חיפושית הקמח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחיפושית הקמח
Tenebrio molitor-f.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: חיפושיות
תת־סדרה: Polyphaga
משפחה: Tenebrionidae
סוג: Tenebrio
מין: חיפושית הקמח
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Tenebrio molitor
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חיפושית הקמח, בוגר.

חיפושית הקמחאנגלית: mealworm beetle, שם מדעי: Tenebrio molitor) היא חיפושית המטילה את ביציה בדרך כלל בקמח או במצע אבקתי אחר, ומכאן שמה. זחלי החיפושית נקראים "תולעי הקמח" (mealworm), והם מהווים מזון לבעלי חיים רבים. לעיתים נעשה בהם שימוש לצורך האכלת חיות מחמד.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבת חיפושית הקמח מטילה סביב 400 ביצים על מצע של קמח או אבקות אחרות. רבות מהביצים נאכלות על ידי זחלים שכבר בקעו, כמו כן, חיפושיות בוגרות עשויות לאכול את הזחלים הקטנים או הביצים. הזחל גדל במשך מספר ימים עד שבועות, לפי תנאי הגידול וזמינות האוכל, ולאחר מכן מתגלם. מן הגולם בוקעת חיפושית בוגרת שבשלב ראשון צבעה חום בהיר, ועם הזמן משתנה לחום כהה או שחור. גודלו של הזחל בראשית התפתחותו סביב 5 מ"מ, ולקראת ההתגלמות גודלו עשוי להגיע לכדי 3 ס"מ. גודלה המרבי של החיפושית הבגירה כ-1.5 סנטימטר.

אזורי מחיה ומזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפושית הקמח למיניה, כמו פרוקי רגליים רבים ובעלי דם קר אחרים, מתפתחת בעיקר במקומות חמים ובעלי לחות גבוהה.

נקבת החיפושית מטילה את ביציה במקומות אבקתיים כמו קמח, סובין, תבלינים טחונים, ואפילו מלח. לאחר גדילתם, ניזונים זחלי החיפושית ממאכלים נוספים כמו בוטנים, פולי קקאו, פירות יבשים, ועוד.

גידול תולעי קמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

'תולעי הקמח' - זחלי חיפושית הקמח על מצע של סובין.

בשל גודלן והתפתחותן המהירה בתנאי גידול פשוטים, וערכן התזונתי, רבים ממגדלי חיות המחמד הניזונות מחרקים, כמו דגים, לטאות וציפורים שונות, עושים שימוש בגידול מבוקר של תולעים אלו לשם האכלת בעל החיים שברשותם. לשם כך נעזרים באבקת סובין של חיטה או דגן אחר, מטמינים בו את חיפושיות הקמח בעומק של מספר סנטימטרים, ושומרים על לחות גבוהה בעזרת פרי חתוך וכדומה.

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסור אכילת שרצים

הדיון ההלכתי סביב תולעי הקמח, המזוהות עם התולעים המכונות בשפה ההלכתית מילווי"ן (תעתיק של המילה הגרמנית Mehlwürmer, ובדמיון ל-Mealworm), נזכר כבר בדברי הרא"ש[1] שחי במאה ה-13. תולעים אלו היו נפוצות באזורים רבים ברחבי הגלובוס, במאכלים רבים וברמת נגיעות גבוהה. עובדה שהצריכה את גדולי הרבנים בכל הדורות לשבת על המדוכה במציאת דרכים להתיר שימוש בקמח ובמוצרי מזון נוספים הנגועים בהן, בצל האיסור ההלכתי לאכול מאכלים שיש בהם תולעים, שלעיתים יצר מציאות בה לא היה ניתן כמעט לצרוך קמח ללא תולעים. ישנם פוסקים שעל בסיס כללים הלכתיים שונים התירו את השימוש בקמח כאשר אין וודאות שיש בו תולעים, ישנם שלימדו זכות על המנהג להשתמש במאכלים בעלי סבירות גבוהה לנגיעות, וישנם שאסרו את השימוש בהם.

בשנים האחרונות ישנם שעשו קישור בין המילווי"ן המוזכר בפוסקים לקרדית הקמח (flour mite), בת משפחתה של קרדית אבק הבית, המצויה אף היא בקמח כמו במצבורי אבק. ועל פי זה דרשו להגדיל את צפיפות הנפות המשמשות לניפוי הקמח מתולעים. אולם אחרים דחו את זיהוי המילווי"ן עם הקרדית, שגודלה פחות מ-0.5 מ"מ, ותיאור המילווי"ן בדברי הפוסקים אינו עולה בקנה אחד עם מידותיה הזעירות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיפושית הקמח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שו"ת הרא"ש כלל כ' סימן ג'.