יוליוס פון מאייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יוליוס פון מאייר
Julius Robert von Mayer
Julius Robert von Mayer.jpg
לידה 25 בנובמבר 1814
היילברון, ממלכת וירטמברג עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במרץ 1878 (בגיל 63)
היילברון, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת טיבינגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פיזיקאי, רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית קופלי (1871)
פרס פונסלה (1869) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוליוס רוברט מאיירגרמנית: Julius Robert Mayer;‏ 25 בנובמבר 1814 - 20 במרץ 1878) היה רופא גרמני, כימאי ופיזיקאי ואחד ממייסדי תחום התרמודינמיקה. הוא ידוע בעיקר בשל ההצגות המקוריות של שימור האנרגיה או כפי שמקובל כיום כאחת הגרסאות הראשונות של החוק הראשון של התרמודינמיקה אותה פרסם ב־1841. לפי גרסה זו "אנרגיה לא יכולה להיווצר ולא לההרס"[1][2]. בשנת 1842 תיאר מאייר את התהליך הכימי החיוני הקרוי "חמצון" כמקור האנרגיה העיקרי לכל יצור חי. שנים לא מועטות התעלמו מהחדשנות וזכות הראשונים של מאייר בגילוי חוק שימור האנרגיה. המקבילה המכנית לחום יוחסה לג'יימס ג'ול בשנה שלאחר מכן. מאייר גם הציע כי צמחים מצליחים להמיר אור לאנרגיה כימית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פון מאייר נולד ב-25 בנובמבר 1814 בהיילברון, וירטמברג (באדן-וירטמברג, גרמניה), היה בנו של רוקח. הוא למד רפואה באוניברסיטת טובינגן, במסגרת הכשרתו כרופא בצבא גרמניה. בשנת 1838 הוא השלים את לימודי הדוקטורט. לאחר שהייה בפריז (1839/40) הוא הפליג כרופא ספינת מפרש הולנדית למסע לג'קרטה.

אף על פי שמעולם לא התעניין בטרם מסע זה בתופעות פיזיקליות, תוך התבוננות בגלי הים גילה כי המים של ים סוער חמים יותר מאשר המים בים שקט. התבוננות בתופעה זו עודדה אותו לחשוב על החוקים הפיזיקליים. בייחוד משכה את תשומת ליבו התופעה הגופנית של חום הגוף. השאלה שעליה ניסה להשיב אם החום מתפתח ישירות בדומה לחום הבעירה? או שכמויות החום שהגוף צורך נוצרו בדרכים ישירות ועקיפות, וסכומן משתווה לחום השריפה? לאחר שובו בחודש פברואר 1841 מאייר הקדיש את מאמציו כדי לפתור בעיה זו. בשנת 1841 הוא התיישב בהיילברון והתחתן.

פיתוח הרעיונות הקשורים בחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפילו כילד צעיר, מאייר גילה עניין רב במנגנונים מכניים שונים. כאדם צעיר ביצע ניסויים שונים במגוון נושאים בפיזיקה וכימיה. למעשה, אחד התחביבים האהובים עליו היה יצירת סוגים שונים של מכשירים חשמליים ומשאבות אוויר. יכולתו היצירתית וחריפות שכלו הוכרו. הוא החל את לימודיו אוניברסיטת Eberhard-Karls במאי 1832, כסטודנט לרפואה.

ב-1837 נעצרו הוא וכמה מחבריו על הצטרפותם לארגון האסור על פי חוק. הוא שהה במעצר וגורש לשנה אחת מהאוניברסיטה. בפסק זמן זה מאייר נסע לשווייץ, צרפת ולאיי הודו המזרחית ההולנדית. מאייר גילה עניין נוסף במתמטיקה והנדסה אותם למד באמצעות חברו קרל באור בשיעורים פרטיים. מאייר מצא במהלך מסעו למזרח הרחוק, שצבע דמם של המטופלים שלו הוא אדום כהה משום שהם צורכים פחות חמצן, ולכן הם צורכים גם פחות אנרגיה. הסיבה לתופעה זו היא, שצורך שמירה על טמפרטורת גופם באקלים החמים נדרשת פחות אנרגיה. לעומתם מטופלים בגרמניה הקרה הם בעלי צבע דם אדום בהיר, המעיד שהם צורכים חמצן רב יותר, ונדרשת להם יותר אנרגיה כדי לשמור על חום גופם. הוא גילה שחום ועבודה מכנית הן שתי צורות של אנרגיה. ב־1841 חזר מאייר להיילברון כדי להתמחות ברפואה, אך הפיזיקה הפכה לתאוותו החדשה.

ביוני 1841 הוא השלים את מאמרו המדעי הראשון שנשא את השם "על קביעת כמותית ואיכותית של הכוחות". מאמר זה זכה להתעלמות מצד אנשי מקצוע אחרים שעסקו בפיזיקה, בשל העדר השכלה פורמלית של מאייר בתחום זה. מאייר התעניין בתופעת החום ובתנועתו. הוא הציג את התופעות שחקר באמצעות ערכים כמותיים ומספריים תוך ציון המקבילה המכנית לחום. מאייר היה האדם הראשון שתיאר תהליך כימי חיוני לחיים ידוע כיום בשמו "חמצון". זהו תהליך חיוני המשמש כמקור אנרגיה עבור כל יצור חי. בשנת 1845, לאחר ששיפר את הידע שלו בפיזיקה, הוא פרסם מונוגרפיה שתארה  את היחסים הכמותיים בין חום ועבודה.

בשנת 1848 הוא חישב כי בהיעדר מקור אנרגיה פנימי, השמש תתקרר תוך - 5000 שנים. מאייר הציע שהשפעת מטאוריטים תגרום לשמש להמשיך לספק חום[3]. מאחר שלא התייחסו אליו ברצינות, הישגיו זכו להתעלמות והכבוד על גילוי השקילות שבין עבודה לאנרגיה ניתן לג'יימס ג'ול. מאייר כמעט התאבד אחרי שגילה זאת. מאייר בילה זמן מה במוסדות לבריאות הנפש כדי להתאושש ממותם של ילדיו. רק לאחר תלאות פורסמו מספר מאמרים שלו, בשל אופיים המתקדם ובשל רמת הפיזיקה והכימיה שנידונה בהם. מאייר זכה לתואר דוקטורט כבוד בשנת 1859 על ידי הפקולטה הפילוסופית באוניברסיטת טובינגן. עבודתו זכתה לעיון מחודש ב־1862 על ידי הפיזיקאי ג'ון טינדאל בהרצאה שנשא במוסד המלכותי בלונדון. ביולי 1867 פרסם מאייר מאמר העוסק במכניקה של חום ותנועה. ב־5 בנובמבר 1867 זכה מאייר בתואר אצולה, שהוענק לו על ידי ממלכת וירטמברג (פון מאייר) שהיא המקבילה הגרמנית לאביר בריטי.

יוליוס רוברט פון מאייר נפטר משחפת ב-20 במרץ 1878 בגרמניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוליוס פון מאייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mayer, Robert (1841). Paper: 'Remarks on the Forces of Nature"; as quoted in: Lehninger, A. (1971). Biogenergetics – the Molecular Basis of Biological Energy Transformations, 2nd. Ed. London: The Benjamin/Cummings Publishing Company. First Law
  2. ^ "30+ Variations of the 1st Law of Thermodynamics". IoHT Publications.  Missing or empty |url= (עזרה)
  3. ^ Hellemans, Alexander; Bryan Bunch (1988). The Timetables of Science. New York, New York: Simon and Schuster. עמ' 316. ISBN 978-0-671-62130-8.