יעקב בירב (המאה ה-18)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יעקב בן חיים בירב ממחדשי היישוב היהודי בטבריה וחתנו של רבי חיים אבולעפיה. נודע בשל ספר זיכרונותיו המתאר את "הרפתקאות מחדשי היישוב בטבריה" במאה ה-18.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירב, מצאצאי רבי יעקב בירב הראשון, נולד בצפת ובה נישא לבתו של רבי חיים אבולעפיה. ירד מארץ ישראל בסביבות ה'ת"ע (1710) והתגורר באיזמיר כשלושים שנה. בשנת ה'ת"ק (1740) חזר לארץ ישראל בשיירה גדולה בראשות חותנו כדי לחדש את היישוב היהודי בטבריה.

זכרונותיו, המובאים בספרו של אברהם יערי, מתארים את האירועים במאה ה-18 בגליל בכלל ובעיר טבריה בפרט. אירועים שאותם הכתיר בכינוי "הרפתקאות מחדשי היישוב בטבריה". סיפורו התחיל בשנת 1740, אז הוזמן חמיו על ידי שליט הגליל דאהר אל עומר, להתיישב בטבריה ו"לחדש את מסורת אבותיו", לשבת על כיסא הרבנות של סבו, שהיה המרא דאתרא של העיר לפני שנחרבה. הרב אבולעפיה חידש והחיה את היישוב היהודי בעיר.

בשנת 1742 קיבל חמיו איגרת מיהודים חשובים בדמשק, ובה נאמר כי סולימאן אל-עדאם הוואלי של דמשק עומד לכבוש את טבריה, להחריב את בתיה ולהרוג את יושביה. יעקב בירב מספר על תוצאות ההתקפה הארטילרית על טבריה: פגזים נופלים עליה לרוב אך הם נוחתים בשדות פתוחים בתוך העיר או מגיעים למים בים כנרת. בעיר עצמה הבתים לא נפגעים וחיי התושבים נמשכים כסדרן. אפילו אין מצור על העיר והאספקה החקלאית מגיעה כסדרה לטבריה. סולימאן מחזיק בתואר של מנהיג המשלחת הרשמית של העולים לרגל מדמשק למכה, פעם בשנה. הזמן דוחק וסולימאן נאלץ לחזור לדמשק. יהודי העיר קובעים את יום הנסיגה, ד' כסלו, ליום פורים מיוחד ליהודי טבריה. סולימאן מחליט לבוא לטבריה פעם השנייה. הפעם הוא לא מספיק להגיע לעיר ובדרך אליה הוא נתקף מהרעלת קיבה ומת. בירב מסיים את זיכרונותיו במשפטים אלה: "כלי המלחמה הוסעו לעכו, את ה"פגר" הוליכו לדמשק ויום ז' אלול נקבע ליום שמחה וששון. כי בו נפגר המשנה ומת, כן יאבדו כל אויבך ה', כן תראנו התשועה הגדולה בביאת משיחנו במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Israel Batch 2 (168).JPG

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]