יפואי סתור
 יפואי סתור
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | פשפשאים |
| תת־סדרה: | פשפשים |
| על־משפחה: | Joppeicoidea |
| משפחה: | יפואיים |
| סוג: | יפואי |
| מין: | יפואי סתור |
| שם מדעי | |
 Joppeicus paradoxusפוטון, 1881 | |
| |
יפואי סתור (שם מדעי: Joppeicus paradoxus) הוא מין של פשפש טורף קטן בגודל של 3 מילימטר, אנדמי לדרום ישראל ונהר הנילוס. זהו מין מונוטיפי, היחידי בכל העץ הטקסונומי עד רמת על-משפחה Joppeicoidea.
היפואי הסתור התגלה לראשונה ביפו על ידי חוקר הטבע דה פראן. פוטון שחקר את החרקים שהביא דה פראן ממסעו לישראל הבין מיד שהחרק אינו דומה לשום פשפש אחר שהכיר והתקשה מאד לקבוע את מיקומו הסיסטמטי. לבסוף שייך אותו לסוג חדש למדע בשם Joppeicus (icus- שייך ל.. Joppe- יפו). שם המין paradoxus (פרדוקס) נבחר לאחר שניסיונותיו לשייך אותו למשפחות פשפשאים ידועות לא צלחו, לאור סתירות מורפולוגיות בין המין להגדרות המורפולוגיות של המשפחות האחרות. לימים יציע Štys[1] שמין זה הוא כנראה שריד יחיד למינים קדומים שהתקיימו בתקופת היורה.
מיקום סיסטמטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך שנים רבות מיקומו הסיסטמטי היה נתון במחלוקת. פוטון שהגדיר אותו לראשונה בשנת 1881 קבע שהסוג שייך למשפחה Aradidae. מאוחר יותר בשנת 1898 ערער Bergroth על הקביעה והעביר אותו למשפחת הפנדוריים. בשנת 1910 רויטר הראה שהסוג אינו שייך למשפחת הפנדוריים והציב אותו במשפחה חדשה יפואיים Joppeicidae ששויכה באופן זמני תחת על-משפחה Aradoidea. לאחר מחקר נוסף החליט לבסוף בשנת 1912 להעביר את המשפחה לעל-משפחה Reduvioidea. בשנת 1954 העביר לסטון את היפואיים לעל-משפחה Cimicoidea אך זמן לא רב לאחר מכן צאינה (1955), לאחר מחקר מעמיק, הגיע למסקנה שהמין המדובר הוא מאובן חי ששרד מתקופה קדומה שקדמה להתפצלות האבולוצית של על המשפחות Cimicoidea ו-Reduvioidea. לבסוף Štys ו-Kerzhner (1975) העבירו את היפואיים לעל משפחה חדשה בשם Joppeicoidea בה זהו המין היחידי.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצתו של היפואי משתרעת מיפו בצפון לאורך דרום ישראל עד הנילוס במצריים והנילוס הכחול בצפון סודאן ואתיופיה. הוא נפוץ יחסית באזור ההדלתא של הנילוס ליד קהיר ואלכסנדריה ונדיר יותר באזורים אחרים. בשנת 2003 התגלה היפואי כמין פולש במחסני מזון בתאילנד.[2]
בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
את היפואי אפשר למצוא בבתי גידול מדבריים ומדבריים למחצה. באזור הדלתא ועמק הנילוס הוא נמצא בכל מקום בו יש שפע של חרקים קטנים. הוא נמצא בגנים, שדות, חורשות נטועות, סמטאות של רחובות וכו'. הוא חובב מקומות מוגנים כגון מערות, סדקים בסלע ותחת קליפות עצים. בישראל נמצא תחת קליפת שקמה באזורים אחרים על מינים אחרים של פיקוס, עצי שיטה כגון שיטת הנילוס ואזדרכת הודית. לעיתים ניתן למצאו תחת נשורת עלים של העצים הנזכרים לעיל או צמחייה כגון הגה מצויה. מתחת לאבנים, במאורות יונקים או קיני עטלפים בהם ניזון ממושבות של פשפשיים. נישה אקולוגית נוספת היא צואה של עטלפים ובני אדם שם ניזון כנראה מחרקים קופרופגים.[1]
מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזור החיים כנראה אינו עונתי ומתקיים באזור ישראל, מצריים, סודאן כל השנה מלבד חודשי יוני עד אוגוסט. פעמים רבות נמצאות נימפאות ביחד עם בוגרים ברוב ימות השנה. מחזור חיים מלא נמשך כ-9 שבועות. הביצים בוקעות לאחר שבועיים. כל גלגול של חמשת השלבים של נימפה נמשך בערך 10 ימים.[3]
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חרק תזיתי מאוד, נוהג להסתתר מאור חזק כגון השמש במשך היום, קופא על מקומות כאשר מפריעים לו אך מסוגל לרוץ במהירות. לעיתים נדירות עלול לעקוץ בני אדם.[1] בתנאי מעבדה היפואי מדגים צייד אקטיבי כאשר הוא מתקרב לאט לטרף עם חדק (rostrum) שלוף וכשהוא קרוב מספיק, מזריק לו ארס. הטרף לעיתים קופץ מהעקיצה אך משתתק במהרה.[3]
מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
היפואי הוא טורף מזדמן, הניזון מביצים, נימפאות, זחלים וחרקים קטנים. באזור המחיה הטבעי נמצא בחברת זחלים ובוגרים של עוריתיים, שחרוריתיים, רצניתיים, נמליים, אמבאים, פשפשיים, Piesmatidae, טורפניתיים, קפזנבאים, קרציות עטלפים ומיני עכבישאים החיים תחת קליפות עצים. ההנחה היא שהטרף הטבעי שלו הוא נמפאות של פשפשאים, זחלי עוריתיים ושאר חרקים מזדמנים שאינם אהודים על טורפי חרקים אחרים.[1]
בתנאי מעבדה נמצא שניתן לגדל אותו על הנימפות של תיקן אמריקני, זחלים של חיפושית הקמח, עש הדונג הגדול (Galleria mellonella) ופנדורים (Oncopeltus fasciatus).
כמדביר ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003 התגלה היפואי במחסני מזון בתאילנד, מחקר על מקורות המזון שלו גילה שהוא מדביר יעיל מאוד כנגד ביצים, זחלים ונמפאות של מזיקי אוכל ידועים. המחקר[2] מצא שהוא אף יעיל יותר בטרף מזיקים מהאנתוקור Xylocoris flavipes שנמכר לצורך הדברה ביולוגית באופן מסחרי.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Puton A., 1881. Enumeration des Hemiperes recoltes en Syrie par M. Abeille de Perrin avec la description des especes nouvelles. Mitt. schweiz. ent. Ges.6:119 - 129.
- Reuter O. M., 1910. Neue Beiträge zur Phylogenie und Systematik der Miriden nebst einleitenden Bemerkungen über die Phylogenie der Heteropteren-Familien. Mit einer Stammbaumstafel. Acta Societatis Scientiarum Fennicae 37(3): iv + 167 pp. pdf
- China w.e., 1955. Family Joppeicidae Reuter (Heteroptera)
- Davis N.T. & Usinger R.L., 1970. The Biology and Relationships of the Joppeicidae. Annals of the Entomological Society of America, Volume 63, Issue 2. doi:10.1093/aesa/63.2.577
- Štys P., 1971. Distribution and habitats of Joppeicidae (Heteroptera). Acta Faunistica Entomologica Musei Nationalis Pragae 14: 199-208
- Stys P. & Kerzhner I., 1975. The rank and nomenclature of higher taxa in recent Heteroptera. Acta Entomol Bohemoslovac. 1975;72:65–79.
- Miyanoshita et. al., 2003. Predatory ability of Joppeicus paradoxus Puton, a predator of stored-product insect pests. JIRCAS Research Highlights. 44-45 pp.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יפואי סתור, באתר ITIS (באנגלית)
- יפואי סתור, באתר NCBI (באנגלית)
- יפואי סתור, באתר GBIF (באנגלית)