לדלג לתוכן

אקרוסטיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אקרוסטיכוןיוונית: "άκρο" קיצוני + "στίχος" שורה; בלטינית: Acrostic) היא שיטת כתיבה של שיר או פרוזה, בה ליקוט האות הראשונה של כל מילה, שורה או בית בשיר יוצר מילה או מספר מילים, שם, אותיות האלפבית כסדרן וכדומה.

בימי הביניים נחשב האקרוסטיכון כאחד מקישוטי השיר, וככל שהאקרוסטיכון היה מורכב ומשוכלל יותר, כך הוסיף ליוקרתו של השיר ומחברו.

בעת החדשה השימוש באקרוסטיכון אינו נהוג בשירה רצינית, אם כי עודנו בשימוש בכתיבה שבאה לשעשע, כגון בברכות ליום הולדת.

שימוש נוסף לאקרוסטיכונים הוא כאמצעי לצופן – הצירוף הנוצר על ידי האותיות הראשונות הוא העיקר, והשיר משמש לו הסוואה. לשימוש זה התייחס באירוניה הסופר האירי ג'ונתן סוויפט בספר ג' של "מסעות גוליבר". האקרוסטיכון חדר אף לתוך הטוקבקים באינטרנט, לשם העברת מסר שעוקף את הביקורת של עורך האתר.

אקרוסטיכון בשירה העברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקרוסטיכון הוא אחד מן הגורמים ל"דוחק השיר" (יחד עם החריזה והמשקל), שלפי תפיסת משוררי ימי הביניים התירו חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו נסלחות במקרים אחרים. כך, למשל, במקרים שבהם הצריך האקרוסטיכון ששורה תיפתח באות ו' נוצרו משפטים שהחלו בו"ו החיבור, שלא כמקובל בעברית שלאחר המקרא.

האקרוסטיכונים הקדומים היו אקרוסטיכונים אלפביתיים. אקרוסטיכונים כאלה מופיעים פעמים אחדות בתנ"ך, בין השאר במגילת איכה, במשלי ("אשת חיל") ובפרקי תהילים מסוימים, כמו במזמור קי"ט שבו יש אקרוסטיכון אלפביתי שבו כל אות מופיעה בתחילתם של שמונה פסוקים רצופים (בפי חז"ל המזמור מכונה "תמניא אנפין", בארמית "שמונה פנים"). עם הזמן הופיעו אקרוסטיכונים לפי סידור אחר של האלפבית, כגון תשר"ק (מהסוף להתחלה) או א"ת ב"ש (אות מן ההתחלה ואות מן הסוף). חוברו גם שירים עם שילובים של כמה אקרוסטיכונים במקומות שונים בשורה. אקרוסטיכון אלפביתי מופיע גם בכמה מן התפילות, כגון בתפילת שחרית של יום חול "אל ברוך גדול דעה הכין ופעל זהרי חמה" וכו' (א"ב), או בתפילת מוסף של שבת, "תִּכַּנְתָּ שבת רצית קרבנותיה, ציווית פירושיה עם סידורי נסכיה" וכו' (תשר"ק).

עם הזמן החלו מחברי הפיוטים בימי הביניים לחתום את שמם באקרוסטיכון. בתקופת הקליר הסתפקו בשם פרטי, לעיתים עם תוספות כמו שם האב, שם המקום או התואר "חזן". בתקופה מאוחרת יותר השתכללו החתימות. כך למשל בפיוט אקדמות מן המאה ה-11 מופיע באקרוסטיכון א"ב כפול ולאחריו החתימה "מאיר ביר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ".

לעיתים מופיע אקרוסטיכון גם בפתיחת ספרים. וכמה ספרי קודש חשובים ומפורסמים התחילו באקרוסטיכון של אותיות שם השם, כמו ספר משנה תורה של הרמב"ם, שנפתח במילים "יסוד היסודות ועמוד החכמות", ומסילת ישרים של הרמח"ל שנפתח במילים "יסוד החסידות ושורש העבודה".

יצירות עבריות נודעות והאקרוסטיכון שלהן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אקרוסטיכון במקרא
  • מזמורים רבים בספר תהלים מסודרים באקרוסטיכון אלפביתי כמו מזמור קי"ט שבו יש סדרות של שמונה פסוקים לכל אות, מזמורים ל"ד ו-קמ"ה (אשרי יושבי ביתך) ועוד רבים.
  • אשת חיל – אקרוסטיכון אלפביתי בספר משלי, פרק ל"א, המתאר את האשה האידיאלית.
  • מגילת איכה – פרקים א-ד מסודרים באקרוסטיכון אלפביתי, ופרק ה' משמש כ'אקרוסטיכון ריק'[דרושה הבהרה][1]. בעוד שבפרקים א,ב,ד וה' ישנם 22 פסוקים כמניין אותיות האלף בית, בפרק ג ישנם 66 פסוקים ובו אקרוסטיכון משולש (עוברים אות לאחר שלושה פסוקים).

בסוף ההגדה של פסח קיימים כמה אקרוסטיכונים על פי אותיות האלפבית:

בזמירות שבת הנהוגות קיימים אקרוסטיכונים רבים, לרוב לפי שמות מחבריהם:

  • אל אדון על כל המעשים – אקרוסטיכון אלפבית
  • פיוט אדון הסליחות, המהווה חלק מהסליחות – אקרוסטיכון אלפבית
  • לכה דודי – אקרוסטיכון "שלמה הלוי" – רבי שלמה אלקבץ
  • עת שערי רצון להפתח – האותיות הראשונות בכל מחרוזת בפיוט יוצרות אקרוסטיכון של שם המחבר: "עבאס יהודה שמואל"
  • מעוז צור – האות הראשונה של כל בית יוצרת את המילה "מרדכי" (ככל הנראה, שם המחבר), וראשי התיבות של השורה הראשונה בבית האחרון הן "חזק" כברכה למחבר
  • יום ליבשה – אקרוסטיכון "יהודה הלוי"
  • ידיד נפש – אקרוסטיכון "י-ה-ו-ה"
  • אדון בפקדך – אקרוסטיכון א-ת
  • אל רחום שמך – האותיות הראשונות של כינויי האל בכל תיבה בפיוט יוצרות אקרוסטיכון אלפביתי
  • אנא בקראנו - האותיות הראשונות בכל בית בפיוט יוצרות אקרוסטיכון של "דוד חזק", המרמזות על שם המחבר.

חשיבותו והסיבות ליצירתו של האקרוסטיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רוממות – ישנם הפיוטים שמושאם הוא שם ה', כמו הפיוט "ידיד נפש".
  • זכויות יוצרים – השימוש בחתימת שם המחבר באקרוסטיכון נועד לייחס את הפיוט למחברו ולמנוע גנבה ספרותית (פלגיאט) של הפיוט. בהקשר זה מפורסם סיפורו של הפיוט "יום שבת קודש הוא" (אקרוסטיכון 'יהונתן חזק') שתוכנו הכללי הוא חשיבותה של השבת ושכרו של שומרה, אך הבית האחרון מכיל טקסט שונה למדי: "קולי קולות יחדלון, בעת שירי יגדלון, כי כטל הם יזלון. ואל ישיגו גבולי, באורח שיר נפל חבלי, התקוששו ואל תשמשו בנזר שיר, שפרה לי". לפי האגדה באותו הזמן פרנסתו של המשורר הייתה מנדידה בעיירות להשמעת שיריו, כתוצאה מכך רווחה תופעה ששני אנשים שרו את אותו השיר והתגלע וויכוח בנוגע לזכות על כספי השומעים. כדי לבטח את עצמו השאיר היוצר את האקרוסטיכון פגום והציג את השיר ללא הבית האחרון, וכאשר התאמת חששו ואדם אחר שר את שירו, הציע שהשלמת הבית האחרון תהווה הוכחה לכך שהמשלים הוא מחבר הפיוט.
  • אותנטיות – האקרוסטיכונים בפיוטים גם שמרו על האותנטיות של היצירה, כך שהשמטה של בתים או שינויים היו ניכרים, כמו בפיוט "אסדר לסעודתא" של האר"י שם נשמטו לפחות שני בתים בסוף.
  • טקטיקת זיכרון – את תפוצתו של האקרוסטיכון מייחסים גם לצורך החזנים בבתי הכנסיות לזכור בעל-פה את הפיוטים, טרם עלו אלה על הכתב. האקרוסטיכון אפשר לחזן לזכור את תחילתה של כל שורה. גם כאשר נכתבו הפיוטים המשיך השימוש באקרוסטיכון, שהפך כבר לקונבנציה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ David Noel Freedman, David Miano, The Book of Psalms, BRILL, 2005-01-01, עמ' 87–96, ISBN 978-90-474-1479-7