יעקב בכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב (ז'אק) בכר

יעקב (ז'אק) בכרצרפתית: Jacques Bahar; ‏ 1858 – ?) היה עורך דין, עיתונאי, סופר, משורר והוגה דעות ציוני-סוציאליסטי. הוא היה יהודי-צרפתי ממוצא אלג'יראי, וייצג (ביחד עם אדוארד אטאלי וד"ר אז'ן ואלנסין) את יהדות צפון אפריקה בקונגרס הציוני העולמי הראשון, בו הוא נבחר כנציג התנועה הציונית הצעירה למזרח.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכר הוציא לאור בצרפת את העיתון הציוני-סוציאליסטי "הלפיד" (Le Flambeau) ביחד עם חברו ברנאר לזר. הוא פרסם מאמרים וספרים רבים העוסקים בסוגיות יהודיות וציוניות, ובין היתר חיבר מספר חיבורים-אוטופים בהם פרס את חזונו לגבי המדינה היהודית העתידית שחזה שתוקם בארץ ישראל, בהם "אנטי-גויות בציון" (Anti-goyisme à Sion),ו"הבוגד" (Le Traitre, 1898). חיבורו "אנטי-גויות בציון" תורגם לימים לעברית ופורסם כחלק מאנתולוגיית "חזיוני המדינה" בעריכת גצל קרסל. החיבור נכתב על רקע אירועי פרשת דרייפוס שהתחוללו בצרפת, ומדמה אירועים מקבילים הקורים במדינה היהודית שהוקמה בציון. היצירה מגוללת את סיפורה של תנועה גזענית הדוגלת ב"אנטי-גויות" (על משקל אנטישמיות) ושואפת לגרש את האזרחים הזרים מהמדינה, אולם דעת הקהל ורשויות החוק במדינה היהודית לא סבלו התנהגות זאת, ומנהיג התנועה נתבע לדין לפני הסנהדרין בירושלים. עלילת היצירה מתמקדת בקורות המשפט שהתנהל בסוגיה, וחשיפת השקרים והמניפולציות של שונאי הזרים.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.