פטר פון קורנליוס
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1783 דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1867 (בגיל 83) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
Alter Domfriedhof der St.-Hedwigs-Gemeinde |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות של דיסלדורף |
| יצירות ידועות |
The wise and the foolish virgins, Joseph Reveals Himself to His Brothers |
| פרסים והוקרה |
אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1853) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה |
  | |
פטר פון קורנליוס (בגרמנית: Peter von Cornelius; 23 בספטמבר 1783 – 6 במרץ 1867) היה צייר גרמני.
שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורנליוס נולד בדיסלדורף. מגיל שתים עשרה השתתף בשיעורי רישום באקדמיה בדיסלדורף.[1] אביו, שהיה מפקח על הגלריה של דיסלדורף ופרופסור באקדמיה, נפטר בשנת 1799, ולאחריה קורנליוס תמך במשפחתו בעבודתו כצייר פורטרטים ומאייר.
עבודתו הגדולה המוקדמת ביותר הייתה קישוט המקהלה של כנסיית סנט קווירינוס בניוס, שהוזמנה בשנת 1803. בשנת 1809 החל בסדרת רישומים המציגה את פאוסט של גתה, שחלקו הראשון פורסם שנה קודם.[2] עבור אלה השתמש קורנליוס בסגנון ליניארי שהושפע רבות ממהדורת פקסימיליה של ספר התפילה של אלברכט דירר למקסימיליאן הראשון. שש מהתמונות הוצגו למשורר, שאישר אותן. קורנליוס המשיך בסדרה בעקבות גם אחרי מעברו לרומא, והיא פורסמה בשנים עשר תחריטים בין השנים 1816 ו-1826, הוא עבר לפרנקפורט בשנת 1809, ועבד שם עד שנסע לרומא כעבור שנתיים.
ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורנליוס הגיע לרומא ב-14 באוקטובר 1811, והפך במהרה לאחד הציירים המבטיחים מבין תנועת הנצרתיים, קבוצת אמנים גרמנים צעירים שישבו ברומא, שכללה את יוהאן פרידריך אוברבק, וילהלם פרידריך שדו, פיליפ פייט, יוליוס שנור פון קרולספלד ולודוויג פוגל, חלקם בחרו לגור במנזר עזוב . הם התאגדו לעבוד במשותף ולתת ביקורת הדדית. ברומא השתתף קורנליוס, יחד עם חברי תנועה אחרים, בעיטור מעונו של ג'ייקוב סלומון ברתולדי, הקונסול הכללי הפרוסי, ווילה מאסימו, ובמקביל עבד גם על איורים לספרי שירה גרמנית.[3]
חזרה לגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1819 השאיר קורנליוס את ציורי הקיר בווילה מאסימו לא גמורים וחזר לגרמניה, לאחר שהוזמן למינכן על ידי נסיך הכתר של בוואריה, לימים המלך לודוויג הראשון, כדי לפקח על הקישוטים לגלריית הפסלים החדשה שלו. בשנת 1821 לקח על עצמו, בנוסף לעבודתו עבור לודוויג, גם את ניהול האקדמיה של דיסלדורף. יאקוב גצנברגר היה בין תלמידיו. אולם עד מהרה גילה שתשומת לב לחובות כה שונות אינה עולה בקנה אחד עם ביצוע הגון של כל אחד מהם, ובסופו של דבר הוא התפטר מתפקידו בדיסלדורף. חלק מתלמידיו עקבו אחריו למינכן כדי לסייע לו שם. זמן קצר לאחר מכן הפך למנהל האקדמיה במינכן.
במינכן ובברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיטורי הפרסקו של כנסיית לודוויג במינכן, שתוכננו ובוצעו על ידי קורנליוס, היו אולי עבודות הקיר החשובות ביותר בזמנם. ציור הקיר הגדול של "המשפט האחרון", מעל המזבח הגבוה בכנסייה ההיא, גובה 19 מטר, ברוחב 12 מטר. ציורי הקיר של הבורא, המולד והצליבה באותו בניין הם גם בקנה מידה גדול.
הוא צייר יצירות מרכזיות אחרות במינכן, הם אולי הידועות ביותר. בערך 1839–1840 הוא עזב את מינכן לברלין כדי לעבוד על סדרת איורים המתארים את האפוקליפסה, במעגל ציורי קיר שהוזמן על ידי פרידריך ויליאם הרביעי עבור "קמפו סנטו" או המאוזוליאום המלכותי בברלין. המלך זנח את תוכניותיו בעקבות המהפכה של שנת 1848, אך קורנליוס המשיך לעבוד על הציורים האלה למשך שארית חייו.
הוא שמר על קשר הדוק עם עולם האמנות ברומא, וחזר להתגורר שם בין השנים 1853–1869.
סגנון וטכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורנליוס, כצייר צבעי שמן, היה בעל מיומנות טכנית מועטה, ועבודותיו אינן מפגינות שום הערכה אינסטינקטיבית לצבע. גם כצייר פרסקו כוחו היצירתי לא היה גדול. בבחינה ביקורתית של הביצוע של כמה מעיצוביו המפורסמים, אפשר להרגיש שהוא לא היה מסוגל להגיע בהם לשלמות. קורנליוס ושותפיו השתדלו לעקוב ביצירותיהם אחרי רוחם של הציירים האיטלקים. אך הגישה האיטלקית שונה במידה ניכרת על ידי מורשת דירר. השפעה זו של דירר מתבטאת בעבודתו של קורנליוס אפילו בעבודתו העיקרית "פסק הדין האחרון" בכנסיית לודוויג במינכן.
אך למרות חולשותיו תמיד יש בעבודותיו הוד ואצילות. אף על פי שהוא לא היה זריז בטיפול בציור, הוא יכול היה להגות ולעצב נושא בצורה מופתית. המוטו האהוב עליו ביותר היה "דויטשלנד מעל הכל" מציין את הכיוון והעוצמה של הפטריוטיות שלו. תלמידיו כללו את קארל הרמן, ארתור פיטגר, וילהלם פון קאלבך ואדם אברל. קורנליוס הסתמך לעיתים קרובות על תלמידים ועוזרים לצורך הביצוע, ולעיתים אף על תכנון הפרויקטים עליהם היה אחראי.
השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1855 כתב תיאופיל גוטייה כי קורנליוס "נהנה מפרסום שמעט אמנים נהנו ממנו במהלך חייהם", והוסיף כי העריצו אותו "כאילו הוא כבר מת". כדי להבין ולהעריך היטב את גודל היצירה שביצע קורנליוס למען גרמניה, צריך לזכור שבתחילת המאה ה-19 לא היה בגרמניה בית ספר לאומי לאמנות. גרמניה הייתה בציור ופיסול מאחורי כל שאר אירופה. אולם תוך פחות מחצי מאה הקים קורנליוס בית ספר מצוין, חידש את ציורי הקיר והפנה את מבטו של עולם האמנות לעבר מינכן.
ההתחדשות הגרמנית של ציורי הקיר השפיעה על אנגליה, כמו גם על מדינות אירופאיות אחרות, והובילה לתחרות המפורסמת שנערכה על ציורים באולם ווסטמינסטר, ובסופו של דבר לקישוט חלקי של בתי הפרלמנט. בנובמבר 1841, ביקר קורנליוס באנגליה ודעתו הייתה טובה על בחירת הציורים לבתי הפרלמנט, ואף תמך בעמידות הפרסקו באקלים האנגלי.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_Google_Art_Project.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פטר פון קורנליוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Thomas, William Cave (1911). "Cornelius, Peter von" . In Chisholm, Hugh (ed.). Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ Das Goethezeitportal: Peter Cornelius: Illustrationen zu Goethes Faust, www.goethezeitportal.de
- ^ "An Epoch of Longing", libmma.contentdm.oclc.org (באנגלית)