כינת הערווה
 כינת הערווה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | כינים |
| תת־סדרה: | כינים מוצצות |
| משפחה: | Pthiridae |
| סוג: | Pthirus |
| מין: | P. pubis |
| שם מדעי | |
 Pthirus pubisליניאוס, 1758 | |
| תחום |
מחלות זיהומיות  |
|---|---|
| גורם |
infestation, כינת הערווה |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/225013 |
| DiseasesDB | 10028 |
| MeSH | D010373 |
| MedlinePlus | 000841 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | B85.3 |
| ICD-11 |
1G03 |
  | |
כינת הערווה (שם מדעי: Pthirus pubis; כינים המוכרות גם בשמן העממי מנדבושקס) היא אחד ממיני הכינים טפילות האדם. כיני הערווה מצויות בעיקר באזור שער הערווה, אך לפעמים גם באזורים אחרים שבהם גדל השיער, כגון שיער הראש והריסים. תזונתן היחידה היא דם.
אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיני הערווה עוברות מאיש לרעהו באמצעות מגע קרוב בין שני האנשים, בדרך כלל במהלך יחסי מין. הדבקה של ילד בידי הוריו עשויה להתרחש באמצעות מגבות משותפות, ביגוד, מיטות או ארונות. כינמת הערווה נפוצה יותר בקרב מבוגרים.
מספר מחקרים שפורסמו בתחילת המאה ה-21 העלו את ההשערה שהסרת שיער הערווה, מנהג שהפך נפוץ יותר בשלהי המאה ה-20, הביאה לצמצום תפוצתן של כיני הערווה, ואף שהכינים עשויות להיות בסכנת הכחדה.[1][2] המחקרים התבססו על שאלונים ועל מידע מקומי לגבי ירידה בפניות בנושא למרפאות בסידני ובבריטניה. עם זאת, חוקרים אחרים טוענים שהנתונים עליהם הסתמכו המחקרים אינם מהימנים, שאין סכנת הכחדה ושלא נבדקו הסברים אלטרנטיביים לירידה בפניות מהציבור.[3][4][5][6]
אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיהוי נגיעות בכיני ערווה מאובחנת בדרך כלל על ידי בחינת שיער הערווה ובחיפוש אחר ביצי כינים, נימפות וכינים בוגרות. ניתן להיפטר מהכינים ומהביצים באמצעות מלקטת (פינצטה) או על ידי הסרת השיער הנגוע באמצעות מספריים. ניתן להיעזר בזכוכית מגדלת או מיקרוסקופ השוואתי כדי לזהות במדויק את זן הכינים. אם הכינים נמצאו אצל חבר משפחה אחד, מומלץ לשאר בני המשפחה להיבדק אף הם, ורק מי שנדבק יקבל טיפול.
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיפול בכינים נעשה באמצעות שימוש בתכשירי שמפו ייעודיים, כגון פרמטרין (1%), פירטרין ולינדן. כדי למנוע הדבקות חוזרת ממצעי מיטה החשודים כנגועים, נהוג לנקותם ולאפסנם בשקית אטומה וריקה מאוויר למשך חודשיים, על מנת להבטיח שביצים אשר אולי נותרו לא יבקעו.
מידע רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצתן של כיני הערווה מוערכת ב-2 עד 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה האנושית. אף שבאפשרות הכינים להתיישב בכל גוף האדם, הן מעדיפות להתרבות באזור איברי המין ופי הטבעת. אצל גברים ניתן למצוא כינים וביצים גם בשיער הבטן, בבית השחי, בזקן ושפם, בעוד אצל ילדים ניתן למצוא אותם בדרך כלל בריסים.
נגיעות בכיני הערווה מכונה כינמת הבושת (Pediculosis Pubis). התסמין העיקרי הוא גירוד, בדרך כלל באזור הערווה. הגירוד הוא תוצאה של רגישות לרוק של הכינים, והוא הופך לחזק מספיק כשבועיים מיום ההדבקה. במרבית המקרים, גוון העור באזור הנגוע הופך לכחול-אפור, והוא עשוי להישאר במצב זה למשך מספר ימים.
כיני הערווה מתפשטות בעיקר באמצעות זיעה ומגע גופני או מיני.
זיהום של כיני ערווה בקרב ילדים ובני נוער עשוי לפעמים לרמוז על התעללות מינית.
-
כיני ערווה באזור הערווה
-
כיני ערווה בבטן
-
כיני ערווה בריסים
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בלומברג, בגלל השעווה הברזילאית: כיני הערווה בסכנת הכחדה, באתר TheMarker, 14 בינואר 2013
- ^ Dholakia et al., "Pubic Lice: An Endangered Species?", Sexually Transmitted Diseases, 41(6) (2014): pp. 388-91
- ^ Gwen Pearson, "Pubic Lice: Still NOT Going Extinct", Wired, September 29 2014
- ^ Emine Saner, "Are pubic lice in danger of extinction?", The Guardian, January 15 2013
- ^ Sydney Lupkin, "Lousy Science Behind Waxing, Lice Debate", ABC News, January 16 2013
- ^ Cameron Webb, "Despite ‘barely there’ trends, pubic lice are here to stay", The Conversation, February 10 2016
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.