יעקב בירב

רבי יעקב בירב

לידה	1474 ה'רל"ד מקדה, ממלכת טולדו, כתר קסטיליה
פטירה	1541 (בגיל 67 בערך) ל' בניסן ה'ש"א צפת, האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	בית הקברות היהודי העתיק, צפת
מדינה	האימפריה העות'מאנית
כינוי	מהר"י בירב
תחומי עיסוק	תלמוד, הלכה
חיבוריו	חידושי מהר"י בירב על הש"ס (נדפס רק על מסכת קידושין), הגהות על משנה תורה לרמב"ם על הלכות שלא נכתב עליהם פירוש "מגיד משנה", שו"ת מהר"י בירב
השתייכות	רבני ארץ ישראל (צפת), רבני ספרד (קסטיליה), רבני צפון אפריקה (מרוקו ואלג'יר), אחרוני הראשונים
רבותיו	רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה)
תלמידיו	רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני, רבי אברהם שלום, רבי ישראל די קוריאל, רבי מנחם הבבלי
שם השושלת	משפחת בירב

רבי יעקב בירב (ידוע גם כמהר"י בירב; ה'רל"ד 1474 – ל' בניסן ה'ש"א 1541), היה מגדולי חכמי ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-16. יוזם ניסיון חידוש הסמיכה ב-1538.

ביוגרפיה

בירב נולד בסביבות שנת ה'רל"ד (1474) למשפחת בני מימונגיל (לפי רבי דוד קונפורטי, היה ממשפחת מרמראן מבני מימונגיל), מהעיר מקדה (Maqueda) הסמוכה לטולדו, בכתר קסטיליה. כנראה היה הראשון שנקרא בי־רב (=בית מדרש), כינוי שעבר גם לצאצאיו. מקובל ששם אביו היה משה, ולדעת אליהו אשתור אין לכך מקור. למד בישיבתו של רבי יצחק אבוהב, כנראה בגוודלחרה. לאחר גירוש ספרד ב־1492 נדד לצפון אפריקה. על תקופה זו כתב לימים:

„תהלה לאל, מיום הגרוש והשמד שבספרד, לעולם הייתי מורה הוראות ורב לחמשת אלפים בתים יהודים במדינת פאס כמפורסם לכל העולם, והייתי אז בן שמונה עשר שנים, ועדיין לא הייתי בחתימת זקן, והיו שם חכמים גדולים. ועם היותי ברעב ובצמא ובחוסר כל – לעולם הלכתי בדרכי השם יתברך ונתעסקתי בתורתו.”

— 'קונטרס הסמיכה' בסוף שו"ת מהרלב"ח; נדפס גם בשו"ת מהר"י בירב סימן סז.

מתלמידיו בתקופה זו היה השוחט ר' דוד מפאס, המוזכר בתשובות הרדב"ז. שהה גם בתלמסאן עם החכם ר' יעקב קינו (אף הוא עלה לימים לארץ ישראל), והשניים דרשו בבית הכנסת. דרשותיהם עוררו התפעלות, ור' אברהם גבישון חיבר לכבודם שיר.

כנראה שבעקבות הפלישה הספרדית ב־1510 עזב את המגרב. בדרכו עבר באלג'יר, שם דאג להעתיק חלקים מתשובות הרשב"ץ. לימים מסר העתקה זו לתלמידו ר' יוסף קארו, ששילבם בספרו. ב־1513 כבר כיהן כחבר בית דינו של הנגיד רבי יצחק הכהן שולאל בקהיר. בשל מחלוקת שהתגלעה בין השניים, הודח ר' יעקב ממשרתו, אך לאחר מכן חזר אליה. ב־1516, עוד טרם הכיבוש העות'מאני של ארץ ישראל בשלהי אותה שנה, כבר ישב בירושלים, בה שימש כראש ישיבה עד 1519, אז שב למצרים עם תלמידיו בשל מצוקה כלכלית קשה. ב־1524, או קודם לכן, עלה שוב לארץ ישראל והתיישב בצפת למספר שנים, ובשנים 1528–1530 שהה בדמשק. ב־1530 ירד שוב למצרים, והחל לנדוד בין מצרים, ירושלים וצפת עד לשנת 1535, אז קבע מושבו סופית בצפת.

בצפת עמד בראש ישיבה, והיה הדמות המרכזית בחיי הרוח של העיר עד לפטירתו. גדולי העיר למדו אצלו, והבולטים שבהם היו רבי יוסף קארו ורבי משה מטראני (המבי"ט). ב־1538 ביקש לחדש את הסמיכה, ובעקבות כך פרץ פולמוס גדול (להלן). נפטר בשנת ה' ש"א (1541), ונטמן בבית החיים העתיק בצפת. על שמו בית כנסת בירב בעיר העתיקה של צפת.

כרבים מחכמי ספרד, מהר"י התפרנס ממסחר. במצרים סחר בצימוקים, ונאסר בגין חוב של 300 "פרחים". מאוחר יותר, ב־1528, ידוע שנסע בשיירה מדמשק למצרים לצורכי מסחר (אך לדעת אחרים מדובר בנכדו, ובמחצית השנייה של המאה ה־16).

חידוש הסמיכה

ערך מורחב – חידוש הסמיכה

מאורע מרכזי בחייו של רבי יעקב בירב, הוא ניסיון חידוש הסמיכה. בשנת רח"צ (1538) החל להוביל את הרעיון ודן עם רבנים רבים בנוגע לאפשרות ההלכתית של חידוש הסמיכה. הוא כינס 25 מגדולי רבני צפת, שכולם הסכימו ותמכו בו וסמכו אותו – את רבי יעקב בירב לסמוך ראשון על מנת שיוכל לסמוך אחרים (זאת על פי הרמב"ם, בפירושו למשנה – במסכת סנהדרין, פ"א, מ"א). לאחר המעשה שלחו שליח לירושלים והודיעו על כך לרב העיר לוי בן חביב (הרלב"ח). כאן החל פולמוס קשה, כאשר הרלב"ח סירב להשתתף בחבורת המוסמכים והתנגד עם רבנים אחרים למעשה. בעקבות התנגדותו חזרו בהם גם כמה מחכמי צפת. הפולמוס המשיך בעוז וחבורת החכמים בראשותו של רבי יעקב נמנעה מלסמוך עוד אנשים למשך מספר חודשים אך בסופו של דבר סמך ארבעה חכמים – ר' יוסף קארו, ר' משה מטראני, ר' אברהם שלום ור' ישראל די קוריאל. לפי מסורת אחרת, ארבעת הנסמכים היו: רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני, רבי יוסף סאגיס – מחותנו של האר"י ורבי משה קורדובירו – הרמ"ק.

לאחר שוך הפולמוס, שארך למעלה משנה, והשתתפו בו כל חכמי ארץ ישראל בנוסף לרדב"ז שנטה להתנגד למעשה, סמך רבי יוסף קארו, תלמיד הרב בירב שנסמך על ידו, את רבי משה אלשיך שהסמיך בתורו את רבי חיים ויטאל. שרשרת הסמיכה המשיכה עד לאמצע המאה ה-17, אך המוסמכים נמנעו מלייחס לסמיכתם תוקף הלכתי ממשי בשל התנגדותם של חלק מהרבנים.

צאצאיו

רבי יעקב היה אבי משפחת בירב, שפעלה בארץ ישראל ובמצרים לאורך המאה ה־16 ובראשית המאה ה־17, ומצאצאיה ידועים גם במאה ה־18. בניו היו: רבי אברהם בירב, ממקורביו של המבי"ט; רבי אהרן בירב, שכנראה ירד למצרים; ורבי יצחק בירב – מחשובי חכמי מצרים. חתנו היה רבי יהודה אבלועפיה, אביו של רבי יעקב אבולעפיה, אבי משפחת אבולעפיה בארץ ישראל.

רבי יוסף קארו, שנסמך על ידי רבי יעקב, סמך את נכדו רבי יעקב בן אברהם בירב, שסמך בתורו את אחיו רבי משה ובן דודו רבי יעקב אבולעפיה. בכך נמשכה במשפחה מסורת הסמיכה שהחלה באביה.

תלמידיו

• רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך
• רבי משה מטראני
• רבי אברהם שלום
• רבי ישראל די קוריאל
• רבי מנחם בן משה הבבלי, מחבר הספר טעמי מצוות

ספריו

קובץ תשובותיו פורסם לראשונה בויניציאה, בשנת ה'תכ"ג (1663), אליהם צורפו חידושיו לתלמוד על מסכת קידושין (חלקים נוספים מפירוש זה פורסמו מאוחר יותר). פירושים ממנו על ספר יהושע פורסמו בחיבור "לקוטי שושנים" (ויניציאה, שס"ב). פירש גם את ספר "משנה תורה" לרמב"ם, בחלקים שלא התפרשו ב"מגיד משנה". תשובות נוספות ממנו ודרשותיו מפוזרים במקורות שונים. חיבורים נוספים שלו הם "סדר חליצה" וביאורי אגדות ומאמרי חז"ל.

קישורים חיצוניים

• דוד הלחמי, רבי יעקב ברבי משה בי־רב, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' ל"א, באתר אוצר החכמה
• יעקב בירב, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• "יעקב בירב", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

ספרו

• שו"ת מהר"י בירב, באתר היברובוקס
• יעקב בן משה בירב (1474–1546), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

תקופת חייו של הרב יעקב בירב על ציר הזמן
ציר הזמן