יורי ליובימוב

יורי ליובימוב
Юрий Петрович Любимов
	יורי ליובימוב ב-2007
לידה	17 בספטמבר 1917 (יוליאני); ירוסלבל, הרפובליקה הרוסית
פטירה	5 באוקטובר 2014 (בגיל 97); מוסקבה, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות דונסקויה החדש
מדינה	ברית המועצות, ברית המועצות, רוסיה, ישראל, הונגריה
תקופת הפעילות	1935–2014 (כ־79 שנים)
מקום לימודים	המכון לתיאטרון על שם בוריס שצ'וקין (1939)
פרסים והוקרה	פרס סטלין (1952); מסכת הזהב (2000); מפקד עם כוכב של מסדר ההצטיינות של הונגריה (2002); מפקד מסדר האמנויות והספרות (2002); צ'ייקה (1999); פרס הפדרציה הרוסית (1996); Triumph (1998); צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2005); מסדר הצלב של טרה מריאנה (2003); עיטור האריה של פינלנד (2006); פרס התאטרון האירופי (2011); אביר במסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (2004); אזרחות כבוד של בודפשט (2007); מסדר השמש העולה, דרגה רביעית (2007); קצין בכיר במסדר כוכב הסולידריות האיטלקי (2 במרץ 2003); מפקד במסדר כוכב הקוטב (2004); פרס האמנות ע״ש צארסקויה סלו (1999); אמן העם של הפדרציה הרוסית (28 בספטמבר 1992); העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (25 בספטמבר 2007); עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (16 בספטמבר 1997); מדליית הכסף הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית (2007); אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית (יולי 1954); עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (29 ביוני 2013); עיטור הדגל האדום של העמל (1977); אות מסדר כוכב הקוטב; מסדר כוכב הסולידריות האיטלקי; עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; מדליה על שם ז'וקוב; מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; מסדר השמש העולה; מדליה להנצחת 65 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941-1945; מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה; מסדר האמנויות והספרות; מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; מדליית ההגנה על מוסקבה; פרס סטלין, דרגה 2; מדליה על הגנת לנינגרד; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	http://www.lyubimov.info/
	פרופיל ב-IMDb

יורי ליובימוב (ברוסית: Юрий Петрович Любимов; ‏30 בספטמבר 1917 - 5 באוקטובר 2014) היה במאי תיאטרון סובייטי ורוסי בולט. בשנות ה-80 גורש מברית המועצות, קיבל אזרחות ישראלית בזכות אשתו היהודיה^[1] וחזר לרוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות. בשנת 1992 הוענק לו תואר אמן העם של הפדרציה הרוסית.

ביוגרפיה

יורי ליובימוב נולד בשנת בירוסלבל זמן קצר לפני המהפכה הקומוניסטית, שלא היטיבה עם משפחתו. סבו היה נוצרי אדוק, קולאק (איכר בעל אדמות), שגורש מאדמתו בתקופת הקולקטיביזציה. בשנת 1922 המשפחה עברה למוסקבה. הוריו נעצרו על ידי המשטר הסטאליניסטי ב־1927 ובזכות שוחד הצליחו להשתחרר^[2].

מגיל צעיר נמשך לתיאטרון, מאחר שבעיירה שבה נולד עומד בניין התיאטרון העתיק ביותר ברוסיה, שנבנה עוד בימי יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה. אך בחר לעסוק בהנדסת חשמל והספיק ללמוד שנתיים בבית־ספר להנדסה עד שהחליט להיות שחקן^[2]. למרות שהיה רק בן שש־עשרה, התקבל בשנת 1934 ללימודים במוסד התיאטרלי היוקרתי ביותר באותה תקופה, התיאטרון האמנותי של מוסקבה, לאחר שהרשים בבחינות הקבלה. לאחר שהמוסד בו הוא למד נסגר הוא עבר להמשך לימודים בבית הספר לתיאטרון על שם שצ'וקין וסיים אותה בשנת 1939. במהלך מלחמת העולם השנייה ליובימוב היה בסגל של להקה צבאית שהופיע מפני החיילים^[3].

בשנת 1946 ליובימוב התקבל לתיאטרון וכטנגוב במוסקבה. על עבודה בתיאטרון זה בשנת 1952 ליובימוב קיבל פרס סטלין. בשנת 1959 הוא העלה בתיאטרון זה את ההצגה ראשונה שביים. החל משנת 1959 ליובימוב החל ללמד בבית הספר לתיאטרון על שם שצ'וקין.

בשנת 1963 ליובימוב ביים הצגת הנפש הטובה מסצ'ואן מאת ברטולט ברכט. שחקנים שהשתתפו בהצגה היו תלמידי בית הספר לתיאטרון שבשנת 1964 היו בסיס להקמת תיאטרון טגנקה החדש. ליובימוב מונה לבמאי ראשי של התיאטרון. תיאטרון זה זכה לפופולריות רבה בברית המועצות^[4]. התיאטרון גם נהג להציג מחזות מאת יוצרים יהודים למרות הקשיים שהיו כרוכים בכך^[5]. ולדימיר ויסוצקי היה בין השחקנים הראשים של התיאטרון^[3]. התיאטרון היה ידוע בהצגות לא שגרתיות. במהלך 20 שנות עבודה בתיאטרון זה ליובימוב העלה כ-100 הצגות.

בשנת 1975 ליובימוב ביים אופרה בתיאטרון לה סקאלה במילאנו^[6]. מאז הוא ביים מעל 30 הצגות אופרה בתיאטראות ברחבי העולם.

בשנת 1980 בעקבות פטירת ולדימיר ויסוצקי האווירה סביב התיאטרון הייתה מתוחה. השלטונות אסרו לבצע הצגה לזכר השחקן. כמו כן נאסרו להצגה שתי הצגות נוספות בבימוי של ליובימוב. בשנת 1983 הוזמן לביים בלונדון את "החטא ועונשו", הצגה שזכתה בשבחי הביקורת^[2]. תוך כדי עבודה בלונדון, הודיעו לו ממוסקבה על הרחקתו משורות המפלגה הקומוניסטית, לאחר שבריאיון לעיתון "הטיימס" העביר ביקורת על הצנזורה על בברית המועצות, שלושה חודשים נשללה מליובימוב אזרחות ברית המועצות^[7]. כך נחסמה בפניו הדרך בחזרה למוסקבה, והוא נותר בגלות עם אשתו קטיה, יהודייה ממוצא הונגרי, ובנם פטר, שהיה אז בן ארבע. בתקופה זו ביים מספר הצגות בישראל (הצגת "השקיעה" מאת איסאק באבל ב"הבימה" ב-1986^[8]), במדינות אירופה (בין השאר בבולוניה, איטליה) ובארצות הברית^[9].

ביולי 1987 החליט ליובימוב להשתקע בישראל^[10], קיבל אזרחות ישראלית מאחר שאשתו יהודייה ווהשתקע בירושלים^[2]. בישראל ביים בקיץ 1988 את "הנפש הטובה מסצ'ואן" בהפקה משותפת של תיאטרון באר שבע ותיאטרון הבימה^[11].

באפריל 1988, עם תחילת הפרסטרויקה, הוזמן ליובימוב לברית המועצות לביים שוב בתיאטרון טגנקה^[12], ואזרחותו הוחזרה כעבור שנה^[13]. הוא עזב את ישראל עוד קודם שקיבל את אזרחותו חזרה, ובסך הכל התגורר בירושלים פחות משנתיים^[14].

על הפעילות הרבה בתחום הבימוי בשנת 1997 הוענק לו פרס המדינה.

ליובימוב המשיך להיות במאי התיאטרון עד לשנת 2011^[15]. בשנה זו התרחש משבר בין הבמאי לבין שחקני התיאטרון ובסופו של דבר ליובימוב עזב את התיאטרון.

בשנת 2012 הבמאי ביים בתיאטרון וכטנגוב הצגה חדשה. לדצמבר 2012 הייתה מתוכנת העלאת אופרה של תיאטרון בולשוי אך בשל מחלת ליובימוב הנושא נדחה לאמצע שנת 2013.

בנוסף לבימוי ליובימוב הצטלם כשחקן בכ-10 סרטים.

עבודתו האחרונה - האופרה "בית ספר לנשים" שבה חיבר גם את הלברית (על-פי מחזה מאת מולייר).

ימים אחדים לאחר יום הולדתו ה-97 הובהל לבית-חולים במוסקבה כשהוא חש בליבו, ובבוקר 5 באוקטובר 2014 נפטר^[3].

לקריאה נוספת

ספרים

Li︠u︡bimov, I︠U︡. Rasskazy starogo trepacha : [vospominanii︠a︡]. Moskva : Novosti, 2001(הספר בקטלוג ULI)
- Gershkovich, Aleksandr Abramovich.The theater of Yuri Lyubimov : art and politics at the Taganka Theater in Moscow. New York : Paragon House, 1989.(הספר בקטלוג ULI)
- Mezhdunarodnai︠a︡ nauchnai︠a︡ konferent︠s︡ii︠a︡ "I︠U︡riĭ Li︠u︡bimov. Teatr zhizni" (2017). "I︠U︡riĭ Li︠u︡bimov. Teatr zhizni" : Mezhdunarodnai︠a︡ nauchnai︠a︡ konferent︠s︡ii︠a︡ k 100-letii︠u︡ I︠U︡.P. Li︠u︡bimova. Moskva : RGBI, 2019.
- Volkova, Marianna. I︠U︡riĭ Li︠u︡bimov v Amerike : odissei︠a︡ rezhissera v fotografii︠a︡kh, tekstakh i besedakh. New York : Slovo, 1993.
- Mikhalëva, Ėlla. I︠U︡riĭ Li︠u︡bimov v zerkale Vakhtangovskoĭ st︠s︡eny. Moskva : Izdatelʹstvo "Teatralis", 2019.
- Sidorina, Svetlana. I︠U︡riĭ Li︠u︡bimov : 80 let v mirovom st︠s︡enicheskom iskusstve. Moskva : Tri Kvadrata, 2014
- Malʹt︠s︡eva, Olʹga. Poėticheskiĭ teatr I︠U︡rii︠a︡ Li︠u︡bimova : spektakli Moskovskogo teatra dramy i komedii na Taganke 1964-1998. Sankt-Peterburg : Rossiĭskiĭ institut istorii iskusstv, 1999.Malʹt︠s︡eva, Olʹga. Akter teatra Li︠u︡bimova. Sankt-Peterburg : LenNar, 1994
- Malʹt︠s︡eva, Olʹga. I︠U︡riĭ Li︠u︡bimov, rezhisserskiĭ metod : spektakli Moskovskogo teatra dramy i komedii na Taganke : 1964-1998. Moskva : AST, 2010
- Beumers, Birgit. Yury Lyubimov at the Taganka Theatre, 1964-1994. Amsterdam : Harwood Academic, c1997(הספר בקטלוג ULI)
- Beumers, Birgit. Yury Lyubimov at the Taganka theatre and in exile (1964-1989). University of Oxford, 1991.
- Akimenko, A. V. Moskovskiĭ teatr na Taganke : 1984-2004, bibliograficheskiĭ ukazatelʹ. Moskva : Izd-vo Moskovskogo universiteta, 2011
- Smekhov Veniamin. Skripka mastera.Moskva, Pravda, 1988
- Zolotukhin, Valeriĭ. Sekret Li︠u︡bimova. Moskva : Izdatelʹstvo Ė, 2016
- Krechetova, Rimma. Troe : Li︠u︡bimov, Borovskiĭ, Vysot︠s︡kiĭ. Moskva : "AST-PRESS SKD", c2005.
- Li︠u︡bimov, I︠U︡. St︠s︡enicheskai︠a︡ adaptat︠s︡ii︠a︡ "Mastera i Margarity” M.A. Bulgakova. London : Overseas Publications Interchange, 1985
- Соломон Михоэлс : библиографический указатель, 1919-1999. [составители, Е.И. Алексеенкова ; предисловие Ю.П. Любимова] Москва : РГБИ, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
- Богданова, Полина. Режиссеры-шестидесятники. Москва : Новое литературное обозрение, 2010(הספר בקטלוג ULI)

מאמרים

פז, מירי.תן לי אדם ואהפוך אותו לשחקן; דיוקן וראיון עם יורי פטרוביץ ליובימוב. דבר, ע' 19, 1.8.1986 יורי ליובימוב, בקטלוג המאוחד לכתבי-עת (ULS)
רז, שרי. לובימוב בירושלים; ראיון עם יורי לובימוב. מעריב, ע' ד/ 2, 22.7.1988. יורי ליובימוב, בקטלוג המאוחד לכתבי-עת (ULS)

הנדלזלץ, מיכאל.הזריחה של יורי לובימוב הארץ, ע' 11, 9.4.1985ץ יורי ליובימוב, בקטלוג המאוחד לכתבי-עת (ULS)
אלפון, דב.במאי עולה. כותרת ראשית, מס. 241, ע' 30, 31, 15.7.1987 יורי ליובימוב, בקטלוג המאוחד לכתבי-עת (ULS)
ארן, דוד.גירוש "שדים" ["שדים" בבימוי יורי ליובימוב בתיאטרון "אודיאון" פריס]. על המשמר, ע' 15, 7.4.1985. יורי ליובימוב, בקטלוג המאוחד לכתבי-עת (ULS)
פינקל, שמעון.הבמאי ליובימוב ו"השקיעה" ב"הבימה".במה: רבעון לדרמה, 105-106: 113-115, 1986. יורי ליובימוב, בקטלוג המאוחד לכתבי-עת (ULS)
באוך, אפרים. תחייה מתוך השקיעה (שיחה עם יורי ליובימוב, במאי הצגת "השקיעה" בתיאטרון "הבימה"). מאזנים, ס' (3): 59-60, 1986. יורי ליובימוב, בקטלוג המאוחד לכתבי-עת (ULS)
בר-קדמא, עמנואל. שקיעה באודיסה [על ההצגה "השקיעה" בבימוי יורי ליובימוב בתיאטרון הבימה]. ידיעות אחרונות, 7 לילות, ע' 11, 8.8.1986. יורי ליובימוב, בקטלוג המאוחד לכתבי-עת (ULS)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יורי ליובימוב בוויקישיתוף

יורי ליובימוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יורי ליובימוב, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
יורי ליובימוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הודעה על פטירתו (רוסית)
אתר אישי של הבמאי (ברוסית)
שרי רז, לובימוב בירושלים, מעריב, 22 ביולי 1988

הערות שוליים

^ "Exiled Soviet Director in Israel Receives Invitation from Moscow", באתר JTA, אפריל 1988
^ ¹ ² ³ ⁴ שבח פרידלר, ליובימוב, לא אסיר־ציון - אחרי ארבע שנות גלות מאונס במערב, החליט הבמאי הרוסי יורי ליובימוב לקבוע את ביתו בארץ ציון, ירושלים, כל העיר, 6 בנובמבר 1987
^ ¹ ² ³ תמר רותם, יורי ליובימוב 1917-2014, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
^ קווין קלוז, הקומיסארים, מלכה פיק והשטן ממוסקבוה, מעריב, 16 ביוני 1978
^ המחזה היהודי "המתים והחיים" " טרם הותר להצגה בבריה"מ, למרחב, 29 ביוני 1965
^ א. ניר, !איטליה צועדת שמאל:, על המשמר, 18 באפריל 1975
^ ברית המועצות: הקורבן הראשון של צ'רניינקו, "העולם הזה", גיליון 2429 מ-21 במרץ 1984, עמוד 52
^ עליזה אסולין, במאי התיאטרון הרוסי לובימוב, שלא הורשה לשוב לארצו, מביים עכשיו את "שקיעה" מאת באבל ב"הבימה", חדשות, 24 ביוני 1986
אליקים ירון, שקיעה אסטתית מדי, מעריב, 15 באוגוסט 1986
^ במאי בלי אזרחות, מעריב, 28 באוקטובר 1985
שבא סלהוב, הרוסי היה עסוק, חדשות, 10 באפריל 1985
^ דב אלפון, בימאי עולה, כותרת ראשית, 15 ביולי 1987
^ ביקורות:
ערן ארגוב, "הנפש הטובה מסצ'ואן", במאי: יורי לובימוב, הפקת הבימה ותיאטרון באר־שבע, כל העיר, 15 ביולי 1988
אדר אבישר, תיאטרון - מועמד ללהיט קיץ, מעריב, 15 ביולי 1988
^ ליובימוב יביים את בורים גודונוב במוםקווה, מעריב, 5 באפריל 1988
^ אליהו זהבי (קופנהגן), לוחצים על במאי התיאטרון לוותר על האזרחות הישראלית ולהישאר בבדיה"מ, חדשות, 27 באפריל 1989
^ עידית שחורי ודן סטוקלין, לובימוב אינו גר כאן יותר, מעריב, 15 בדצמבר 1988
רויטרס, יורי לובימוב פוטר מניהול הפקת אופרות טבעת הניבלונגן בלונדון, מעריב, 14 בדצמבר 1988
^ מיכאל הנדלזלץ, טקס חלוקת פרסי אירופה לתיאטרון נערך השנה באולם המפואר של סנט פטרסבורג, באתר הארץ, 27 באפריל 2011

[1] "Exiled Soviet Director in Israel Receives Invitation from Moscow", באתר JTA, אפריל 1988

[פרידלר-2] ¹ ² ³ ⁴ שבח פרידלר, ליובימוב, לא אסיר־ציון - אחרי ארבע שנות גלות מאונס במערב, החליט הבמאי הרוסי יורי ליובימוב לקבוע את ביתו בארץ ציון, ירושלים, כל העיר, 6 בנובמבר 1987

[רותם-3] ¹ ² ³ תמר רותם, יורי ליובימוב 1917-2014, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014

[4] קווין קלוז, הקומיסארים, מלכה פיק והשטן ממוסקבוה, מעריב, 16 ביוני 1978

[5] המחזה היהודי "המתים והחיים" " טרם הותר להצגה בבריה"מ, למרחב, 29 ביוני 1965

[6] א. ניר, !איטליה צועדת שמאל:, על המשמר, 18 באפריל 1975

[7] ברית המועצות: הקורבן הראשון של צ'רניינקו, "העולם הזה", גיליון 2429 מ-21 במרץ 1984, עמוד 52

[8] עליזה אסולין, במאי התיאטרון הרוסי לובימוב, שלא הורשה לשוב לארצו, מביים עכשיו את "שקיעה" מאת באבל ב"הבימה", חדשות, 24 ביוני 1986
אליקים ירון, שקיעה אסטתית מדי, מעריב, 15 באוגוסט 1986

[9] במאי בלי אזרחות, מעריב, 28 באוקטובר 1985
שבא סלהוב, הרוסי היה עסוק, חדשות, 10 באפריל 1985

[10] דב אלפון, בימאי עולה, כותרת ראשית, 15 ביולי 1987

[11] ביקורות:
ערן ארגוב, "הנפש הטובה מסצ'ואן", במאי: יורי לובימוב, הפקת הבימה ותיאטרון באר־שבע, כל העיר, 15 ביולי 1988
אדר אבישר, תיאטרון - מועמד ללהיט קיץ, מעריב, 15 ביולי 1988

[12] ליובימוב יביים את בורים גודונוב במוםקווה, מעריב, 5 באפריל 1988

[13] אליהו זהבי (קופנהגן), לוחצים על במאי התיאטרון לוותר על האזרחות הישראלית ולהישאר בבדיה"מ, חדשות, 27 באפריל 1989

[14] עידית שחורי ודן סטוקלין, לובימוב אינו גר כאן יותר, מעריב, 15 בדצמבר 1988
רויטרס, יורי לובימוב פוטר מניהול הפקת אופרות טבעת הניבלונגן בלונדון, מעריב, 14 בדצמבר 1988

[15] מיכאל הנדלזלץ, טקס חלוקת פרסי אירופה לתיאטרון נערך השנה באולם המפואר של סנט פטרסבורג, באתר הארץ, 27 באפריל 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]