יראון (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחלות שבטי ישראל

יִרְאוֹן הייתה עיר מקראית בנחלת שבט נפתלי, אשר נזכרת פעם אחת בתנ"ך כעיר מבצר: "וְיִרְאוֹן וּמִגְדַּל אֵל חֳרֵם וּבֵית עֲנָת וּבֵית שָׁמֶשׁ"[1].

במקור חוץ מקראי נזכרת העיר ברשימותיו של תגלת פלאסר השלישי, בין ערי הגליל העליון שכבש.

שמה של העיר הקדומה נשתמר לפי הסברה המקובלת בשמו של הכפר הלבנוני יארון, השוכן כ-5 ק"מ דרומית לבנת ג'ביל, ובסמוך לגבול ישראל, ממערב לקיבוץ יראון, הקרוי על שם העיר הקדומה.

במרכז הכפר תל עתיק, ברום של כ-800 מטרים מעל פני הים, אשר בו נמצאו חרסים החל מתקופת הברזל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]