כוראל

כוראל (מגרמנית: Choral) הוא שיר תפילה של הכנסייה הלותראנית, אשר מושר על ידי כלל הקהל בכנסייה.

לכוראלים יש מנגינות פשוטות וקלות לשירה. הם לרוב בעלי מילים מתחרזות וכתובים במבנה סטרופי (אותה מנגינה לכל הבתים). חלק מהכוראלים נכתבו על ידי מרטין לותר בעצמו (שקרא להם בפשטות "שירים"). כוראלים רבים מבוססים על מזמורים גרגוריאניים (כמו הכוראל Nun kommt der Heiden Heiland שביסס לותר על תפילה מן המאה ה-12, או O Welt, ich muß dich lassen המבוסס על שיר פופולרי של היינריך איזאק Innsbruck, ich muß dich lassen).

למרות שכוראלים בדרך כלל מושרים בתור קו מלודי יחיד (מונופוניה), מספר מלחינים עיבדו והירמנו את הכוראלים, תוך כתיבת קולות נוספים. יוהאן סבסטיאן באך ידוע בעיבודיו של כוראלים למקהלה של סופרן, אלט, טנור ובאס. עיבודים אלה מוכרים וידועים כל־כך עד ששמו של באך הפך מקושר למושג כוראל.

הכוראל המעובד לקולות או לכלים ביצירות מאוחרות יותר, מתאפיין בתנועה יחסית דומה במקצב בכל הקולות. לתופעה זו קוראים "הומוריתמוס" כאשר המשפטים יחסית קצרים בדרך כלל ובין המשפטים יש פרמטות ורווחים. האיסורים הקונטרפונקטיים על כתיבת מרווחים מקבילים וטיפול בדיסוננס תקפים וחמורים במיוחד בכוראל, שם כל תנועה אסורה תהיה מורגשת, בגלל האיטיות וההרכב הקטן. הקול הראשי בכוראלים הראשונים היה דווקא הטנור אך עם הזמן נדד תפקיד זה לסופרן כששאר הקולות משלימים מתחתיו את ההרמוניה. בתפילות בכנסייה נהוג לנגן את הכוראל בעיבודו ההרמוני בעוגב, בעוד הקהל שר את המנגינה העיקרית - הלותרנית, של הסופרן.

דוגמאות בולטות ושימושים ביצירה המוזיקלית

מעבר לתפקידו כהמנון קהילתי, הכוראל שימש כחומר גלם מרכזי עבור מלחיני הבארוק, ובראשם יוהאן סבסטיאן באך, ששילבו אותו ביצירותיהם רחבות ההיקף:

"Ein feste Burg ist unser Gott" (מבצר עז הוא אלוהינו): כוראל מפורסם שכתב מרטין לותר. באך השתמש במלודיה זו כבסיס לקנטטה רי"ב 80, שבה הכוראל מופיע הן כפרק מקהלתי מורכב (פנטזיה על כוראל) והן ככוראל פשוט המסיים את היצירה.
"O Haupt voll Blut und Wunden" (הו ראש עטוף דם ופצעים): כוראל המופיע חמש פעמים במתאוס פסיון של באך. בכל פעם הוא מופיע בהירמון שונה ובסולם אחר, כדי לשקף את ההתפתחות הדרמטית בעלילת הייסורים של ישו.

בתקופה הרומנטית, השתמשו מלחינים בכוראל כדי ליצור תחושת הוד או דתיות ביצירות תזמורתיות. דוגמה בולטת לכך היא הפרק האחרון של הסימפוניה החמישית של מנדלסון ("הרפורמציה"), המבוססת על הכוראל "מבצר עז הוא אלוהינו".