כ-450 נוסעים בשתי קומות), עד להופעתו של האיירבוס A380.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העשור החברה נקלעה למשבר בעקבות צמצום תוכנית אפולו, עיכובים בפיתוח וייצור הבואינג 747, החלטת הממשל האמריקאי מיום 20 במאי 1971 על ביטול סיבסוד התכנון של מטוס נוסעים על-קולי מדגם בואינג 2707 שהיה אמור להתחרות בקונקורד האירופי ובעקבות כך החלטת הנהלת החברה לבטל את הפרויקט, ומיתון בתעשיית התעופה (הזמנות מעטות). בעקבות המשבר, החברה נאלצה לפטר מחצית מעובדיה.

הצלחתו של הבואינג 747 הוציאה את החברה מהמשבר, והוא יוצר בגרסאות שונות. החברה מכרה 1,418 מטוסים מדגם זה, נכון לספטמבר 2010.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השמונים החברה מכרה בהצלחה מטוסי נוסעים לחברות תעופה ולצבאות, ונאלצה להתמודד עם יצרנית התעופה האירופית שהוקמה במטרה להתחרות בה - איירבוס. בואינג הציגה מטוס נוסעים צר-גוף (מעבר אחד בין המושבים) בשם בואינג 757, מטוס נוסעים רחב גוף (שני מעברים) בשם בואינג 767 וגרסאות חדשות של הבואינג 737. שלושת הדגמים נמכרו בהצלחה רבה. (אל על היא החברה הראשונה שקיבלה את מטוס הבואינג 767-200ER)

החברה השתתפה בפרויקט מעבורת החלל, ותרמה מניסיונה כשותפה בתוכנית החלל אפולו לפרויקטים נוספים בתחום החלל, לרבות פרויקט תחנת החלל הבינלאומית.

בתחום הצבאי, החברה עסקה בפיתוח מסוק הקרב RAH-66 Comanche (קומאנצ'י, מסוק חמקן יקר שפיתוחו בוטל בסופו של דבר), טילים מתקדמים ומערכות נוספות.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 הוצג הבואינג 777, מטוס הנוסעים המתקדם ביותר של החברה. המטוס דו-מנועי, ארוך טווח ונושא עד 400 נוסעים. הוא המטוס הראשון בעולם שתוכנן באמצעות תוכנות מחשב בלבד (ללא ניסויים בדגמים גדולים), ונמכר בהצלחה רבה.

בנוסף, הוצגו גרסאות חדשות לבואינג 737 - 600, 700, 800 ו-900.

מטוס קרב F-15 איגל. בואינג החלה לייצר את המטוס אחרי המיזוג עם מקדונל-דאגלס.

בשנת 1996 רכשה בואינג את יצרנית התעופה רוקוול ובשנת 1997 הושלם המיזוג עם יצרנית התעופה מקדונל-דאגלס.

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג מתקשה להתחרות באיירבוס, שמציעה מגוון רחב של מטוסים מתקדמים. בשנת 2003 היא איבדה את נתח השוק הגדול ביותר לאיירבוס, אך חזרה וזכתה בו ב-2006. בשנת 2007 יצא לשוק מטוס הבואינג 787, המטוס המתקדם ביותר בעולם ועם הטווח הארוך ביותר - מטוס נוסעים חדש לחלוטין, שמצטיין בצריכת דלק נמוכה וביעילות כלכלית מרבית.

בשנת 2000 יוצר מטוס חדש - בואינג 717. מטוס זה יכול להטיס 106 אנשים במחלקת תיירות. המטוס לא זכה להצלחה רבה, ויצורו הופסק בשנת 2006, אך בואינג הודיעה שתספק שירותים למטוס למרות הפסקת ייצורו.

בשנת 2004 הופסק ייצור הבואינג 757 (מעל 1,000 מטוסים נבנו), וייצורו של הבואינג 767 יימשך רק אם יזכה במכרז של חיל האוויר האמריקני למטוס תדלוק.

בשנת 2001 בואינג הפסידה במכרז הענק לפיתוח מטוס קרב חמקן רב-משימתי (JSF). בדגם של בואינג (X-32) נתגלו פגמים בסיסיים, והוא הפסיד לדגם של לוקהיד מרטין (F-35).

משנת 2005 מנכ"ל, יו"ר ונשיא החברה הוא ג'יימס מקנרני.

בשנת 2006 החברה מפתחת גרסה משופרת של מטוס הבואינג 747 הוותיק. הגרסה החדשה תיקרא 747-8, ויתווספו למטוס עוד 35 מושבים. המטוס יתחרה באיירבוס A380.

בשנת 2011 החברה מפתחת גרסאות משופרות של מטוסי הבואינג 737-700, 737-800 ו-737-900. הגרסה החדשה שלו תקרא 737MAX. צריכת הדלק שלו תהיה נמוכה בכ-10-12% ממטוסי ה-Next Generation של היום.

סדרת מטוסי הנוסעים 7-7[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוסים שאולי מזוהים הכי הרבה עם בואינג הם סדרת מטוסי הנוסעים הסילוניים מסדרת 7-7. מקור השם הפלינדרומי הוא שאלה שמעניינת חובבי תעופה רבים. בהתחלה בואינג קראה למטוסי שלה לפי המספר הסידורי של הדגם "מודל 40", "מודל 247", "מודל 377" וכו'. כאשר החברה הרחיבה את עסקיה מתעופה צבאית לתעופה אזרחית וטילים הוחלט להקצות לכל תחום "קידומת": מטוסים יקבלו את מספרי ה-300 וה-400, מנועים את מספרי ה-500, רקטות וטילים את מספרי ה-600, ומטוסי סילון לתובלת נוסעים ומטענים את מספרי ה-700. ב-1956 פיתחה בואינג את הבואינג 367-80 כמטוס תדלוק סילוני לחיל אוויר KC-135, ובעקבות ההצלחה שלו החליטה להסב אותו למטוס נוסעים סילוני, שייקרא "מודל 700". במחלקת השיווק חשבו שהשם לא מספיק קליט ושינו לבואינג 707. בעקבות ההצלחה העצומה של ה-707, הוחלט שכל מטוסי הנוסעים הסילוניים של בואינג יקבלו שם ומספר מהצורה "בואינג 7-7". למעט מספר מטוסים חריגים, כלל זה נשמר עד היום.[1]

שם תמונה סוג שנות ייצור שנות שירות משקל מרבי מספר נוסעים טווח טיסה הערות
בואינג 707 Travolta707.JPG מטוס צר-גוף לטווח בינוני 19561978 1958–היום 116–151 טון 179–202 6,820–6,920 ק"מ המטוס הראשון בסדרה. יוצרו כ-1,000 יחידות. המטוס נחשב לאחד המצליחים והנמכרים בתקופותו.
בואינג 717 Boeing-717 Quantum Air.jpg מטוס צר-גוף לטווח קצר 1998–היום 2000–היום 55 טון 106 3,815 ק"מ דגם של מקדונל דאגלס MD-95 ששולב בסדרת 7-7 לאחר המיזוג.
בואינג 727 Champion Air 727-2S7 LAS N682CA.jpg מטוס צר-גוף לטווח קצר 19631984 1963–היום 95 טון 149–189 4,000 ק"מ יוצרו 1831 יחידות .
בואינג 737 El Al Israel Airlines Boeing 737-858 4X-EKA (21376792813).jpg מטוס צר-גוף לטווח קצר-בינוני 1967–היום 1968–היום 79 טון 86–215 3,790–6,650 ק"מ יוצרו למעלה מ-9,600 יחידות, מטוס הנוסעים הנמכר ביותר.
בואינג 747 Boeing 747-412, El Al Israel Airlines JP6930813.jpg מטוס רחב גוף לטווח ארוך וארוך מאוד 19692017 1970–היום 333–374 טון 366–660 9,800–14,815 ק"מ ידוע בשם "ג'מבו", נחשב למטוס הבולט והגדול ביותר של בואינג. משמש גם לתובלה ויישומים מיוחדים (כגון כיבוי שריפות, צבא וחלל, מחקר וניסויים וכן כמטוס אייר פורס 1).
בואינג 757 N647DL-2008-08-15-YVR.jpg מטוס צר-גוף לטווח בינוני 19822004 1982–היום 115–123 טון 200–289 5,834–7,100 ק"מ יוצרו למעלה מ-1,000 יחידות.
בואינג 767 4X-EAM LLBG02-04-2015a.jpg מטוס רחב גוף לטווח בינוני-ארוך 1981–היום 1982–היום 142–204 טון 181–375 7,300–11,065 ק"מ יוצרו למעלה מ-1,000 יחידות.
בואינג 777 Boeing 777 above clouds, crop.jpg מטוס רחב גוף לטווח ארוך וארוך מאוד 1994–היום 1995–היום 201–260 טון 301–550 9,070–17,370 ק"מ מכונה "Triple Seven", זהו מטוס הנוסעים הדו-מנועי הגדול ביותר. יוצרו למעלה מ-1,400 יחידות.
בואינג 787 4X-EDA Micha A.jpg מטוס רחב גוף לטווח בינוני וארוך 2009–היום 2011–היום 228–254 טון 242–420 11,900–14,100 ק"מ ק"מ מכונה "Dreamliner", נועד להחליף את הבואינג 767.

כלי טיס בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מייק לומברדי, Why 7’s been a lucky number, האתר הרשמי של בואינג, פברואר 2004.