יורם פריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יורם פריד (19142013) היה ספורטאי ישראלי רב תחומי, מאמן כדוריד ויושב ראש ארגון מאמני הכדוריד, ראש ענף משטר ומשמעת בצה"ל בדרגת סגן-אלוף, שופט צבאי בצה"ל בדרגת אלוף-משנה[1], עיתונאי ופרשן לענייני ספורט וצבא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריד התחיל לשחק כדוריד בגיל 11, בקבוצת הילדים של ו. א. ק. וינה ובגיל 17 בקבוצה של הכוח וינה. כעבור שנה התחיל לשחק הוקי שדה באותה אגודה, שזכתה באליפות אוסטריה. בגיל 19 עלה לארץ ישראל המנדטורית והחל בקריירה ארוכה של שחקן, מאמן ומארגן.

פריד אימן כדוריד את הפועל תל אביב, מכבי תל אביב, מכבי פתח תקווה והפועל תל אביב[2]. הוא ארגן את הליגה והקים את הוועדה הארצית הראשונה, גוף שהסדיר את תעודות השחקן, דוחות השיפוט ויתר העניינים הארגוניים.

לקראת המכביה השנייה שהה פריד קרוב לשנה בגליל, שם פעל בין תלמידי בתי הספר, כדי להכין בעזרתם את מפגן הפתיחה של המכביה[3]. במשחקי המכביה שיחק פריד בנבחרת הכדוריד הארץ ישראלית, אליה התקבל כנציג "מכבי צפת", מועדון שכלל לא הייתה לו קבוצת כדוריד. נבחרת הכדוריד הארץ ישראלית הביסה במשחקי המכביה את קבוצת הכדוריד של יהדות רומניה בתוצאה 2-13, לאחר שהבקיע שישה שערים. הוא השתתף גם במשחק ההוקי בשורות קבוצת מכבי תל אביב וריצת 3000 מטר זכה במדליית כסף, אחרי אלוף יוון והמכביה, לאון פאסי.

לאחר המכביה עבר פריד לחיפה, שם אימן את קבוצת הכדוריד המקומית ושיפר את משחקה עד כדי כך שתוך שנתיים זכתה באליפות. בתקופת המרד הערבי הגדול הוא אירגן ליגה מקומית באזור חיפה, כדי להימנע מנסיעות בדרכים מסוכנות, תוך כדי שאימן את מרבית הקבוצות.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה התגייס פריד לצבא הבריטי. לאחר שהבריטים גילו את יכולותיו במשחק ההוקי, הוא מונה לראש קבוצת ההוקי של בסיס צבאי גדול ושובץ בנבחרת פיקוד מרכז-דרום.

עם הכרזת המדינה והקמת צה"ל, החל פריד את שירותו בבית הספר הצבאי לאימון גופני, בה"ד 8 ולאחר מכן עבר לתפקידי ארגון, שיפוט וייעוץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלל ורד, ואלה תולדות... כדוריד רחובות, [תל אביב: חמו"ל], 2010.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעייתו הקטנה של סגן-האלוף, מעריב, 26 ביולי 1962
  2. ^ אחרי שלושים שנה..., מעריב, 12 בפברואר 1963
  3. ^ לקראת המכביה בסקירה של דואר היום מיום 2 במרץ 1935