יום זה לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מילות הפיוט

יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

צִוִּיתָ פִּקּוּדִים בְּמַעֲמַד סִינַי
שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים לִשְׁמֹר בְּכָל שָׁנַי
לַעֲרוֹךְ לְפָנַי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת לְאֻמָּה שְׁבוּרָה
לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת נְשָׁמָה יְתֵרָה
לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה יָסִיר אֲנָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים
בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ מְלֶאכֶת עוֹלָמִים
בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים הַשְׁקֵט וּבִטְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

[סתרי תעלומות חכמה מפארת[1]
במצות תמימות תורה מישרת
נפש מהדרת יציל משוחה
שבת מנוחה]

לְאִסּוּר מְלָאכָה צִוִּיתָנוּ נוֹרָא
אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה
אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא מִנְחָה מֶרְקָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

[ממיני מטעמים אערך שלחני[1]
כבשים תמימים פרות ויין שני
בטובך רחמני תמיד אשמחה
שבת מנוחה

הואל נהלני צור על מי מנוחות
במהרה הראני בבנין שמחות
אזי כל אנחות אלי אשכחה
שבת מנוחה]

(וְשִׁיר אֶעֱרָךְ לָךְ בְּנִגּוּן וּנְעִימָה[2]
מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ
לִסְגֻלָּה תְּמִימָה קַיֵּם הַבְטָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

רְצֵה תְּפִלָּתִי כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן
וְיוֹם מְנוּחָתִי בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן
חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן בְּרֹב הַצְלָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים
בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ שְׁלַח נָא לָעִבְרִים
וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים רֶוַח וַהֲנָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

אָנָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ
פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ
שַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בְּאוֹר וְשִׂמְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה)

חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת
טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת
בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת בְּזֶמֶר וּשְׁבָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

(זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם[3]
שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם
דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם תָּבִיא רְוָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה
בְּבֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה
אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה תָּמִיד הַזְרִיחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה)

יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל הוא פיוט הנהוג לשירו במסורת קהילות אשכנז כזמירות לסעודת ליל שבת, ונהוג כשיר לשבת גם בקהילות נוספות. מחבר הפיוט הוא רבי יצחק סלמה חזן, כפי שחתום בראשי החרוזים.

הפיוט זכה לחיבה ולאהדה רבה בקרב תפוצות עם ישראל. יהודי אשכנז נוהגים לפייטו בזמירות של ליל שבת, ובמסורת צפון אפריקה הוא מושר כשיר וזמרה ביום השבת. יהודי חלב מפייטים אותו בשירת הבקשות. לפיוט מספר לחנים, אחד מתוכם מושאל מלחנה של נעמי שמר לשיר 'העיר באפור'.

מחבר הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקרוסטיכון המקורי של הפיוט יום זה לישראל היה 'יצחק סלמה חזן'[4]. משום מה, כמה חרוזים נפלו, ובמשך כמה מאות שנים היה חתום 'יצחק לח'. בתקופה מאוחרת, הרחיב משורר את השיר, כך שהחתימה נהפכה להיות 'יצחק לוריא חזק'[5]. ולכן היו כאלו שייחסו את הפיוט (בטעות) לאר"י.

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתאר את השבת, מצוותיה וחוקיה כמנחמות במנוחתן והמאירות את עם ישראל המתגעגע לארץ ישראל בעודו נמצא בגלות. כמו שביום שבת משורר עם ישראל לאלוהיו "קול רנה וישועה" כך גם הגאולה המובטחת לשומרי יום השבת. כמו יום השבת (בימי החול) טרם הגיעה לעם ישראל וטרם הופיעה בפניו וכי היא נראית כחזיון עתידני הנראה לעין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 כך הוא הפיוט המקורי, ואינו מופיע בכל הנוסחאות
  2. ^ חרוז זה ושלשת החרוזים הבאים אחריו, אינם מקוריים.
  3. ^ חרוז זה והבא אינם בפיוט המקורי.
  4. ^ עיונים בסידור התפילה - ליל שבת: זמירות – יום זה לישראל | מכללת אורות ישראל, orot.ac.il
  5. ^ זמירות לשבת וברכת המזון ע"פ כתבי יד ודפוסים ישנים, בעריכת י.י. ינקלביץ, תשע"ב, עמ' 20.