יוהאן אנטון רמבו
 | |
| לידה |
5 באוקטובר 1790 טריר, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה |
2 באוקטובר 1866 (בגיל 75) קלן, ממלכת פרוסיה |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
יוהאן אנטון רמבו (בגרמנית: Johann Anton Ramboux; 5 באוקטובר 1790 – 2 באוקטובר 1866) היה צייר וליטוגרף גרמני.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמבו הגיע מסאבוי מצד אביו וממשפחת צורפים מפורסמת בקלן מצד אמו. רמבו קיבל את תמיכתו האמנותית הראשונה בבית הספר בטרייר ממורה לציור כריסטוף האוויץ'. הוא המליץ על רמבו בשנת 1803 לנזיר בנדיקטיני לשעבר ז'אן הנרי גילסון מלוקסמבורג. רמבו בילה את השנים עד 1807 בפלורנוויל.[2]
מכתב המלצה נוסף נשלח איתו לפריז כתלמידו של הצייר ז'אק-לואי דויד, שדיוקנאותיו השפיעו עליו בצורה משמעותית. רמבו שהה בפריז עד 1813. לאחר מכן הוא חזר לעיר הולדתו טרייר כמעט לשנתיים. בשנת 1815 התקבל לאקדמיה במינכן, שם הפך למשך שנה לתלמידם של הפסלים פרנץ וקונרד אברהרד.
באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באביב 1816 עבר רמבו לרומא, שם עבד עד יוני והצטרף במהרה לתנועת הנצרתיים והתיידד בין היתר עם פטר פון קורנליוס, קרל פיליפ פור, יוזף אנטון קוך ויוהאן פרידריך אוברבק.
בקיץ 1822 חזר רמבו לטרייר והתיישב שם למשך עשר שנים. בשנים אלה הוא יצר מספר עצום של ציורים בצבעי מים עם נוף העיר ונהר המוזל. 16 מהם הפכו לתבניות לליטוגרפיות, אותם הפיק ופרסם בעצמו בשנת 1825. באביב 1832 החל רמבו את נסיעתו השנייה לאיטליה, עד ספטמבר 1842.
באיטליה, בנוסף לנופים ולסצנות עממיות, הוא עשה בעיקר עותקים של ציורי קיר ופסיפסים איטלקיים מהמאות ה-13 עד ה-16. בתמיכת המלך הפרוסי, מאוחר יותר, פרידריך וילהלם הרביעי, נרכשה קבוצה של 325 ציורי צבעי מים בשנת 1840 והועברה לעיר דיסלדורף. במשך זמן רב האוסף נשמר שם באקדמיה לאמנויות יפות. בשנת 1872 אבדו 27 ציורים בשריפה באקדמיה. האוסף מצוי במוזיאון האמנות העירוני, מוזיאון מאז שנת 1913.
עבודה בקלן[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשחיפש אוצר לאוסף אמנות בקלן בשנת 1843, הציע הפסל יוהאן גוטפריד שדו את רמבו לתפקיד. בשנת 1844 החליף רמבו את מתיאס יוזף דה נואל. בשנת 1854 עלה רמבו לרגל לירושלים, ממנה הוא הרוויח לא רק מבחינה רוחנית, אלא גם מבחינה אמנותית. הוא גם עשה כמה ליתוגרפיות על בסיס צבעי המים שלו. הוא עדיין התעניין בעיר הולדתו טרייר ובאנדרטאותיה, ולכן כתב מכתב נגד הריסת השער הצמוד לעיר של הגשר הרומי ודרש לשמור על המעקה ההיסטורי שלו.
בשנת 1858 נבחר רמבו לאזרח הכבוד הראשון בעיר הולדתו בזכות ייצוגיו הציוריים הרבים של מראות טרייר.[3]
יוהאן אנטון רמבו נפטר ב-2 באוקטובר 1866 בקלן בגיל כמעט 76. רחוב ברובע לונגריך בקלן נקרא על שמו.
פרס רמבו[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר טרייר מעניקה את פרס רמבו מאז 1961. מצד אחד, הפרס משמש לקידום אמנים צעירים, ומצד שני אמנים מקומיים זוכים לכבוד על מפעל חייהם. הפרס הוענק מדי שנתיים עד שנת 2010; בהווה יש לו מחזור של ארבע שנים.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אדם וחווה -
רבקה ואליעזר -
ליד הבאר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Historische Commission bei der königl. Akademie der Wissenschaften, Allgemeine Deutsche Biographie, Bd. 27, 1., München/Leipzig: Duncker & Humblot, 1888, Allgemeine Deutsche Biographie, עמ' 208
- ^ Brief von Johann Anton Ramboux, zitiert in: Jens Fachbach: Zur Baugeschichte der Trierer Römerbrücke nach 1718, in: Kurtrierisches Jahrbuch, Jg. 2007, S. 383–416, hier S. 396–397.
- ^ Eberhard Zahn: Johann Anton Ramboux in Trier. Spee-Verlag, Trier 1980.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יוהאן אנטון רמבו".