יונת עצים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןיונת עצים
ColumbaOenas.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: יונאים
משפחה: יוניים
סוג: יונה
מין: יונת עצים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Columba oenas
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יונת עצים באנגליה
ביצת יונת עצים

יונת עצים (שם מדעי: Columba oenas) היא מין יונה ממשפחת היוניים.[2] יונת העצים היא חולפת נדירה בארץ, וחורפת לעיתים נדירות במספר מקומות מצומצם וביניהם עמק החולה והנגב המערבי.[3]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה העברי נגזר מנטייתה להתגורר בחללים ריקים של עצים.

מקור השם המדעי של הסוג, Columba, נגזרת מלטינית ופירושו "יונה",[4] ומקורה של מילה זו הוא מיוונית עתיקה, kolumbos, "לצלול, לשחות",[5] בגלל תנועת השחייה שלה בעת תעופה. מקור שם המין, oinas, מיוונית ופירושו "יונה".[6]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג יונה הוא הסוג הגדול ביותר במשפחת היוניים, ויש לו את טווח התפוצה הרחב ביותר. המינים בסוג הם בדרך כלל בצבע אפור חיוור או חום, לעיתים קרובות עם ראש לבן או סימנים על הצוואר או נוצות ירוקות או סגולות על צווארם. נוצות הצוואר עשויות להיות קשיחות ומיושרות כך שהן יוצרות צורת פסים אנכיים, אך מאפיין זה חסר במין זה. יונת העצים היא אפורה פחות בנוצותיה נוצות מאשר יונים אחרים באירופה.

שלושת המינים המערב אירופיים של הסוג יונה, למרות דמיונם הגדול, בעלי מאפיינים ייחודיים מאוד. יונת ענק מאופיינת בנוצות הלבנות שעל צווארה (בציפורים בוגרות) ועל כנפיה. יונת הסלע ויונת עצים דומות יותר בגודלן ובניצוי שלהן, אך פריטים החיים בטבע של מינים אלה הם בעלי נוצות לבנות בחלק התחתון של גבן ובעלי שני פסים כהים ובולטים על הכנף, בעוד שהנוצות של גבה התחתון של יונת העצים אפור יותר ושני הפסים על כנפה לא שלמים. פריטים של יונת הבית (תת-מין של יונת הסלע) שחזרו לחיות בטבע הם בעלי מאפיינים משתנים מאוד, וחלק מפריטים אלו שבעלי גוון נוצות אפור וללא נוצות לבנות על גבן התחתון עשויות להיות דומות מאוד ליונת עצים.

יונת העצים היא חברותית ונוטה לחיות ולעופף בלהקות, נצפית לרוב עם יוני ענק.

קריאתה קצרה, עמוקה ונאנקת ושונה מאוד מצלילי ה-"קוּ" של יונת ענק.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונת העצים היא הנדירה מבין מיני היונים האירופיים. בחלק מהטווח האירופי והאסייתי המערבי שלה היא נחשבת למין תוהה. 100,000 ל-200,000 פריטים חורפים בצרפת.[7]

הקן נמצא בדרך כלל בתוך חור בעץ ישן. לפני תחילת בירוא היערות, יונת העצים הייתה היונה השכיחה ביותר. היא מקננת בעיקר בעצי אלון או עצי אורן, אבל מפני שבדרך כלל היא מקננת בחללים ריקים בתוך עצים ניתן למצוא אותה לרוב ביערות עתיקים. באזורים בעלי צמחייה אין חורים באותה כמות כמו ביערות כדי לקנן, אז שם נחשבת לנדירה יותר. בנוסף, מפני שיונת העצים מקימה שני דורות בשנה, היא זקוקה לשני חורים, אחד עבור כל דור. היא נצפתה מקננת במחילות ארנבים, חורבות, שדרות עצי צפצפה ישנים, סדקים בצוקים, בקיסוסים ובצמחייה עבה סביב עצי טיליה. בהינתן היא תשתמש גם בתיבת קינון. החלל צריך להיות עד 75 סנטימטרים עומק והחור צריך להיות לפחות בגודל אגרוף. יוני עצים מעדיפות לקנן קרוב אחת לשנייה.

בית הגידול של יונת עצים הוא בדרך כלל שטח פתוח. אף על פי שהיא מקננת בעצים היא אינה מעדיפה אזורים מיוערים צפופים. היא נפוצה גם על חופים שבהם הצוקים מספקים לה חורים.

תעופתה מהירה ומבוצעת על ידי פעימות קבועות, עם תנועת כנפיים חדה מזדמנת המאפיינת יונים באופן כללי.

רוב תזונתה מורכבת מצמחים צעירים, נבטים, דגנים, חרקים וחלזונות. באזורים מסוימים היא ניזונה בעיקר מבלוטים ואצטרובלים. תזונתה יכולה לכלול מגוון רחב של מזונות: כמו פירות יער כגון מיריקה ועוזרר, תאנים, דגנים, שעועית, אפונה, חסרי חוליות קטנים המושגים מהליכה על הקרקע. במהלך נדידת הסתיו, באוקטובר, יונת העצים עוצרת במקומות עשירים בבלוטים ובנוסף להם ניזונים גם מעלים ונבטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יונת עצים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יונת עצים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Gibbs, David; Eustace Barnes; John Cox. Pigeons and Doves: A Guide to the Pigeons and Doves of the World. United Kingdom: Pica Press. עמ' 624. ISBN 1-873403-60-7. 
  3. ^ יואב פרלמן, מגדיר הציפורים של ישראל - יונת עצים, פורטל צפרות
  4. ^ Jobling, James A., The Helm dictionary of scientific bird names : from aalge to zusii, London:Christopher Helm, 2010
  5. ^ Liddell, Henry George, 1811-1898,, A lexicon, Oxford:Oxford University Press, 1987 printing
  6. ^ Jobling, James A., The Helm dictionary of scientific bird names : from aalge to zusii, London:Christopher Helm, 2010
  7. ^ Yeatman-Berthelot, 1991, Enquête Atlas