כינת הערווה

כינמת הערווה
Pthirus pubis infestation
תחום	מחלות זיהומיות
גורם	infestation, כינת הערווה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/225013
DiseasesDB	10028
MeSH	D010373
MedlinePlus	000841
סיווגים
ICD-10	B85.3
ICD-11	1G03

כינת הערווה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי-רגליים
מחלקה:	חרקים
סדרה:	כינים
תת־סדרה:	כינים מוצצות
משפחה:	Pthiridae
סוג:	Pthirus
מין:	P. pubis
שם מדעי
	Pthirus pubis; ‏ליניאוס, 1758

כינת הערווה (שם מדעי: Pthirus pubis; כינים המוכרות גם בשמן העממי מנדבושקס) היא אחד ממיני הכינים טפילות האדם. כיני הערווה מצויות בעיקר באזור שער הערווה, אך לפעמים גם באזורים אחרים שבהם גדל השיער, כגון שיער הראש והריסים. תזונתן היחידה היא דם.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיני הערווה עוברות מאיש לרעהו באמצעות מגע קרוב בין שני האנשים, בדרך כלל במהלך יחסי מין. הדבקה של ילד בידי הוריו עשויה להתרחש באמצעות מגבות משותפות, ביגוד, מיטות או ארונות. כינמת הערווה נפוצה יותר בקרב מבוגרים.

מספר מחקרים שפורסמו בתחילת המאה ה-21 העלו את ההשערה שהסרת שיער הערווה, מנהג שהפך נפוץ יותר בשלהי המאה ה-20, הביאה לצמצום תפוצתן של כיני הערווה, ואף שהכינים עשויות להיות בסכנת הכחדה.^[1]^[2] המחקרים התבססו על שאלונים ועל מידע מקומי לגבי ירידה בפניות בנושא למרפאות בסידני ובבריטניה. עם זאת, חוקרים אחרים טוענים שהנתונים עליהם הסתמכו המחקרים אינם מהימנים, שאין סכנת הכחדה ושלא נבדקו הסברים אלטרנטיביים לירידה בפניות מהציבור.^[3]^[4]^[5]^[6]

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי נגיעות בכיני ערווה מאובחנת בדרך כלל על ידי בחינת שיער הערווה ובחיפוש אחר ביצי כינים, נימפות וכינים בוגרות. ניתן להיפטר מהכינים ומהביצים באמצעות מלקטת (פינצטה) או על ידי הסרת השיער הנגוע באמצעות מספריים. ניתן להיעזר בזכוכית מגדלת או מיקרוסקופ השוואתי כדי לזהות במדויק את זן הכינים. אם הכינים נמצאו אצל חבר משפחה אחד, מומלץ לשאר בני המשפחה להיבדק אף הם, ורק מי שנדבק יקבל טיפול.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בכינים נעשה באמצעות שימוש בתכשירי שמפו ייעודיים, כגון פרמטרין (1%), פירטרין ולינדן. כדי למנוע הדבקות חוזרת ממצעי מיטה החשודים כנגועים, נהוג לנקותם ולאפסנם בשקית אטומה וריקה מאוויר למשך חודשיים, על מנת להבטיח שביצים אשר אולי נותרו לא יבקעו.

מידע רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתן של כיני הערווה מוערכת ב-2 עד 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה האנושית. אף שבאפשרות הכינים להתיישב בכל גוף האדם, הן מעדיפות להתרבות באזור איברי המין ופי הטבעת. אצל גברים ניתן למצוא כינים וביצים גם בשיער הבטן, בבית השחי, בזקן ושפם, בעוד אצל ילדים ניתן למצוא אותם בדרך כלל בריסים.

נגיעות בכיני הערווה מכונה כינמת הבושת (Pediculosis Pubis). התסמין העיקרי הוא גירוד, בדרך כלל באזור הערווה. הגירוד הוא תוצאה של רגישות לרוק של הכינים, והוא הופך לחזק מספיק כשבועיים מיום ההדבקה. במרבית המקרים, גוון העור באזור הנגוע הופך לכחול-אפור, והוא עשוי להישאר במצב זה למשך מספר ימים.

כיני הערווה מתפשטות בעיקר באמצעות זיעה ומגע גופני או מיני.

זיהום של כיני ערווה בקרב ילדים ובני נוער עשוי לפעמים לרמוז על התעללות מינית.