טיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "תרזה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו תרזה (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןטיליה
טיליה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו־פסיגיים
סדרה: חלמיתאים
משפחה: חלמיתיים
סוג: טיליה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Tilia
ליניאוס, 1753

טִילְיָה (שם מדעי: .Tilia L), או בעברית תִּרְזָה, היא סוג של עצי יער נשירים ממשפחת החלמיתיים[1]. בסוג זה יש כ-46 מינים הנפוצים באזורים הממוזגים של חצי הכדור הצפוני - באסיה (בה מצוי המגוון הרב ביותר של מינים), באירופה ובמזרח אמריקה הצפונית; המין אינו מצוי במערבה של אמריקה הצפונית. הסוג שויך בעבר למִשְׁפַּחַת הַטִּילְיָתִיִּים (Tiliaceae), אך מחקר גנטי של ה-APG הביא לביטול המשפחה ולשילובה כסוג עם משפחת החלמיתיים (Malvaceae) בשנת 2009[2].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרזה מופיעה פעם אחת בתנ"ך: ”לִכְרָת-לוֹ אֲרָזִים--וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן, וַיְאַמֶּץ-לוֹ בַּעֲצֵי-יָעַר; נָטַע אֹרֶן, וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל:“ (ישעיהו מ"ד, יד). רש"י מפרש פסוק זה: "תרזה ואלון - מיני אילני סרק". הדעה המקובלת היא שהכוונה בספר ישעיהו היא לאחד ממיני האלה. פרופ' יהודה פליקס זיהה את התרזה עם אלון הבלוט ואילו ניסים קריספיל מזהה את התרזה עם הקטלב ומביא טענות מוצקות לכך. כמו כן ישנם חוקרים המשערים כי חלה טעות סופרים בשמה של התרזה במהלך השנים וכי שמו האמיתי של העץ הוא תרצה כשמה של תרצה, אחת הערים הראשיות בשומרון בתקופה הישראלית.

בתקופה המודרנית ניתן השם "תרזה" לעץ הטיליה בספרות, ומכאן התגלגל השם גם ללשון הדיבור. הדוגמה הידועה ביותר היא שירו של ביאליק: "תרזה יפה":[3]

תִּרְזָה יָפָה וַעֲבֻתָּה
עַל הַיְאֹר עוֹמֶדֶת מֻטָּה;
כָּל-הַיּוֹם בַּמַּיִם צוֹפָה,
חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ?

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמריקה הצפונית קרוי העץ linden ובבריטניה lime. שני השמות מקורם בשם הגרמני lind. אף על פי שהשם הבריטי זהה לשמו באנגלית של פרי הדר הקרוי בעברית ליים או "לימית" (Citrus spp), מדובר בעצים שונים לגמרי. באמריקה הצפונית מקובל גם שם נפוץ נוסף לעץ והוא Basswood, שם שמקורו במילה bast, הכינוי של קליפת העץ הפנימית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלה טיליה

מיני הטיליה הם עצים נשירים אדירים המגיעים בממוצע לגובה של 20–40 מטר וקוטר גזעם עד ל-3 מטר ויותר. צבע הגזע חום אדמדם, כשקליפת העץ אפורה ומחורצת. היקף כותרת הענפים והעצים עשוי להגיע ל-120 מטר ויותר. העלים פשוטים, מסורגים, וצורתם אליפטית או דמוית לב, אורכם 6–20 ס"מ והם משוננים בקצותיהם. צבע העלים ירוק מלמעלה ומעט חיוור יותר מלמטה. פרחי העץ דו־מיניים, ריחניים, מייצרים צוף רב, וערוכים בתפרחת קצרה. צבע הפרחים לבן עד לבן-צהבהב. ציר התפרחת מחובר לחָפֶה, עלה נוקשה המשמש ככנף כשהפרי מבשיל ועוזר להפיץ את הפירות. הפרח מורכב מ-5 עלי גביע ומספר זהה של עלי כותרת והוא מכיל אבקנים מרובים. השחלה עילית, מכילה 2–10 עלי שחלה. הפרי: ענבה או דמוי אגוז.

עצי הטיליה חיים מאות שנים וידועים גם מקרים של עצים מהמין טִילְיָה אֵירוֹפִּית (Tilia platyphyllos) שגילם מעל 1,000 שנה.

הטיליה גדלה ביערות בחברת אלון, אך היא נפוצה גם כעץ נוי, בודד בגינה, או בחצר, או לאורך שדרות. אחת השדרות הידועות ביותר קרויה על שם העץ - רחובה הראשי ההיסטורי של ברלין אונטר דן לינדן (תחת עצי התרזה).

זחלים של מינים שונים של פרפראים אוכלים את עלי הטיליה, ביניהם עשים מהמינים Mimas tiliae ו-Ptilodon capucina.

מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדירת עצי טיליה, בפארק אלכסנדרה בלונדון

מספר המינים המדויק של הטיליה אינו ודאי, לפי המיון העכשווי 46 מינים[1], שכן כל המינים מסוגלים ליצור בקלות זני כלאיים הן בטבע או בטיפוח. להלן חלק מן הרשימה המקובלת של מיני הטיליה:

  1. Tilia americana - טיליה אמריקנית
  2. Tilia amurensis
  3. Tilia begoniifolia
  4. Tilia caroliniana
  5. Tilia caucasica
  6. Tilia chinensis
  7. Tilia chingiana
  8. Tilia cordata - טיליה לבובה[4]
  9. Tilia mongolica
  10. Tilia dasystyla
  11. Tilia henryana
  12. Tilia heterophylla
  13. Tilia insularis
  14. Tilia intonsa
  15. Tilia japonica
  16. Tilia kiusiana
  17. Tilia mandshurica
  18. Tilia maximowicziana
  19. Tilia mexicana
  20. Tilia miqueliana
  21. Tilia mongolica'
  22. Tilia nobilis
  23. Tilia oliveri
  24. Tilia paucicostata
  25. Tilia platyphyllosטִילְיָה אֵירוֹפִּית, שמוצאה מאירופה וכנראה היא מין יחיד בסוגו בישראל. היא עץ נשיר גבוה. העלים בעלי פטוטרות ארוכות. העלים מעוגלים או דמויי-ביצה, בסיסם דמוי לב בלתי שווה, ראשם מתחדד באופן פתאומי, שפתם משוננת, צידם העליון כהה, צידם התחתון ירוק בהיר ושעיר מעט. וקבוצות של שערות מצויות בפינות העורקים. הפרחים קטנים, צופניים, ריחניים וערוכים בתפרחות שמוטות. הפרי מסוג דמוי אגוז בליתי נפתח. סיבי הקליפה הפנימית משמשים ביצור סלים וחבלים, הפרחים המיובשים משמשים לתה רפואי[5].
  26. Tilia tomentosa
  27. Tilia tuan

הטיליה והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרחים - פרחי העץ ריחניים ומייצרים צוף רב והם מקור חשוב לדבש. גון הדבש שמייצרת דבורת הדבש מפרחיו הוא חיוור, אך טעמו עשיר. כמו כן נוהגים לייבש את הפרחים על מנת לאוכלם כתוסף מזון הקרוי "פריחת התרזה" (Lime Blossom) או להכין מפרחיו המיובשים תמצית לחליטה. על פי האמונה העממית מקילה התמצית על הצטננות, עוזרת בעיכול ומפחיתה לחץ דם גבוה. הטיליה המועדפת לשימוש רפואי היא הטיליה הלבובה (Tilia cordata).
  • ניצנים ועלים צעירים - ניתנים לאכילה.
  • זרעים - ניתן להשתמש בשמן הזרעים של הטיליה כשמן מאכל.
  • עצה – העצה של הטיליה קלה וחזקה, צבעה בהיר וקל לעבדה לתעשיית הרהיטים. בצפון אמריקה מכונה העצה של הטיליה "basswood". שימוש מיוחד בעצה של הטיליה היה במלחמת העולם השנייה. דה הבילנד מוסקיטו היה מטוס רב־משימתי בריטי בעל שני אנשי צוות, שהצטיין במספר תפקידים במהלך מלחמת העולם השנייה. המוסקיטו היה מטוס דו־מנועי, שבו הטייס והנווט ישבו זה לצד זה. למטוס היה תכנון לא מקובל - הוא התבסס על עץ לבוד, שהורכב מעץ מטיליה ומבלזה, בתקופה בה שימוש בעץ נחשב מיושן.
  • אופן העברת הקול של הטיליה הופכת את העץ למרכיב פופולרי בייצור גוף של גיטרות חשמליות, לרוב כאלה שייצבעו בהמשך, עקב היעדר המרקם העצי.
  • קליפת הגזע - מתחת לקליפת הטיליה מצויה רקמה סיבית ממנה ניתן לייצר רפיה – חומר הגלם למחצלות ושקים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמידותו של העץ, פארו המרשים וחיותו הרבה, העניקו לו במסורות עתיקות מעמד של עץ מקודש, אשר צילו שימש מקום מפגש ופולחן וגזעו הפך למקום המשפט. הטיליה נפוצה מאוד בצפון ובמזרח אירופה. במרכז כפרים רבים ניצבים עצי טיליה עתיקים שתחתיהם נהגו לערוך טקסים כדוגמת חתונות ומשפטים. העץ נחשב למקודש במסורות רבות לדוגמת במסורת של הטבטונים, הבאלטים והסלאבים. במסורת של העמים הסקיתים הוא היה עץ הנבואה. באמונה העממית שוכנים מתחת לעץ הטיליה שדים ורוחות, ומצד שני הוא מגן מברקים ומחלות. העץ היה חביב על משוררים (כדוגמת ביאליק שהוזכר לעיל) ועל נאהבים בשל פארו, ריח פרחיו וצורת הלב של עליו.

בסלובניה הטיליה (בסלובנית Lipa) היא סמל לאומי. פתגם סלובני עממי אומר: "סלובני אמיתי חייב לגדל ילד, לכתוב ספר ולנטוע עץ".[דרוש מקור]

בעיר הרומנית גאלאץ יש פרטים רבים שח טיליה ובעונת הפריחה אוויר העיר מבושם ובגלל ריבוי עצי הטיליה, ניתן לעיר הכינוי "עיר הטיליות" (ברומנית: Oraşul Teilor)[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Tilia L., World Flora Online
  2. ^ עמרם אשל ודרור מלמד, מיון הצמחים בעידן הביולוגיה המולקולארית, צמח השדה
  3. ^ חיים נחמן ביאליק, "תרזה יפה" בפרויקט בן-יהודה
  4. ^ טליה לבובה, הגן הבוטני בירושלים
  5. ^ טיליה אירופית, הגן הבוטני בירושלים
  6. ^ Galaţi, pe ultimul loc în topul intermediar „Oraşul de vis” (ברומנית)