יום זה לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל הוא פיוט הנהוג לשירו במסורת קהילות אשכנז כזמירות לסעודת ליל שבת, ונהוג כשיר לשבת גם בקהילות נוספות.

האקרוסטיכון המקורי של הפיוט יום זה לישראל היה 'יצחק סלמה חזן'. משום מה, כמה חרוזים נפלו, ובמשך כמה מאות שנים היה חתום 'יצחק לח'. בתקופה מאוחרת, הרחיב משורר את השיר, כך שהחתימה נהפכה להיות 'יצחק לוריא חזק'.[1] ולכן היו כאלו שייחסו את הפיוט (בטעות) לאר"י, אלא שהדבר אינו אפשרי, מאחר שחלק מבתי הפיוט חוברו קודם זמנו של האר"י, והודפסו במחזור ארם צובא שקדם ללידת האר"י. הפיוט מתאר את השבת, מצוותיה וחוקיה כמנחמות במנוחתן והמאירות את עם ישראל המתגעגע לארץ ישראל בעודו נמצא בגלות. כמו שביום שבת משורר עם ישראל לאלוהיו "קול רנה וישועה" כך גם הגאולה המובטחת לשומרי יום השבת. כמו יום השבת (בימי החול) טרם הגיעה לעם ישראל וטרם הופיעה בפניו וכי היא נראית כחזיון עתידני הנראה לעין.

הפיוט זכה לחיבה ולאהדה רבה בקרב תפוצות עם ישראל. יהודי אשכנז נוהגים לפייטו בזמירות של ליל שבת, ובמסורת צפון אפריקה הוא מושר כשיר וזמרה ביום השבת. יהודי חלב מפייטים אותו בשירת הבקשות. לפיוט מספר לחנים, אחד מתוכם מושאל מלחנה של נעמי שמר לשיר 'העיר באפור'.

הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה
 
צִוִּיתָ פִּקּוּדִים בְּמַעֲמַד סִינַי
שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים לִשְׁמֹר בְּכָל שָׁנַי
לַעֲרוֹךְ לְפָנַי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת לְאֻמָּה שְׁבוּרָה
לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת נְשָׁמָה יְתֵרָה
לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה יָסִיר אֲנָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים
בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ מְלֶאכֶת עוֹלָמִים
בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים הַשְׁקֵט וּבִטְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

במקור נוסף:
סתרי תעלומות חכמה מפארת
במצות תמימות תורה מישרת
נפש מהדרת יציל משוחה
שבת מנוחה


לְאִסּוּר מְלָאכָה צִוִּיתָנוּ נוֹרָא
אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה
אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא מִנְחָה מֶרְקָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

וְשִׁיר אֶעֱרָךְ לָךְ בְּנִגּוּן וּנְעִימָה[2]
מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ
לִסְגֻלָּה תְּמִימָה קַיֵּם הַבְטָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

רְצֵה תְּפִלָּתִי כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן
וְיוֹם מְנוּחָתִי בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן
חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן בְּרֹב הַצְלָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים
בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ שְׁלַח נָא לָעִבְרִים
וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים רֶוַח וַהֲנָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

אָנָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ
פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ
שַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בְּאוֹר וְשִׂמְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

במקור נוסף:
ממיני מטעמים אערך שלחני
כבשים תמימים פרות ויין שני
בטובך רחמני תמיד אשמחה
שבת מנוחה

הואל נהלני צור על מי מנוחות
במהרה הראני בבנין שמחות
אזי כל אנחות אלי אשכחה
שבת מנוחה

חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת
טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת
בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת בִּזְמִיר וּשְׁבָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם[3]
שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם
דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם תָּבִיא רְוָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה
בְּבֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה
אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה תָּמִיד הַזְרִיחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זמירות לשבת וברכת המזון ע"פ כתבי יד ודפוסים ישנים, בעריכת י.י. ינקלביץ, תשע"ב, עמ' 20.
  2. ^ חרוז זה ושלשה החרוזים הבאים אחריו, אינם מקוריים.
  3. ^ חרוז זה והבא אינם מקוריים.